שינויים

במהלך חודשי החורף [[תרח"צ]], התקיימו דיונים מרתוניים בהשתתפות ראשי חב"ד בתל ב[[תל אביב ]] ו[[רמת גן]], ולבסוף הוחלט לשאול את [[אדמו"ר הריי"צ]] האם כדאי להקים ישיבה. אגרת מיוחדת בנידון נשלחה אל אדמו"ר הריי"צ, והוא השיב על כך כי יש להקים ישיבה בתל אביב ובא כוחו ל"חדר" ולישיבה יהיה הרב [[אליעזר קרסיק]] שכיהן כ[[רב]] קהילת חב"ד בתל אביב.

חרף העובדה כי התשובה הגיעה באמצע [[חודש אדר]], מאמצים רבים עשה הרב קרסיק יחד עם ראשי חב"ד בתל אביב, בכדי לפתוח את הישיבה במהירות האפשריתובמהלך שנת הלימודים, ואכן ב[[ראש חודש]] [[אייר]] - תחילת 'זמן' הקיץ בעולם הישיבות - החלו הלימודים בישיבה. באותו יום הגיעו כמה עשרות תלמידים מחוץ לעיר שהצטרפו לחמישה עשר תלמידים מתל אביב עצמה. אלו היוו מספר נאה לפתוח בו את הישיבה.

מנהל הישיבה היה הרב [[אליעזר קרסיק]], שהתייגע במשך השנים להשיג מימון להחזקת הישיבה. רבות עשה בשביל כך, וגם כאשר החלו להגיע הפליטים בימי השואה, ומספר התלמידים גדל, הצליח להחזיק את הישיבה, שהגיעה למצב כלכלי קשה ביותר בגלל ימי המלחמה באירופה שניתקה כל קשר עם התורמים ועם [[אדמו"ר הריי"צ]].

*הרב [[יהושע דוד פוברסקי]] (שלאחר זמן נתמנה לראש [[ישיבת פונוביז']]).

* הרב [[יואל כהן]]- החוזר של הרבי

* הרב [[שלום דוב ליפשיץ]]- יו"ר יד לאחים

* הרב [[זושא וילימובסקי]]- הפרטיזן* הרב [[ישראל צבי הבר]]- משפיע, ושליח ברומניה* הרב שלמה ברמן - בן למשפחה ליטאית (עבר לאחמ"כ בתקופה מאוחרת לפוניבז') [[נישואין|נשא]] את בתו של הרב [[יעקב ישראל קנייבסקי]], לאחר נישואיו נתמנה לראש ישיבה בפוניבז'.

* [[זושא וולף]], '''[[ימי תמימים]]''', [[תשס"ד]] - [[תשע"ב]].