בית כנסת מרכז חב"ד תל אביב (נחלת בנימין): הבדלים בין גרסאות בדף

'''בית כנסת מרכז חב"ד [[תל אביב]]''' (ידוע יותר על שם הרחובות בהן שכן בית הכנסת: מונטיפיורי, '''נחלת בנימין''', וכיום יבנה) הוא [[בית כנסת]] חב"די מהראשונים ב[[תל אביב]].

בית הכנסת היווה את המרכז של קהילת חב"ד בתל אביב, שהייתה מהקהילות המרכזיות{{הערה|באותה תקופה היו קהילות חב"דיות גדולות בירושלים, תל אביב ובשנים מאוחרות גם בכפר חב"ד}} בארץ הקודש בעשר שנים האחרונות של [[הדור השישי]] ובימי הבראשית של [[הדור השביעי]].

[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין 02.jpg|ממוזער|התוועדות בבית הכנסת "נחלת בנימין" ובשולחן הקידמי נראים הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[אלימלך קפלן]], הרב [[אליעזר קרסיק]]]]

קבוצה{{הערה|הערך מבוסס על כתבותיו של ר' [[שניאור זלמן ברגר]], במיוחד בכתבה בבטאון [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] גליון 696.}} גדולה מהחסידים שיצאו מרוסיה בשנים [[תרצ"ד]]-[[תרצ"ז|ז]] עלו לארץ ישראל. תחילה, שכרו החסידים דירה קטנה לבית כנסת ברחוב מונטיפיורי 36, ובו התפללו, התוועדו וחיו את חייהם החסידיים. רב בית הכנסת היה הרב [[שלמה יוסף זווין]] עד מעברו לירושלים, אז נבחר הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] לתפקיד.

הקהילה החב"דית במקום הלכה והתרחבה, ובית הכנסת הישן ברחוב מונטיפיורי היה צר מהכיל את המתפללים. בשנת [[ת"ש]] עברו המתפללים להתפלל בבית הכנסת, במקום שכור בדמי מפתח{{הערה|"דמי מפתח" הוא כינוי למחיר שמשולם לבעל נכס, לרוב על ידי הדייר, עבור הזכות לשכור את הנכס לתקופה בלתי מוגבלת. הרוכש זכויות בנכס בדמי מפתח משלם לבעל הנכס מחיר השווה בדרך כלל ל-60% משווי הבעלות בו ומקבל את המפתח לנכס, ומכאן כינוי העסקה, השכירות בדרך כלל בעסקה כזו נמוכה מאוד מהמקובל בשוק, וע"פ רוב אינה נתנת להעלאה}} ברחוב נחלת בנימין{{הערה|רחוב נחלת בנימין ידוע כיום בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני שבו פועל יריד אומנות. כמו כן הוא ידוע בזכות חנויות הבדים הרבות הנמצאות לכל אורכו.}} 23. בית הכנסת מוקם בקומה ראשונה, ובקומה השניה שכן 'שטיבל' של חסידי [[גור]]{{הערה|הקומה השנייה נמכרה מאוחר יותר לאנשים פרטיים.}}.

[[ספר תורה|ספרי התורה]] בבית הכנסת, היו מושאלים, וביוזמת המתפללים החלה בשנת [[תש"ב]] כתיבת ספר תורה במיוחד לבית הכנסת, ובו' בכסלו [[תש"ג]] הוכנס הספר. הרב [[אליעזר קרסיק]] שכיהן כרב הקהילה, כאב את העובדה שטרם נבנה בית הכנסת ראוי לשמו, שכן גם מבנה בית הכנסת בנחלת בנימין היה צר מהכיל את מתפללי בית הכנסת ואת ההתוועדויות החסידיות שנערכו בו. באותו אירוע רב משתתפים של הכנסת ספר תורה, הוא נשא דברים בנושא. בפתיחת דבריו ציטט ממכתב [[אדמו"ר הריי"צ]], בנוגע לבניית בית הכנסת{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5244.htm אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]}}. ולאחר מכן דיבר אודות מעלת וחשיבות בניית בית כנסת חב"ד בתל אביב: {{ציטוטון|אני חושב שלמותר לבאר לאנ"ש גודל הנחיצות בבנין בית כנסת חב"ד, כל אגודה ואגודה פה יש לה מקומה, ואנחנו שהננו באמת כל העורק חיים ביהדות אין לנו מקום, ביומא דפגרא כמו בי"ט כסלו וכדומה, מוכרחים הרבה אנ"ש ללכת הביתה באין אפשרות בשום אופן להיכנס, ואם היה אצלנו מקום קבוע היו מתרבים המתפללים כל השנה}}.

