382
עריכות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 66: | שורה 66: | ||
כל החסידים שעבדו במפעל נאלצו לעוזבו לאחר שסרבו לעבוד ב[[שבת]], לפי תביעת המנהלים החדשים. על כנו נשאר נותר רק מנהל החשבונות ר' [[ישראל נח בליניצקי]], וזאת כאות הערכה על כך שעמד בגבורה כנגד שודד שניסה לשדוד ממנו סכום כסף גדול השייך למפעל. | כל החסידים שעבדו במפעל נאלצו לעוזבו לאחר שסרבו לעבוד ב[[שבת]], לפי תביעת המנהלים החדשים. על כנו נשאר נותר רק מנהל החשבונות ר' [[ישראל נח בליניצקי]], וזאת כאות הערכה על כך שעמד בגבורה כנגד שודד שניסה לשדוד ממנו סכום כסף גדול השייך למפעל. | ||
==תומכי תמימים הסניף המרכזי== | |||
בימי מלחמת העולם הראשונה, ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] נאלצה לנדוד מ[[ליובאוויטש]] לערים אחרות, נוסד הסניף המרכזי ב[[תומכי תמימים קרמנצ'וג|קרמנצ'וג]], והאחים גוראריה תרמו בניינים וסכומי כסף אדירים לטובת קיומה של ה[[ישיבה]]. | |||
אולם מצב זה לא נמשך זמן רב, לאחר שכל בני המשפחה נאלצו להימלט מקרמנצ'וג מאימת הקומוניסטים. | אולם מצב זה לא נמשך זמן רב, לאחר שכל בני המשפחה נאלצו להימלט מקרמנצ'וג מאימת הקומוניסטים. | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[גלגולי ישיבת תומכי תמימים ברוסיה הסובייטית#סניף קרמנצ'וג]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[גלגולי ישיבת תומכי תמימים ברוסיה הסובייטית#סניף קרמנצ'וג]]}} | ||
במשך זמן לא רב, הייתה הישיבה המרכזית בקרמנצ'וג, אולם בקיץ [[תר"פ]] נאלצו תלמידי ה'אולם' - התלמידים המבוגרים - לעזוב את העיר. רק הצעירים נותרו עוד זמן מה, אך גם הם נאלצו לרדת למחתרת. | במשך זמן לא רב, הייתה הישיבה המרכזית בקרמנצ'וג, אולם בקיץ [[תר"פ]] נאלצו תלמידי ה'אולם' - התלמידים המבוגרים - לעזוב את העיר. רק הצעירים נותרו עוד זמן מה, אך גם הם נאלצו לרדת למחתרת. | ||
==ישיבה מחתרתית== | |||
מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי רע, והיה צורך במנהל שיקח על עצמו את האחריות הכבדה לדאוג לקיומה של הישיבה שהפכה למחתרתית. ר' [[ישראל נח בליניצקי]] הסכים לקחת על עצמו את המשימה הכבדה. | |||
הכספים שנאספו מדי פעם, לא הספיקו לקיום הישיבה. מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי-רע, ולעיתים ר' ישראל נח נאלץ היה ללוות סכומי כסף מקופת המפעל בו עבד, לטובת הישיבה - מעשה שהיה כרוך ב[[מסירות נפש]] של ממש. | הכספים שנאספו מדי פעם, לא הספיקו לקיום הישיבה. מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי-רע, ולעיתים ר' ישראל נח נאלץ היה ללוות סכומי כסף מקופת המפעל בו עבד, לטובת הישיבה - מעשה שהיה כרוך ב[[מסירות נפש]] של ממש. | ||
שורה 78: | שורה 83: | ||
בתקופה ההיא למדו בקרמנצ'וג יותר ממאה תמימים בקבוצות קטנות במקומות שונים ברחבי העיר. | בתקופה ההיא למדו בקרמנצ'וג יותר ממאה תמימים בקבוצות קטנות במקומות שונים ברחבי העיר. | ||
ב[[חודש אייר]] [[תר"צ]], נאסר הרב [[מנחם מענדל גריבוב]] שהיה מגיד שיעור בישיבה והוטל עליו גזר דין של עבודת ניקוי רחובות, כעונש על שלימד נערים תורה. בהנהלת ה[[ישיבה]] | ===סגירת הישיבה=== | ||
ב[[חודש אייר]] [[תר"צ]], נאסר הרב [[מנחם מענדל גריבוב]] שהיה מגיד שיעור בישיבה והוטל עליו גזר דין של עבודת ניקוי רחובות, כעונש על שלימד נערים תורה. | |||
בהנהלת ה[[ישיבה]] הבינו שהשלטונות עלו עליהם, והכול רק שאלה של זמן. בעקבות זאת נסגרה ה[[ישיבה]] והתמימים התפזרו בין סניפים אחרים ברחבי [[אוקראינה]] ו[[רוסיה]]. | |||
==="חדרים"=== | |||
