מדינת ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

*אחת הבעיות הן שהציונות לא ראתה חשיבות בארץ ישראל, בתורת ישראל או בעם, אלא הציונים רק רצו מדינה משלהם, שיהיה "פיתרון לבעיית היהודים"{{הערה|ע"פ הגדרתו של [[הרצל]]}}, או כפי שאמר [[דוד בן גוריון]] שהציונות באה: "לשנות את מהותו של כלל ישראל!", בזמן השואה בשעה שהעם היהודי היה נתון במחנות ההשמדה, מה שעניין את הציונים הייתה המדינה. כששלחו מכתב לאחד מראשי הציונות אודות ה[[שואה]] הוא ענה:"מסרתי את מכתבך לחיים (ווייצמאן). הוא ישמח מאוד. זה יועיל לנו להשיג מדינה..." {{הערה| עדות א. גיטלין (ר' אוריאל צימר) כפי ששמע מהרב וייסמנדל, מובא במאמרו יהדות התורה והמדינה, אות יב .  - שנים רבות לאחר מכן, אמר העיתונאי השמאלני-קיצוני אורי אבנרי: "מלחמת העולם "היטיבה" איתנו מאוד... בזמן השואה היישוב גדל והתעשר והשמין, וכל זה יחד יצר את הרקע לאומה חדשה, לתרבות חדשה, ונושאי התרבות הזאת הם האנשים שנולדו בארץ, שמדברים עברית". - בראיון לעוזי אלידע וגדעון קוץ - פורסם באתר העין השביעית, 20.09.2018. וראו ביומן העבודה של משה שרת - נכתב בלונדון, 13.11.1939:  "הנה עניין 2900 העולים מגרמניה: עמדנו תחת לחץ כזה שמוכרחים היינו ללכת אל מקדונלד. בן-גוריון קבע שעתידנו המדיני יותר חשוב מהצלת 2900 יהודים: הוא היה מוכן לוותר עליהם. לא הסכמתי לעמדה זו באופן מוחלט. אין אני גורס את הניגוד בין עתידנו המדיני ובין העלאת אלפי יהודים, שפירושה גם הצלתם. להלכה אפשר לדמות ניצחון מדיני מכריע שלא כדאי לנו לקפח את סיכוייו על-ידי השגת איזו הצלה או עזרה פורתא החותרת תחת עמדתנו המדינית. למעשה אין הדבר כן. הניצחון המדיני הוא שמא והצלת אלפי יהודים הוא ברי" (משה שרת,יומן מדיני 1939). חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון, אמר בקונגרס הציוני העשרים מ(פרוטוקול הקונגרס הציוני העשרים, עמוד 32-33, שנערך בין ה-3 ל-21 באוגוסט 1937, הוצאת הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, ירושלים, הארכיון הציוני המרכזי. מועתק מתוך: ורבה, "ברחתי מאושוויץ", עמוד 270, אוניב' חיפה 98): "סיפרתי לוועדה המלכותית הבריטית שתקוות שישה מיליון יהודים באירופה היא ההגירה. נשאלתי: 'האם תוכל להביא שישה מיליון יהודים לארץ ישראל?' השבתי: לא. הזקנים יעברו מן העולם... הם נשורת, נשורת כלכלית ומוסרית בעולם אכזרי... רק ענף אחד ישרוד... עליהם לקבל זאת... אם הם חשים וסובלים, הם ימצאו את הדרך - באחרית הימים... אני מתפלל שנוכל לשמור על האחדות הלאומית שלנו, כי היא כל מה שיש לנו." תום שגב, בספרו "המיליון השביעי" (עמ' 89) מביא פרוטוקול מישיבה שנתקיימה בינואר 1943 בהנהלת הסוכנות, ובה אמר חבר ההנהלה - מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם, ושר הפנים הראשון של ישראל בעתיד - יצחק גרינבוים: "וכששאלו אותי [האם לקחת מכספי] קרן היסוד - [למימון] הצלת היהודים בארצות הגולה - אמרתי לא. ואני אומר עוד הפעם: לא! זה חודשים אני נמצא בפלוגתא עם אדם שהוא יודע מה שהוא דורש. שמו הרב איצ'ה מאיר לוין, והוא אומר לי: קחו מכספי קרן היסוד... האם לא תפסיקו את העבודה בארץ ישראל בשעה שיש תקופה כזאת, בשעה שרוצחים וטובחים יהודים במאות אלפים ומיליונים? אל תייסדו מושבות חדשות, תוציאו את הכספים לאותם הצרכים. ...אבל אני חושב שנחוץ להגיד כאן: הציונות היא מעל לכול". "יגידו שאני אנטישמי, שאני אינני רוצה להציל את הגולה... אני לא אדרוש שבתקציב של הנהלת הסוכנות, מהכסף שישנו, יהיה מוקדש סכום של 300 אלף או 100 אלף (שטרלינג) למטרה זו (סיוע ליהודי אירופה). לא אדרוש זאת. ואני חושב שמי שידרוש דברים כאלה עושה פעולה אנטי ציונית".