בו במקום נבחרו חברי ועד הבנין מקרב המתפללים הקבועים: הרב [[אליעזר קרסיק]] עצמו, ר' נחום יהושע ארשלר, ר' [[פנחס אלטהויז]], ר' [[משה גוראריה]], ר' יצחק אייזיק קריבושיי, ר' ישעיהו גינזבורג, ר' [[נפתלי דוליצקי]], ר' [[ברוך אליהו שניאורסון]] ור' משה פישקין.

כצעד ראשון, תרם כל אחד מהנוכחים סכום כסף לבניית בית הכנסת. כשבוע לאחר האסיפה, בכ"ב כסלו, כתבו חברי הועד לרבי הריי"צ אודות הקמת הועד, וכי כבר החלו ברישום הועד בממשלה. החברים אף ביקשו מהרבי ברכה, וסיוע כספי.

לאחר קשיים רבים הפעילות להקמת בית הכנסת הופסקה. גם בשנים הבאות נערכו ניסיונות שונים להתארגן לקראת בניית בית כנסת ראוי לשמו, אך ללא הצלחה. כך נותרה קהילת חב"ד בתל אביב במשך עשרות בשנים במבנה הצר יחסית ובדמי מפתח.

מאז שנת [[תשמ"ו]] קטע הרחוב שלפני הבית הכנסת הפך ל{{מונחון|מדרחוב|רחוב עם תנועת כלי רכב והולכי רגל במשותף,}}. אזור "נחלת בנימין" כיום נחשב למקום יוקרתי של אמנים, אך במשך שנים המקום היה פשוט יותר{{הערה|חלק מהתוכן להלן מתוך [https://col.org.il/news/115660 רגע לפני הריסת בית הכנסת: הרב בוטמן משחזר] {{COL}}}}.

בית הכנסת היה פשוט במראהו, בהתחלה היה שני חדרים, ובשנים מאוחרות יותר בנו את העזרת נשים בשלושה שלבים.

הרב [[חיים שמריהו גוראריה]] תרם את הארון קודש, ונמכרה לו הזכות בשש וחצי אלף דולר, סכום שהספיק לא רק לבנין ארון קודש מפואר אלא גם לדברים נוספים. סביב כותלי בית הכנסת היו ארונות ספרים רבים, עם ספרי נגלה וחסידות, ובראשם ספרי הרבי.

בשנות המ"מים, יהודי שהתקרב לתורה ומצוות על ידי הרב [[שלום בער בוטמן]] בשם משה גוסרוו לנצ'ביקי, תרם ריהוט ושיפוץ של כל בית הכנסת. וכן המנורות, אך שלטי ההקדשות על המנורות נשארו ישנים שתרמו זקני החסידים על שם יקיריהם. על פי הוראת משפיע בית הכנסת הרב בוטמן, נשארו שני שולחנות ישנים וספסל כהמשך של הדורות: "כי עליהם חסידים בכו ביום הכיפורים, ורקדו בשמחת תורה" כדבריו.

בשנים מאוחרות יותר הקימו אוהל גדול בחצר האחורית של בית הכנסת, במקום בו עמדה ה[[סוכה]], בו התקיימו הקידושים וההתוועדויות לנשים.

