משתמש:לענ"ד לוי מאן/סעודת לויתן: הבדלים בין גרסאות בדף

|+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא "סעודת הלווייתן" שם זה מוזכר בזוהר (ח"א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה"ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח"ב)

|-

|-

|-

|-

וראה לקו"ת ד"ה ששת ימים הב' ס"ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה כו' ולפ"ד הרמב"ם ז"ל קאי על עולם הנשמות והרמב"ן ז"ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א"כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו" וראה הסיום בלקו"ת שם אלא מסיק הרמב"ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ"כ אין בו לא אכילה כו"' וראה גם ביאור לד"ה שובה ישראל הא' ס"א (דרושי שיר השירים (סה ד)): "דודאי אין ר"ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא"כ מאי קמ"ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג"כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה"ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה"ב אינו ר"ל ג"ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)", וממשיך לבאר (שם סו א) "שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'", וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל"כ מאי קמ"ל "אין בו אכו"ש", אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל"ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו"ת (צו יג ב ואילך) "איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא"ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ"ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע"י שבה"כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע"י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'".{{הערה|ד"ה ונגלה כבוד ה' תרח"צ פ"ב-ד (ע' ריא ואילך) - "בעוה"ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה"ב שבא אחר עוה"ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ"מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה"ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה"ז העוה"ב, דעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה"ב אבל מדרגה הב' דעוה"ב היא עוה"ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה"ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'"}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער"ב ח"ב (ע' א,נח): "והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה

מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש

|-

| לויתן || "לויתן זה יצרת לשחק בו"{{הערה|תהילים (קד,כו).}}"ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים"{{הערה|ישעיה (כז א) "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים"  - "כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"}}.  || ד'רכ"ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"}} ||

|-

|-

| קניגיא || "אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו"{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) "הקב"ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב"ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו".}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא"{{הערה|ויק"ר (יג,ג): א"ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא"|| ה'רכ"ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) "עד עידן עידנים ופלג עידן" לפי פירושו של [[רש"י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ"ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס"ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי"א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס"ג}} || "כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב"{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}