4,291
עריכות
רבי זכריה בן אבקולס: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
רבי זכריה מוזכר מספר פעמים בודדות בספרות חז"ל. כמה מן המקרים שבהם מוזכר שמו, היו דווקא בעלי משמעות גורלית לעם ישראל בתקופתו, ולעם ישראל בכל הדורת מבית המקדש השני עד עכשיו, למרות העובדה שאינו מוזכר ככל וכלל חוץ מאותם מקרים בודדים. | רבי זכריה מוזכר מספר פעמים בודדות בספרות חז"ל. כמה מן המקרים שבהם מוזכר שמו, היו דווקא בעלי משמעות גורלית לעם ישראל בתקופתו, ולעם ישראל בכל הדורת מבית המקדש השני עד עכשיו, למרות העובדה שאינו מוזכר ככל וכלל חוץ מאותם מקרים בודדים. | ||
בגמרא{{הערה|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה|רש"י שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה|איכה רבה ד}}. | בגמרא{{הערה|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה|איכה רבה ד}}. | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] ע"ה "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה. | [[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] ע"ה "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה. | ||