אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף

פניות בנושא הגיעו לגדולי ההוראה, ובהם לרבנים המתגוררים במדינות הסמוכות ליפן, כמו הרב [[מאיר אשכנזי]] רבה של שנחאי, והרב קיסלוב רבה של חרבין. מאידך תלמידי הישיבות החסידיות פנו אל רבותיהם. ביום שישי ט"ו ב[[מנחם אב]] [[תש"א]], הגיע במברק פסקו המהפכני של החזון איש, שפסק בצורה החלטית כי יש לשמור על יום ראשון היפני כ[[שבת]] היהודית. לפסק זה הסכים גם [[יצחק זאב סולובייצ'יק|הגרי"ז מבריסק]] כמקובל בידו פסקו של אביו [[רבי חיים מבריסק|רבי חיים]] בענין, לאחר מכן הגיעו תשובות הפוכות מהרבה מגדולי ישראל: [[אברהם מרדכי אלתר|האדמו"ר מגור]], הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, שפסקו כי יש לשבות ב[[יום השבת]] המקובל ולא ביום ראשון.  

בשבתות הבאות נשמעו בקובה קולות סותרים; בזמן שבחדר אחד נשמע קולו של הקידוש, הרי שבחדר השני נשמע קול ההבדלה.  

בסופו של דבר, ב[[יום הכיפורים]] רוב התלמידים כבר ממילא הגיעו לשנחאי, לאחר שבשלהי חודש מנחם אב הוגלו על ידי היפנים לשנחאי. במקום זה כבר היה ברור לכולם כי הקביעות היא כבכל העולם. רק קבוצה קטנה, שהורכבה ברובה מבני ישיבות, נותרה עוד בקובה, והם הגיעו לשנחאי מספר חודשים אחר כך. אלה נחלקו ביום הכיפורים לשלוש קבוצות: חלק קיימו את פסק החזון איש, "אכלו ברביעי וצומו בחמישי". דהיינו כמו ששבת חלה ביום ראשון. היו שקבעו את יום רביעי בשבוע כיום הכיפורים, וחלק צמו במשך יומיים רצופים. ואילו כמה, ובהם חסידי חב"ד, קיבלו את יום רביעי כיום הכיפורים, ואילו למחרת אכלו ל'שיעורין'.  

[[הרבי]] דיבר על כך בעת הסעודה של מוצאי [[יום הכיפורים]] בשנת [[תשכ"א]]. הרבי הזכיר כי ביפן נהגו חסידי חב"ד לחומרא ושבתו מעשיית מלאכה שני ימים, וכן בנוגע ליום הכיפורים השתדלו לאכול ביום השני פחות<ref>[http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=3340 בית משיח עמ' 612]</ref> מכשיעור.<REF> שאלה זו התעוררה שוב בעניין [[ספירת העומר]], כאשר הרב [[בצלאל ווילשאנסקי]] נסע בחודש [[אייר]] [[תש"ט]] מפריז לאוסטרליה, ושאל את הרבי מה"מ בקשר לספירת העומר - האם השתנתה לגביו הספירה, ומתי יחגוג את [[חג השבועות]] אותו צריך לחגוג ביום החמישים? על כך השיבו הרבי בפלפול ארוך המודפס ב[[אגרות קודש]] כרך ג' (אגרת תצד) בשנים מאוחרות יותר. המליץ הרבי מה"מ בגלל הספיקות שבדבר, שלא לעבור את [[קו התאריך]] בימי ספירת העומר, וכאשר [[שלוחים]] נסעו למזרח, היו עוצרים בארץ הקודש, ורק אז היו ממשיכים הלאה.</REF>.