לאחר סגירת הישיבה, נותרו בקרמנצ'וג רק ה[[חיידר|חדרים]] בהם למדו הילדים. את ה'חדרים' ניהל החסיד ר' [[בן ציון מרוז]] שהיה מהר"מים בישיבה. בשל הרדיפות הקשות, שיגר ר' בן ציון מדי פעם מכתבים אל הרבי [[הריי"צ]], בהם פירט את הקשיים לצד ההישגים של התלמידים. | לאחר סגירת הישיבה, נותרו בקרמנצ'וג רק ה[[חיידר|חדרים]] בהם למדו הילדים. את ה'חדרים' ניהל החסיד ר' [[בן ציון מרוז]] שהיה מהר"מים בישיבה. בשל הרדיפות הקשות, שיגר ר' בן ציון מדי פעם מכתבים אל הרבי [[הריי"צ]], בהם פירט את הקשיים לצד ההישגים של התלמידים. | ||
בשנת [[תרצ"ז]], כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, ור' בן ציון מרוז הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט ל[[מוסקבה]] וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו. | בשנת [[תרצ"ז]], כאשר רדיפות הקומוניסטים גברו, ור' בן ציון מרוז הרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביבו, נמלט ל[[מוסקבה]] וכעבור זמן קצר הצליח להעביר לשם גם את בני משפחתו. | ||
==סגירת המקווה== | |||
בשלב מסויים דרשו השלטונות לסגור את ה[[מקווה]] בקרמנצ'וג, ומי שניהל את המקווה התפטר לאחר שחשש לנפשו. במקומו לקח את התפקיד ר' [[דובער קוזניצוב]], שהיה [[משגיח]] בישיבה המקומית. הוא אף החתים יהודים רבים על עצומת מחאה כנגד סגירת המקווה. אף על פי שהעיתונות התקיפה את מעשיו, המשיך לנהל את המקווה ללא חת. | בשלב מסויים דרשו השלטונות לסגור את ה[[מקווה]] בקרמנצ'וג, ומי שניהל את המקווה התפטר לאחר שחשש לנפשו. במקומו לקח את התפקיד ר' [[דובער קוזניצוב]], שהיה [[משגיח]] בישיבה המקומית. הוא אף החתים יהודים רבים על עצומת מחאה כנגד סגירת המקווה. אף על פי שהעיתונות התקיפה את מעשיו, המשיך לנהל את המקווה ללא חת. | ||
הלחצים כנגדו הלכו וגברו מיום ליום, וכשאנשי היבסקציה ראו כי לא ייכנע להם, סגרו את המקווה בכוח. בשל סכנת הצנזורה הקפדנית ששררה באותם ימים, שלח ר' [[ישראל נח בליניצקי]] מכתב מוצפן בו דיווח לרבי הריי"צ על המצב. | הלחצים כנגדו הלכו וגברו מיום ליום, וכשאנשי היבסקציה ראו כי לא ייכנע להם, סגרו את המקווה בכוח. בשל סכנת הצנזורה הקפדנית ששררה באותם ימים, שלח ר' [[ישראל נח בליניצקי]] מכתב מוצפן בו דיווח לרבי הריי"צ על המצב. | ||
===בתי הכנסת נסגרים=== | ===בתי הכנסת נסגרים=== | ||
11 בתי כנסת היו בקרמנצ'וג, מהם שניים של חסידי חב"ד. אחד מהם נקרא 'קליין חב"ד' (חב"ד הקטן) והשני היה נקרא 'גרויס חב"ד' (חב"ד הגדול). בזה האחרון הייתה ממוקמת ישיבת 'תומכי תמימים' במשך תקופה, ובו גם היה המקווה. | 11 בתי כנסת היו בקרמנצ'וג, מהם שניים של חסידי חב"ד. אחד מהם נקרא 'קליין חב"ד' (חב"ד הקטן) והשני היה נקרא 'גרויס חב"ד' (חב"ד הגדול). בזה האחרון הייתה ממוקמת ישיבת 'תומכי תמימים' במשך תקופה, ובו גם היה המקווה. | ||
===התוועדויות=== | |||
בתקופה ההיא, אירח ר' ישראל נח הגדול בביתו התוועדויות רבות, אף על פי שביתו לא היה גדול. ילדיו שהיו לנים מחוסר מקום גם בסלון הבית, נאלצו בלילות בהם התקיימו התוועדויות, להצטופף יחד בחדר קטן אחד. | |||
מדי [[מוצאי שבת]] נערכה סעודת '[[מלוה מלכה]]' בבית אחד החסידים, בהשתתפות קרוב לארבעה מניינים. בשנת [[תר"צ]], סגרו השלטונות את רוב בתי הכנסת בעיר ובתוכם גם את שני בתי כנסת חב"ד. החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת שנקרא 'יורובסקי' שם התקיים מניין חב"די. | מדי [[מוצאי שבת]] נערכה סעודת '[[מלוה מלכה]]' בבית אחד החסידים, בהשתתפות קרוב לארבעה מניינים. בשנת [[תר"צ]], סגרו השלטונות את רוב בתי הכנסת בעיר ובתוכם גם את שני בתי כנסת חב"ד. החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת שנקרא 'יורובסקי' שם התקיים מניין חב"די. |
עריכות