נענוע בתורה ובתפילה: הבדלים בין גרסאות בדף

בספר ה[[זהר]] [[פרשת פנחס]]{{הערה|חלק ג ריח, ב.}} נאמר שאחד הדברים בהם [[בני ישראל]] מובדלים משאר [[אומות העולם]] הוא נענועם בשעת לימוד התורה. וההסבר לכך הוא, מצד ה[[נשמה]] שבהם המתגלית בשעת הלימוד ומתנענעת כ[[נר]] מרגע הידלקו ללא הפסקה, כמו שכתוב{{הערה|משלי כ, כז.}} {{ציטוטון|נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם}}{{הערה|ראו [[תניא - פרק י"ט]]. ב[[שיחה|שיחת]] שבת [[פרשת מקץ]] [[תשי"ג]] הזכיר [[הרבי]], שזו אחת הטענות שטענו נגד הזהר.}}. המפרשים לומדים מהפסוק {{ציטוטון|וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ}}{{הערה|[[פרשת יתרו]] כ, טו.}}, שכמו [[בני ישראל]] שנרתעו לאחוריהם בשעת [[מתן תורה]], כך בשעת הלימוד יש להתנענע{{הערה|[[בעל הטורים]] ומושב זקנים מבעלי ה[[תוספות]] על הפסוק. [[אבודרהם]] סדר תפילות החול, ברכות התורה, א.}}. וכך נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|שם=רמא|1= ה[[רמ"א]] ב[[שולחן ערוך]] סימן מח, א. [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] שם סעיף ג.}}.

[[הרבי]] מדמה על-פי [[חסידות]] את הנענוע בשעת הלימוד לנענוע ה[[לולב]], המסמל מתוך [[ארבעת המינים]] את [[לימוד התורה]]. לימוד המתמקד רק בהבנת ה[[שכל]] שבתורה הוא ללא תנועה המסמלת התלהבות, והתנועה אף יכולה להפריע בריכוז. אך כש[[יהודי]] מכיר בכך שזוהי [[חכמה|חכמת]] ה', [[נשמה|נשמתו]] מתחברת לשרשה ומתעלה עוד ועוד, דבר המצית געגועים בנשמה ושאיפה ל[[דביקות|דבוק]] בקב"ה עד כדי דבקות מוחלטת. מטרת נענוע הלולב הוא להזכיר את ההתלהבות הנובעת מהכרה ב[[קדושה|קדושת]] התורה. הנענועים רומזים אף לדרך הלימוד: ב[[לימוד התורה]] יש להתקדם כל הזמן ולגלות בה עומקים נוספים. מהלך הלימוד דומה לנענועים - כמו ה[[פלפול]] ה[[תלמוד]]י המכיל סברות לכאן ולכאן והלומד כמו מיטלטל מצד אל צד, ורק לבסוף הוא מגיע אל המסקנה האמיתית{{הערה|שם=לקוש|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ד' עמוד 1162 ואילך.}}. מטעם זה מסיק הרבי כי עיקר הנענוע הוא בתורה יותר מב[[תפילה]] (וראו פיסקה: נענוע בתפילה){{הערה|[[הנחה]] [[בלתי מוגה]] מהשיחה - [[שמחת בית השואבה]] [[תשכ"ג]], [[שיחות קודש]] עמוד 27. ראו בעמוד 26 שבאמצע הביאור הכריז הרבי: {{ציטוטון|נו! שאקעלט זיך!}}}}