[[קובץ:התוועדות נחלת בנימין.jpg|ממוזער|שמחה משפחתית ב'נחלת בנימין'. בראש השולחן יושבים הרב [[שניאור זלמן גרליק]] רבו של [[כפר חב"ד]] והרב [[שאול דובער זיסלין]], מאחור עומדים ר' [[ישראל צבי הבר]] ור' [[יעקב פלס]]]]

{{ציטוטון|בית הכנסת שקק חיים מהשעות המוקדמות של הבוקר, עד השעות המאוחרות של הלילה. הרב קרסיק מסר שיעור בגמרא; הרב שלמה תומרקין מסר שיעור ב[[עין יעקב]], והרב נחום גולדשמיד מסר שיעור בחסידות.

"הייתה תקופה שבכל שבת בבוקר היו הולכים לביתו של אחד מאנ"ש לשיעור חסידות, כל שבת בבית אחר. פעם זה היה בביתו של הרב קרסיק, פעם בביתו של הרב [[משה ירוסלבסקי]], ופעם בביתנו. הרעיון היה להפיח חיים בבתי אנ"ש. רק לאחר השיעור היו הולכים כולם יחד להתפלל בבית הכנסת.}}

{{ציטוטון|"מרכז החיים היה בבית הכנסת: ההתוועדויות, השיעורים וכל הווי החיים היה בבית הכנסת. תמיד חיפשו 'יומא דפגרא' או סיבות אחרות כדי לבוא לבית הכנסת, מי שהיה לו קצת זמן פנוי, הגיע לבית הכנסת ישב ולמד, זה מה שאיחד את הקהילה, התוועדו, התפללו יחד, למדו חסידות ונגלה, התווכחו ביחד, התחבקו ביחד. הכל היה בבית הכנסת}}

 

מרכז החיים בבית הכנסת היו ה[[התוועדות|התוועדויות]].

בכל '[[שבת מברכים]]' ובשבתות הקרובות ליומי דפגרא, התקיימה [[התוועדות]] חסידית  

והמתוועדים, רובם בוגרי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], השרו אווירה חסידית מיוחדת.

ביומי דפגרא חסידיים כמו [[י"ט כסלו]] ו[[י"ב תמוז]], היו נערכות גם התוועדויות בהשתתפות הקהל הרחב, וחשובי החסידים היו נואמים: הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[משה גוראריה]], הרב [[שאול דובער זיסלין]], ר' [[נחום גולדשמיד]] ועוד.

התוועדויות בבית הכנסת, היו מתקיימות כמעט כל שבת, והיו נמשכות עד שעת מנחה בערך ולאחר מנחה הייתה חזרת חסידות. לא תמיד היו חוזרים הביתה בצהרי יום השבת והכיבוד היה תואם לימים ההם: דג מלוח ומעט מזונות, '[[משקה]]' ומים מהברז. אפילו 'שתיה קלה' לא הייתה, גם לא סודה. בפעם הראשונה שהביאו בקבוקי סיפון וסודה. הייתה התנפלות רבתי, וזרקו אותם מהשולחנות. להביא סודה להתוועדות?!, הדבר היה מופרך{{הערה|מפי הרב חיים אשכנזי רב בית הכנסת}}{{הערה|מנחם זיגלבוים, '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46990 חסידים בוערים בנחלת בנימין]''' [[שבועון בית משיח]] גליון 699}}.

[[קובץ:אגוח תשיב.jpeg|ממוזער|אסיפת [[אגודת חסידי חב"ד]] ב'נחלת בנימין' בשנת [[תשי"ב]]. מימין לשמאל: ר' [[משה גוראריה]], ר' [[צבי גנזבורג]], הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[אלכסנדר סנדר יודאסין]], ר' [[פינייע אלטהויז]], ר' [[שמרל גוראריה]], ר' [[שמואל זלמנוב]]. צולם על ידי ר' [[שלום חסקינד]]]]

אסיפות ציבוריות רבות וחשובות נערכו בבית הכנסת. ביניהם גם חלק מאסיפות [[אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]].

