אמא אוזיפת מאנהא לברתא: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
הביטוי '''אמא אוזיפת מאנהא לברתא''' הוא מושג שמקורו ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל ל[[ספירת הבינה]] ו[[ספירת המלכות]], ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.
הביטוי '''אמא אוזיפת מאנהא לברתא''' הוא מושג שמקורו ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל ל[[ספירת הבינה]] ו[[ספירת המלכות]], ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים (ה' גבורות מנצפ"ך) שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.


==מבשרי אחזה – המשל בחסידות{{הערה|העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.}}==
==מבשרי אחזה – המשל בחסידות{{הערה|העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.}}==
ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אבל צורת האותיות וצירופן הוא מ[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}}
ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אבל צורת האותיות וצירופן הוא מ[[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}}


והנה, ישנו הבדל בין אותיות הדיבור לאותיות המחשבה, דיבור אינו אפשרי בלי אותיות - מחשבה כן. וביאור העניין: אכן, בשעת הדיבור אותן אותיות ומילים שמדבר עוברות גם במחשבתו. אבל בשעה שמתייגע האדם '''להבין''' דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים (אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי). ומכאן, שחלוקת האותיות מגיעה רק '''אחרי''' ההבנה, כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה. ל"מנגנון" האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה קוראת התורה "ה' גבורות [[מנצפ"ך]]".
והנה, בהבנה עצמה אין אותיות (בשעה שמתייגע האדם '''להבין''' דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים, אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי), אבל כשמתחיל האדם להסביר "מופיעות" פתאום האותיות. אלא שכשרוצה להסביר לעצמו האותיות הן רק במחשבתו, ואילו כשרוצה להסביר לזולתו הן מופיעות גם בדיבור. ומכיון שחלוקת האותיות מגיעה רק '''אחרי''' ההבנה (כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה) נמצא שישנו "מנגנון" כלשהו האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה. למנגנון זה קוראת התורה "ה' גבורות [[מנצפ"ך]]".


אך למרות ההבדל בין אותיות הדיבור למחשבה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר ולדבר באופן שונה ממה שהוא '''יודע, מרגיש ומאמין''' - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא '''חושב'''. לדוגמא: הוא יכול לומר שתים ועוד שתים שווה חמש, אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו.
והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה ממה שהוא '''מבין''' - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא '''חושב'''. הוא יכול '''לומר''' "שתים ועוד שתים שווה חמש" אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו.


והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי [[חמש מוצאות הפה]]).
והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי [[חמש מוצאות הפה]]).
1,617

עריכות

תפריט ניווט