יחי המלך (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף

במהלך חודש [[סיון]] [[תשד"מ]] הוא קיבל טלפון מהרב חדקוב שהקריא באוזנו את תשובת [[הרבי]]: {{ציטוטון|לטלפנו בשמי: כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז שאפשר להזיק כמה רחמנא ליצלן לחב"ד ולהפצת המעינות על ידי כתיבה בענין כו' – שכוונתי היתה בעיקר אליו וד"ל. הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או '''באיזה קונץ שיהיה''', ובאיזה '''סגנון ואופן שיהיה'''. ואם '''ח"ו''' יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו '''מלחמה נגדי בפרט ובכלל'''. פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב.}}{{הערה|ליקוט מענות קודש תשד"מ ע' 86.}}.

ב[[תמוז]] [[תשד"מ]] בעת ששהה ב[[770]], כתב הרב וולפא אל הרבי מכתב בו ביקש מחילה ושהעגמת נפש שגרם לא תזיק לו בגשמיות וברוחניות וכן טען שמצד אחד לא נכתבו בחיבור דברים מפורשים ומה שכן כתב זוהי ההלכה. על מכתב זה השיב הרבי: {{ציטוטון|פשוט – שבכל המכתב ודיבורַי בכל הנ"ל לא הי' בזה '''כלל וכלל''' משהו דהיפך הברכה ח"ו וח"ו ואין גם עתה ח"ו וח"ו. ב) שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר. ג) וראו בפועל שע"י פעולותיו (בדיבור, דפוס ומעשיו) – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל '''וכו' וכו''''. ד) ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו '''בהפצת המעינות'''. ה) הם מצפים לכל רמז שהוא שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. ו) בהגליונות שצירף – אין צריך '''לחפש רמזים''' – כי כולן חדורות רעיונות הנ"ל ובמילא – עלולות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח הי' לא תהי' וכו'. כל הנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך. כתבי לא הי' מפני חשש אולי כו' כי אם מיוסד על '''המפורסם''' שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט '''וכו'''' – ע"י הדבור ופרסום הנ"ל '''לחוד'''. לשאלת "תם"! היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהי' סנהדרין – שהוא מקוה על זה יהי' הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתורתנו הקדושה אפי' באם יבקרו בערב ש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בלי נדר אענהו}}{{הערה|ליקוט מענות קודש תשד"מ ע' 118}}

לאחר שבשיחת ליל יו"ט הראשון של [[חג הסוכות]] [[תשמ"ה]] רמז הרבי קצרות לשלילת העיסוק בקבלת המלכות של מלך המשיח על ידי העם באומרו שהעבודה המוטלת היא להראות דוגמא חיה של חסיד ואילו בעניין זה יש לסמוך על הקב"ה, הגיעה התוועדות [[שבת בראשית]] [[תשמ"ה]] בה נשא הרבי שיחה חריפה שנאמרה בהתרגשות ובצעקות על פעולותיהם של אי–אלו חסידים שמרחיקים יהודים מחב"ד ותורת החסידות ושעל ידי זה מרחיקים את בוא הגאולה ועיקר הדברים היו כלפי החיבור שכתב הרב וולפא. אמנם בסיום ה[[התוועדות]] החל [[הרבי]] בחלוקת [[כוס של ברכה]], וכאשר הגיע הרב וולפא חייך אליו הרבי ואמר: {{ציטוטון|במלאכיו ישים תהילה}}{{הערה|איוב, ד, י"ח}}{{הערה|שם=וולפא|1=[https://chabad.info/magazine/496613/ הרבי שאסר הוא הרבי שהתיר] ב{{אינפו}}.}}