האסיפה החשובה ביותר, הייתה ביום ראשון בערב, י"א בשבט תש"י, בעקבות הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]].

הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי. בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי [[אגודת חסידי חב"ד]] ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו ב[[ברית המועצות]], ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות ל[[ניו יורק]] אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' [[אברהם פריז]] מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי ועל כולם להתקשר אליו: {{ציטוטון|"רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!".}} קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ.  

אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי [[אגודת חסידי חב"ד]] על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובפעולות אלו נטלו חלק בראש, חשובי מתפללי בית כנסת חב"ד בנחלת בנימין{{הערה|עבד אברהם אנכי עמוד 220}}.

בעקבות הוראת הרבי להקים את [[רשת אהלי יוסף יצחק]] בארץ הקודש, התכנסו החסידים לאסיפה בבית כנסת נחלת בנימין, והחלו בגיבוש מתווה לתוכנית התארגנות להקמת הרשת, וחרף האתגרים החסידים השתדלו בכל כוחם למלאות בקשתו של הרבי וההצלחה ידועה{{הערה|[[אוצר החסידים ארץ הקודש]] - בפרק על חב"ד בתל אביב}}.

השלוחים ערכו מסע חיזוק בארץ במשך שלושה שבועות וביום שלישי, ט"ז מנחם אב תשט"ז בשעות הערב נפגשו כל השלוחים בבית הכנסת נחלת בנימין והתוועדו עם אנ"ש. נאמו השלוחים התמימים [[שמואל פוגלמן]], [[יהודה קרינסקי]] ו[[שלום דובער שמטוב]].

גם בלקיחת '[[משקה]]' היה סדר מיוחד. היו חסידים שלקחו 'משקה' בליל שמחת תורה, כמו ר' בן ציון וונגרובר ועוד, והיו שלקחו משקה ביומו של שמחת תורה (ואף פעם לא שינו את הסדר!) כמו ר' [[יודל שמוטקין]] ור' [[ניסן עבער]]. זו לא הייתה שתיה לשם שתיה, אלא ביטוי חסידי אמיתי של תחושת השמחה.

בית הכנסת, נודע בין היתר, כמקום בו התקרבו אישי ציבור לחב"ד. מר [[זלמן שז"ר]], לימים [[פרזידנט]] השלישי של [[מדינת ישראל]], התקרב לחסידות חב"ד גם דרך התוועדויות אלו בנחלת בנימין.

היו אישי ציבור נוספים שהתקרבו בצורה כלשהי ליהדות וחסידות, על ידי תפילה או התוועדות בה נטלו חלק בבית הכנסת.

כבית הכנסת המרכזי של חב"ד בתל אביב, רב בית הכנסת באופן מסורתי הינו רב קהילת חב"ד בתל אביב כולה.

*הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] - מ(?) עד פטירתו בשנת [[תש"כ]].

בשנים הראשונות, היו [[משפיע|משפיעי]] בית הכנסת חשובי החסידים, שהגיעו באותן שנים לארץ הקודש ר' [[זלמן משה היצחקי]], והמשפיע הנודע ר' [[מיכאל דבורקין]].

*הרב [[שלום חסקינד]]

*הרב [[ישראל צבי הבר]]

*הרב [[יחזקאל רייכמן]]

*הרב [[שלום בער בוטמן]]

*הרב [[בועז סגל]] - כיום

* [[אברהם רייניץ]], '''חייל בשירות הרבי''', תולדות ר' [[איצ'קה גנזבורג]]

* [[יוסף אשכנזי]], '''[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]]''' בארץ הקודש.

*[[יוסף אשכנזי]], '''[[הרב מרדכי שמואל אשכנזי (ספר)]]'''.

*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=46645 בתי כנסת חב"ד בתל אביב], [[שניאור זלמן ברגר]] {{בית משיח}}

*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46990 חסידים 'בוערים' ב'נחלת בנימין'], [[מנחם זיגלבוים]] {{בית משיח}}