משתמש:לענ"ד לוי מאן/סעודת לויתן: הבדלים בין גרסאות בדף

|+ הפרטים של הסעודה עם חלק מהביאורים במפרשים

| גשמי או רוחני || "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו"{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח"ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: "...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה". מדוע - "לחם לא אכל ומים לא שתה"? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. "...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז"ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב"ה ויבטל את ממשלתן" עכ"ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: "...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב"ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא".}} שעיקר הסעודה רוחני ||  רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז"ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|שערי גאולה ימות המשיח (ע' שב)}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח"ב פמ"א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: "...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי". || לרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ח ה"ב וה"ד "העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא".}} (וכן מהר"ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) "....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים,    ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא    "...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה".      ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' '.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב"ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב"ד על הרמב"ם ה"ב - "א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ"א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל". וה"ד - "א"א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה".}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז"ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז"ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ"ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע"כ נאמץ שיהיו בני העה"ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה"ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז"ל א הקב"ה משביעם מזיו שכינתו לעה"ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה"ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו"ש{{הערה|בראב"ד שם וז"ל: "אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב", ובלחם משנה על הרמב"ם דלעיל: "רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה"ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב"ד סובר דעוה"ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר"ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי".}} והרמב"ן{{הערה|בשער הגמול בסופו.   

| לויתן || דור ראשון ל[[אמוראים]] || ד'רכ"ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה" ||

| שור הבור || || ד'רל"א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו "אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם" ובפירוש [[רש"י]] כתב: "לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן" ||

| קניגיא || || ה'רכ"ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) "עד עידן עידנים ופלג עידן" לפי פירושו של [[רש"י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ"ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס"ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי"א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס"ג}} ||

| אכילת הלויתן || || ד'רצ"א (ד'רל"ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד" ||

| מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע"ב) "מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו',  והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא".}} שמרמז על תורה שיתגלה אז.  || ד'ר"נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): "אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד" ||