דקדוק: הבדלים בין גרסאות בדף

ראשיתה של חכמת דקדוק [[לשון הקודש]] היא ה"מסורת" (או "מסורה") - דקדוקים בפסוקי ה[[תנ"ך]] שעברו במסורת במשך הדורות, חלקם כ[[הלכה למשה מסיני]]. בראשם דקדוקי הפיסוק על ידי [[טעמי המקרא]] וה[[ניקוד]], וכמו כן אותיות חסרות ויתרות, גדולות וקטנות וכדומה. המסורת עברה מאיש לאיש עד [[עזרא הסופר]] וממנו ל[[תנאים]] ול[[אמוראים]]{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14037&st=&pgnum=5&hilite= הקדמת מנחת שי]. וראה שם הגדולים מערכת ספרים, מערכת ט', אות ו'. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/4/1104.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ד, אגרת א'קד].}}. ישנה מסורת לפיה כאשר חיברו [[רב אשי]] ו[[רבינא]] את ה[[תלמוד הבבלי]], חיברו יחד איתו עוד ספר בעניני דקדוק לשון הקודש{{הערה|שם=עח|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22427&st=&pgnum=8&hilite= הקדמת עץ חיים] לרבי חיים בן בצלאל (אחי המהר"ל).}}.

בסוף תקופת הגאונים התפתחה במיוחד חכמת הדקדוק בארצות ערב. בין המדקדקים המפורסמים היו [[רב סעדיה גאון]] ו[[רב האי גאון]], ברי-הפלוגתא רבי [[מנחם בן סרוק]] ורבי [[דונש בן לברט]], רבי [[יהודה חיוג']], רבי [[שמואל הנגיד]], רבי [[שלמה בן גבירול]], רבי [[יונה אבן ג'נאח]], רבי [[אברהם אבן עזרא]], רבי יוסף, רבי משה ורבי דוד קמחי (הרד"ק), ועוד רבים{{הערה|1=המדקדקים וחיבוריהם נמנים ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30634&st=&pgnum=4 הקדמת מאזני לשון הקודש לראב"ע], ובהקדמת מנחת שי.}}. מדקדקים אלו פיתחו מאוד את חכמת הדקדוק. הם גילו את השרשים, חידשו את המשקל בשירה וגילו עוד כללי דקדוק רבים נוספים. ר' משה בן עזרא טען שבני ספרד היו בקיאים בלשון העברית יותר משאר תפוצות ישראל, מפני שמוצאם מגולי [[ירושלים]] שהיו בקיאים בלשון, וגם מפני שהכירו את השפה הערבית, שהיא השפה המשובחת ביותר וקרובה ללשון הקודש, ומכללי הערבית היה נקל בידם להבין את כללי לשון הקודש{{הערה|שירת ישראל, התשובה לשאלה החמישית (ע' סב).}}.