נקודה קו שטח: הבדלים בין גרסאות בדף

ראשית הגילוי היא באופן של נקודה, שאף שאין לה התפשטות כלל, היא כבר יציאה מההעלם והכל טמון בה, קו הוא ההתקשרות וההמשכה אל המקבל, ושטח הוא כאשר הדבר בא לידי גילוי אצל המקבל{{הערה|לכללות הערך, ראו: ד"ה מי מנה תער"ב (הועתק ונת' בסד"ה אפס בלתך תרצ"ד - בס' המאמרים תשי"א), ד"ה למרבה המשרה, ש"ת (בס' המאמרים - קונטרסים ח"ב) פ"ד.}}.

*'''נקודה''' - האות י' עצמה מזכירה צורה של נקודה ביחס לשאר האותיות, אך הכוונה היא אכן לנקודה אמיתית, שאין לה כל התפשטות, שזהו עצם היציאה מהעלם אל הגילוי, בדוגמת 'הברק המבריק' של כח החכמה, שעדיין אין התפשטות לאורך ורוחב, רק עצם הגילוי{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/3/1/187b.htm?q=%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%94 תורת חיים בראשית קפז, ב].}}, (וביחס לקדוש ברוך הוא, זהו עיקר הצמצום, שמסלק את אור האין סוף ומותיר רק את הנקודה המועטת הנצרכת להשפעה לעולמות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s1/4/5/150b.htm?q=%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%94 שם, קנ, ב].}}.

*'''שטח''' - האות ד' שמתפרסת הן לאורך והן לרוחב מזכירה צורה של שטח, המורה על התפשטות האור באופן שיש לו מציאות של מקום.

===לארקא לאמשכא לאנהרא===

[[רבי לוי יצחק שניאורסון]] ביאר שמושגים אלו מקבילים לבחינת חב"ד, ולשלישיה של נקודה-קו-שטח, כאשר 'לארקא' הוא באות יו"ד (שענינו הוא דווקא 'להוריק' המורה על המשכת העצם ולא הארה בלבד), 'לאמשכא' באות וא"ו שצורתה היא המשכה מהעליון לתחתון, ו'לאנהרא' הוא באות דל"ת המורה על ההתיישבות בכלי המקבל, שהשפע מאיר אצלו{{הערה|1=לקוטי לוי יצחק הערות לזח"ג ע' תנח. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/24/9191.htm אגרות קודש חלק כ"ד אגרת ט'קצא]. שיחת ש"פ עקב כ"ף מנ"א תש"כ. [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5726-3/252/255.htm תשכ"ו]. ד"ה ואכלת ושבעת תשל"ג (סה"מ תשל"ג ס"ע 460 ואילך. לקו"ש שם ע' 267).}}.