ניסן נמנוב: הבדלים בין גרסאות בדף

ר' ניסן, נולד ב[[י"ג מנחם אב]] [[תרס"ד]] [[בעיירה]] [[ז'לובין]] שב[[רוסיה]] לאביו ר' יצחק ולאמו מרת שיינא חיה. הוא למד והתחנך ב[[תלמוד תורה]] אצל רב העיירה החסידית הרב [[משה אקסלרוד]] ובגיל שתים עשרה נסע ל[[ליובאוויטש]] עם גיסו לעתיד ר' [[ישעיהו דנבורג]]. הוא הגיע לליובאוויטש בחודש [[טבת]] [[תרע"ז]] והתקבל לכיתתו של ה[[ר"מ]] [[שמואל ניסנוביץ|ר' שמואל-בער ניסנביטש]]. בשנת [[תרפ"ה]] נתמנה ל[[משגיח]] בסניף ישיבת [[תומכי תמימים חרקוב|תומכי תמימים בחרקוב]] ומשם עבר בראשית שנת [[תרפ"ח]] ליהות [[משגיח]] [[חסידות]] בישיבת [[תומכי תמימים נעוועל|תומכי תמימים בנעוועל]] שם שהה עד [[י"ד כסלו]] [[תרפ"ט]] שאז הקומוניסטים סגרו את ה[[ישיבה]] ואחרי מספר חודשים עבר בחשאי ל[[לנינגרד]] שם כיהן כ[[משפיע]] ל[[חסידות]]. בשנת [[תרפ"ח]] התחתן עם מרת מאשע{{הערה|ב[[ספר החסידים]] כתב את שמה מאש'''א''' רבקה.}} רבקה בת ר' [[משה רסקין]]. בח' [[כסלו]] [[תר"צ]] (1930), נאסר ונשלח לשלוש שנות גלות בארכנגלסק ש[[בסיביר]], בשל היותו [[מלמד]] תורה, דבר שהיה אסור על פי ה[[חוק]] ב[[ברית המועצות]].  

בשנת [[תש"ד]], בהיותו ב[[טשקנט]] נקרא הרב נמנוב לשמש כ[[משפיע]] בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה [[סמרקנד]]. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים ([[תש"ו]]) עזב את ברית המועצות במסגרת [[הבריחה הגדולה]] דרך [[לבוב]] למחנה הפליטים ב[[פוקינג]], [[גרמניה]].