1,616
עריכות
קידוש לבנה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
לא כל הפוסקים הסכימו עם הטוענים שיש להמתין למוצאי שבת, משום "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"{{הערה|רבינו מנוח, ממפרשי הרמב"ם.}}, היות ואין האדם יכול לדעת מה יארע לו ואם יוכל לברך באם ימתין. | לא כל הפוסקים הסכימו עם הטוענים שיש להמתין למוצאי שבת, משום "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"{{הערה|רבינו מנוח, ממפרשי הרמב"ם.}}, היות ואין האדם יכול לדעת מה יארע לו ואם יוכל לברך באם ימתין. | ||
==בתורת החסידות{{הערה|על פי דרך מצותיך, מצוות קידוש החודש.}}== | |||
עניינם של קידוש החודש וברכת הלבנה יובן על פי משל מכוחות הנפש (מבשרי אחזה אלוקה): | |||
המציאות הגשמית שאנו רואים (שהלבנה המקבלת את האור מהשמש) משתלשלת מעניינם הרוחני של השמש והירח: השמש היא ראשית ומקור החיים לכל ודומה בזה לספירת החכמה הנקראת "ראשית"{{הערה|לקוטי תורה פקודי ג' ד'.}}. הלבנה "לית לה מגרמא כלום"{{הערה| ראה זהר ח"א רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.}}, כל מציאותה היא מה שמקבלת מהשמש, ונמשלת לספירת המלכות. | |||
ומאחר ונשמת האדם השתלשלה גם היא מהספירות העליונות{{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ד]]}}, גם בה ישנה מידה זו (מלכות שבו) והיא כח הדיבור: כשם שהמלכות מקבלת מכל הספירות העליונות ובכח זה בוראת את כל הנבראים (מוציאה כביכול את הכח האלוקי לחוץ, מהכח אל הפועל), כך הדיבור מקבל מכוחותיו הפנימיים של האדם (שכל ורגש) ומשפיע אותם לזולת. | |||
והנה אנו רואים, שכשאדם רוצה להסביר לזולתו דבר שכל עמוק הוא מפסיק לדבר ומתכנס לתוך עצמו, ודוקא הפסקה זו (שכח הדיבור מתבטל לכח החכמה) מאפשר לו להתרכז, ועד שהוא מצליח לסדר לעצמו את הדברים ו"להורידם" לדיבור לזולת. ועל פי הנ"ל יובן עניינו של ראש חודש וברכת הלבנה, כדלקמן: | |||
;ראש חודש | |||
בראש חודש עולה ספירת המלכות לקבל את האור האלוקי ישירות מהחכמה (בה שורה אור אין סוף), ומכיון שהיא מתבטלת אז לחלוטין מתבטא הדבר גם בכך שהלבנה הגשמית נמצאת ופניה לשמש, והיא רק מקבלת את אור השמש ושום דבר מזה לא מגיע אלינו. | |||
אלא שבראש חודש עצמו מקבלת המלכות את נקודת החכמה בלבד, ואחר כך במשך שבעה ימים היא מקבלת משבע המידות שבה (חסד שבחכמה, גבורה שבחכמה וכו'. להעיר, שבתורת הקבלה מבואר ששבע המידות שבחכמה כוללות בתוכן את *כל* "פרצוף" החכמה, והן שורש הדיבור) – ורק אחר כך יכולים בני ישראל לברך אותה. | |||
;ברכת הלבנה | |||
עניינה של "ברכה" הוא הורדה והמשכה מלמעלה למטה, וכדוגמת "המבריך את הגפן"{{הערה|משנה כלאים ז' א'.}}, זרע בירך ה'{{הערה|ישעיה ס"א ט'.}}(על שם שהנשמות ממשיכים את שם ה' מההעלם אל הגילוי{{הערה|אוה"ת ואתחנן מו.}}) ו"עשיתי לי בריכת מים{{הערה|קהלת ה' ו'.}} (ומטעם זה גם נקרא הפרק המחבר את השוק לירך בשם "ברך" – כי עניינו להוריד את הגוף למטה, וכן ידוע הלשון "מבריך את הגמלים" – מרביץ אותם, מושיב אותם). | |||
והיינו, אחרי שה"לבנה" (מלכות דאצילות) קבלה בשלימות את "עומק השכל" האלוקי, את ההמשכה החדשה – כעת יכולים בני ישראל להמשיך גילוי אלוקות חדש זה בעולם - לקבל פני שכינה. | |||
==מנהגי קידוש לבנה== | ==מנהגי קידוש לבנה== | ||