דבר מלכות בלק: הבדלים בין גרסאות בדף

הרבי הסביר בשיחה את מעלתו של [[תענית שבעה עשר בתמוז]] שעל אף שבחיצוניות הוא נראה דבר בלתי רצוי, בפנימיות העניינים הוא דבר טוב{{הערה|דבר המתבטא בכך שי"ז הוא בגימטריה [[טוב]].}}, ובמיוחד במצב שבו הצום נדחה בשל כך שהוא שחל ב[[שבת]], שאז יש מעין הדחייה של הצום שתהיה לעתיד לבוא ב[[ימות המשיח]]. הרבי קישר זאת ל[[פרשת בלק]] שנאמרה בסמוך לי"ז בתמוז שבו מובא כיצד קללותיו של בלק נהפכו לטוב - ברכות ונבואות על [[ימות המשיח]]. הרבי הסביר גם את מעלת [[שבת]] פרשת בלק, שתמיד חלה לפני [[בין המצרים]] וזאת משום שהיא לפני ולמעלה מה[[גלות]].

בשיחה ביאר הרבי כי בנוסף לכך שלימוד עניני הגאולה הוא 'דרך ישרה' לזרז את הגאולה, יש בלימוד מטרה נוספת - שהנהגתו של כל אחד ואחד, ב[[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]], תהיה מתאימה לזמן המיוחד בו אנו נמצאים, ש"עומדים על [[סף הגאולה]], ומורים באצבע שהנה זה משיח בא". כאשר [[שכל|שכלו]] של הלומד מתמלא בידע בנושאי הגאולה, והוא מתבונן בכך, ומחדיר את הידיעה ל[[מידות|רגש]] ועד למעשה בפועל - הלימוד מסייע לו [[לחיות גאולה|לחיות בהתאם לתקופת הגאולה]]. ולכן, בנוסף לפעולתו של הלימוד כסגולה להביא משיח, הוא מיועד כדי לפעול על הלומד עצמו, שיתחיל לחיות בעניני הגאולה{{הערה|סעיפים ט-י.}}.