יוסף דוב סולובייצ'יק (בוסטון): הבדלים בין גרסאות בדף

ובמקום אחר תיאר: "רואה אני את עצמי זכאי לתאר תמונה כזאת, הואיל ובזכרונות הילדוּת שלי מעורפלת למחצה ואפופת רומאנטיקה למחצה רואה אני עדיין עתה את ניענועיהם החזקים של קהל אנשי חב"ד בלילה הראשון של ראש השנה, "ליל ההכתרה" (בכינויים של חסידים וותיקים), כשהאדם השפל והנדכה, שהיום הוא כאן ומחר בקבר, מגיש את כתר המלוכה לעתיק יומין, לאין סוף, לחי העולמים, ומכנה אותו: המלך הקדוש. עדיין אני שומע את הרחש של מאות יהודים משולהבים ברוחניותם שהיה חולף בבית הכנסת כשהש"ץ סיים את הקדיש, והקהל פתח באמירת תפילת העמידה. המייה של משהו נשגב ונעלה לוהט וחי, שלא היה זקוק לא לחזן ולא למקהלה ולא לקישוטים תיאטראליים כדי להגיע לשערי שמים". {{מפניני הרב, ירולשים תשס"ה (בעריכת הרב צבי שכטר), עמ' לה. תרגום ממאמר שכתב הגרי"ד באידיש ב"טאג מארען זשורנאל".}}.