11,689
עריכות
השבת אבידה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''השבת אבידה''' היא [[מצוה]] מה[[תורה]] שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה. | '''השבת אבידה''' היא [[מצוה]] מה[[תורה]] שלפיה אדם המוצא אבידה של יהודי ברשות הרבים ויש בה סימן, אם במהותה או במקומה או אופן הנחתה, חובה עליו לפרסם את מציאת האבידה ולפעול להשבת האבידה לבעליה. | ||
==המקור בתורה== | ==המקור בתורה== | ||
מצווה זו כוללת | מצווה זו כוללת שתי מצוות, עשה ולא תעשה, אחת נלמדת מהפסוק {{ציטוטון|השב תשיבנו לו}}{{הערה|שמות כג, ד.}} והשניה נלמדת מהפסוק {{ציטוטון|לא תוכל להתעלם}}{{הערה|דברים כב, ג.}}. | ||
==בתורת הקבלה== | ==בתורת הקבלה== | ||
| שורה 8: | שורה 9: | ||
==בתורת חב"ד== | ==בתורת חב"ד== | ||
[[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה|[[ספר צמח צדק|שו"ת צמח צדק]] | [[הצמח צדק]] דן בשו"ת שלו{{הערה|[[ספר צמח צדק|שו"ת צמח צדק]] חושן משפט סימן י"ט.}} בענין זה, וקובע כאשר חפץ מסויים אבוד מפני הבעלים, כגון שטבע בזוטו של ים או בכל מקום שלא ניתן להצילו, אז באופן כזה פקעה הבעלות של הבעלים באופן מוחלט, (וכהסברו של המהר"ל שהבעלות אינה דבר מיסטי או רוחני אלא מציאות גשמית הבאה לידי ביטוי ביכולתו של האדם לשלוט על חפציו ונפקעת בהעדר יכולת זו, וממילא נמצא - שבמקרה כזה שהחפץ אבוד לגמרי מיד הבעלים על ידי הארי, אזי אם האדם רוצה יש לו אפשרות לומר שהממון שלו). | ||
ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] ה[[ר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא). | ולמרות שמפשטות דברי ה[[גמרא]] שם משמע שגם דין זוטו של ים הוא מדין [[יאוש]], וכלשון הברייתא "מפני שהבעלים מתייאשים מהם", וכפסק הרמב"ם שרק אם ידעו הבעלים מכך חלה ההפקעה אך במקרה שלא ידעו מכך אין החפץ נפקע מרשות הבעלים (כדין [[יאוש שלא מדעת]]), מכל מקום דעת רוב הראשונים כגון ה[[רשב"א]] ה[[ר"ן]] וה[[ראב"ד]] בהשגותיו על הרמב"ם היא שדין זוטו של ים הוא דין מחודש, דהיינו שההפקעה של החפץ נעשית על ידי המציאות שאין לאדם שליטה על חפציו (בניגוד ליאוש שאז המצב עצמו אינו מכריח הפקעה מוחלטת רק בצירוף דעתו של האדם שמוותר בעצם ביאושו על זכויותיו ובכך הופך את המצב של אבדון לבר קיימא). | ||
| שורה 14: | שורה 15: | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/24/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%91.pdf סגולות למציאת אבידה]''', המבשר תורני פרשת מטות תשפ"ב עמוד טז | *'''[https://chabadpedia.co.il/images/2/24/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%91.pdf סגולות למציאת אבידה]''', המבשר תורני פרשת מטות תשפ"ב עמוד טז | ||
*הרב [[יהודה לייב נחמנסון]], '''[https://chabad.info/beis- הלכות מצויות בדיני השבת אבידה]''' {{וידפו}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מצוות]] | [[קטגוריה:מצוות]] | ||