אלחנן דב מרוזוב: הבדלים בין גרסאות בדף

בשביל ר' חאניע הכל היה חדש - אמירת ה[[דא"ח]] ע"י הרבי, ה'[[חזרה]]', עצם לימוד ה[[חסידות]] וההתפלפלות בה, אריכות התפילה ע"י זקני ה'עובדים', זה היה כמו עולם חדש בשבילו, אך יותר מכל שבו את ליבו המאמרים שהוא שמע מהרבי למרות שלא היה מסוגל להבינם כי זה היה זר וחדש לו, בכל זאת הרגיש שזה מושך את ליבו. הגיע ראש השנה, וגם באירוע זה, הכול היה לגביו בבחינת חידוש: ההכנות, אריכות בתפילות של ה"עובדים", התקיעות וכו'. כך עבר עליו כל החודש עד שבשמחת תורה כששמע על הכרזת כ"ק אדמו"ר הרש"ב בדבר הקמת "תומכי תמימים" זה גרם לו ללבטים רבים והוא לא יכל להחליט האם להשאר ללמוד ב[[תומכי תמימים]] או לחזור ל[[מינסק]] עד שהוא סיכם עם החסיד שהביאו שבינתיים ישאר ואם ירצה לחזור יודיע לחסיד והחסיד ישלח לו כרטיס רכבת למינסק.

כך עברו מספר שנים. באותו פרק זמן, בחורף תרס"ד לערך, כבר הבחין אדמו"ר הרש"ב נ"ע בכשרונותיו ובמסירותו של ר' חאניע, ודאג באופן אישי שר' חאניע ילמד בחברותא עם בנו-יחידו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע (שהיה צעיר ממנו בשנתיים), כששאלו פעם את כ"ק הרבי הרש"ב, מה הביאו לידי כך שיקח דווקא את ר' חאניע ללמוד בחברותא עם בנו, ענה הרבי: "לא מצאתי בין כולם פנימי כמוהו".