שינויים

[[רבותינו נשיאינו]] הקפידו בכל הדורות, שה[[שוחט]] יהיה דווקא אדם ירא שמים מאד, אף יותר מהרב, וושהוא יהיה [[חסיד]] שעוסק ב[[עבודת התפילה]]{{הערה|1='במענה על שאלתו במכתבו דכ"ג מנחם אב, על דבר אופני לימוד הדינים ואופני לימוד השו"ב [=שוחט ובודק] וחילוק השעות בזה. הנה עליו להתייעץ עם זקני אנ"ש הנמצאים על אתר, ויודעים תנאי המקום וכישרונות. אבל מתאים להמובא בהפוסקים ובשולחן ערוך לרבינו הזקן ושו"ת הצמח צדק, אשר שו"ב צריך להיות ירא שמים ביותר וביותר, עליו להוסיף בלימוד חסידות חב"ד, המביאה ליראת השם - יראה תתאה ויראה עילאה שבחכמה שבנפש וכמובאר בתניא בכמה מקומות - והקדמה לזה והכלי לקבלת הנ"ל, על ידי עבודת התפילה כדבעי, וכשירצה באמת יצליח'. [[אגרות קודש אדמו"ר שליט"אהרבי]] חלק ט' עמוד רסט.}}. למעשה, שכן כך דבר זה נפסק כבר להלכה בשולחן ערוך שיש למנות [[שוחט]] שמיוחד ביראת השמים שלו, הרבה מעבר לחזקת הכשרות הקיימת אצל כל יהודי (שמספיקה בהחלט לשחיטה לצורך עצמי), כי בדיקת הסכין, שהיא פסיקת הלכה לכל דבר, ניתנה לשוחט ועליו להיות ראוי לפסוק בענין זה, שדורש ריכוז מיוחד (ובוודאי בתנאי הזמן והמקום הלא-קלים של השחיטה), וכן יש להקפיד ביותר על השחיטה שתתקיים ללא חשש חמשת הדברים הפוסלים אותה (שהיה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור) וחלק מדברים אלו דורשים תשומת לב יתרה, קל להיכשל בהם מבלי משים ורק השוחט עצמו (וה' הרואה ללבב) יודע אם מלאכתו התבצעה כדין. וכבר נקבע  ידוע בדברי ימי החסידים (לאור מעשה שהיה, בעת מחלוקת על תפקידים) שהעדיפו רבותינו שרבותינו נשיאינו העדיפו בפועל להעניק את משרת הרב ל[[מתנגד]], תמורת הענקת משרת ה[[שוחט]] ל[[חסיד]], כיון שראו במשרת השוחט חשיבות רבה יותר בעלת השפעה מכרעת יותר.  מסופר כי פעם פוטר שוחט ממלאכתו בשל העובדה שלבש 'ערדליים' שהיו שנחשבו אז באופנהללבוש אופנתי. הרבי מציין {{מקור}} כי ברור שלא היתה בעיה הלכתית בעצם נעילת הערדליים אך זה הראה היכן השוחט 'מונח'.