15,953
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרב שמעון בן-ציון נולד ב[[ירושלים]] לאביו הרב משה יהושע ולאמו מרת יענטל ב[[י"ז באב]] [[תר"ע]]. [[נישואין|נשא]] את מרת חנה רעכיל בת ר' [[צבי הירש הלפרין| צבי הירש]] ופעשא הדסה (בתו של [[זאב דב סלונים]]) היילפרין והתגורר הלפרין. לאחא נישואיו עבר להתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, ועבד לפרנסתו במועצה הדתית בעיר כאחראי שכונתי על התרומות ומעשרות וכשוחט. הוא היה מפורסם כבעל תפילה מיוחד ואיש ירא שמים. עסק בשחיטה וה[[אדמו"ר]] רבי [[אהרון מבעלז]] היה נוהג להשתמש רק בשחיטתו המהודרת. הוא היה מפורסם כבעל תפילה מיוחד ואיש ירא שמים.
בתקופת מספר פעמים במהלך אותה שנה רמז כביכול על פטירתו הקרובה. ב[[י"ז בכסלו]] אותה שנה, לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל אמר כי "הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל". ב[[ערב פסח]] איחל לאביו את האיחול הרגיל "שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים" ומיד אחר כך הוסיף "ב[[פסח שני]]" - יום פטירתו. עם פרוץ [[מלחמת העצמאות]] בשנת [[תש"ח]] נאלץ לעזוב את ביתו עם אשתו וילדיו בגלל שדירתם הייתה בקומה העליונה של בניין מגורים והיה חשש כבד שיפגע מפגזי הירדנים. משפחתו עברה לידיד קרוב בשכונת בתי ורשה.
מספר פעמים במהלך אותה שנה רמז כביכול על שנים רבות אחרי פטירתו הקרובה. בפגש בנו, הרב [[י"ז בכסלוצבי אייזנבך]] אותה שנה, לאחר החלטת האולוחם ממתנדבי "ם על חלוקת ארץ ישראל אמר כי שומרי העם"הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל".ב[[ערב פסח]] איחל לאביו ששהה ליד אביו ברגעיו האחרונים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את האיחול הרגיל הצוואה האחרונה: "שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחיםאנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו" ומיד אחר כך הוסיף {{הערה|[https://col.org.il/news/138553 הצוואה המטלטלת של סבא ז"ב[[פסח שני]ל שהתקבלה אחרי שלושים שנה]{{חב" - יום פטירתוד און ליין}}}}.
בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא כאשר נולד לחתנו הרב משה אהרן ברוורמן, בן, הוא שאל את החללים הרבים לקבר ישראל, כפי שחשש בחייוהרבי האם יש בעיה לקרוא לבן על שם ר' שמעון בן ציון, וקברו אותו יחד עם חללים נוספים בקבר אחים זמנימכיוון שהוא נפטר בגיל צעיר. הרבי השיב על כך:{{ציטוטון|כנראה כוונתו למה שכתוב בצוואת רבי יהודה החסיד, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום שכונת גבעת רם){{קו תחתון|ויש לחלק}}}}. בעקבות המענה קרא הרב ברוון לבנו בשם זה ללא חשש{{הערה|[https://col.org.il/news/138715 דוד שלי התלבט אם לקרוא לבנו על שם הסבא הי"ד - ושאל הרבי] {{חב"ד און ליין|}}}}.
כעבור מספר שנים כשהקימו את [[בית העלמין הר המנוחות|בית העלמין בהר המנוחות]] אנשי החברא קדישא העבירו את החללים לקבר עולמים, ונרתעו למראהו: גופו של הרב שמעון היה שלם כביום פטירתו.
אין תקציר עריכה
{{פירוש נוסף|נוכחי=ר' שמעון בן ציון, [[שוחט]] בירושלים שנהרג במלחמת תש"ח|אחר=[[שליח|שליח הרבי]] ורב שכונה ב[[אילת]]|ראו=[[שמעון אייזנבך]]}}
[[קובץ:הרב אייזנבך.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אייזנבך]]
הרב '''שמעון בן-ציון אייזנבך''' ([[י"ז באב]] [[תר"ע]] - [[פסח שני]] [[תש"ח]]), היה מחשובי חסידי חב"ד בשכונת מאה שערים ובית ישראל ב[[ירושלים]]. נהרג על קידוש השם מפגז ירדני ב[[מלחמת העצמאות]].
==תולדות חיים==
ב[[י"ד באייר]] - [[פסח שני]] שרר מחסור חמור בבית ידידו, ויחד עם אשתו חרף את נפשו ללכת לביתם ולהביא שק קמח לאפות ממנו לחמים. לאחר שהבצק היה מוכן יצא לכיוון מאפיה בודדת שעוד פעל בה ה[[נורה חשמלית|חשמל]] ובדרך עצר בבית הוריו. כשרצה להמשיך בדרכו עצרו אביו בתואנה שיש לו ילדים רכים ומסוכן לצעוד למאפיה שנמצאת סמוך לגבול. רגעים ספורים לאחר שיצא אביו עם העיסה החלה הרעשה כבדה ופגז נפל בסמיכות למקום עומדו של הרב שמעון ופצע אותו קשה. במשך מספר שעות שכב שותת דם, עד שנפטר.
בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא את החללים הרבים לקבר ישראל, כפי שחשש בחייו, וקברו אותו יחד עם חללים נוספים בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום שכונת גבעת רם). כעבור מספר שנים רבות אחרי פטירתו פגש בנו, הרב כשהקימו את [[צבי אייזנבךבית העלמין הר המנוחות|בית העלמין בהר המנוחות]] לוחם ממתנדבי "שומרי העם" ששהה ליד אביו ברגעיו האחרוניםאנשי החברא קדישא העבירו את החללים לקבר עולמים, ועל פי בקשתו העביר לבני המשפחה את הצוואה האחרונהונרתעו למראהו: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו"גופו של הרב שמעון היה שלם כביום פטירתו.
== משפחתו ==
