שלמה מנחם מענדל חן: הבדלים בין גרסאות בדף

כבר בצעירותו ביקר מספר פעמים ב[[ליובאוויטש]], שם היה לידידו הטוב של [[אדמו"ר הריי"צ]], [[אדמו"ר הרש"ב]] התייחס אליו כאל בן, ובעת [[הסתלקות|הסתלקותו]] של [[הרש"ב]] הזכיר את ר' מענדל מספר פעמים.

כבר בצעירותו נודע לגאון עולם. מסופר<ref>החסיד ר' [[רפאל ווילשאנסקי]] שי' בשם אביו ר' [[בצלאל ווילשאנסקי]] ע"ה, ששמע מעד ראייה</ref> כי הרב [[חיים סולובייצ'יק]] מ[[בריסק]] [המכונה "ר' חיים"] רצה לקחת את ר' מענדל לחתן לביתו. הוא שלח שליחים לעמוד על טיבו. כאשר שבו השליחים היו מלאי התפעמות. ר' חיים שאלם: "האם הוא יודע ללמוד כאיצ'לה [=בנו של ר' חיים, הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]], "הרב מבריסק", המכונה "ר' ועלועל'ה"] ענו לו "הוא שלא בערך!" [ר' ועלולה הי' מפורסם לגאון עולם].

אביו הרד"צ, שהי' מפורסם לגאון היה נוהג לומר "יודע אני כי בני יודע ללמוד יותר טוב ממני!<ref>"בממלכת היהדות" לבן רד"צ, ר' [[אברהם יהודה חן]]</ref>, ו"אני יותר גדול מבני - לי יש בן יותר טוב מאבא שלו...." <ref>עדותה של גב' [[שושנה חן זהבי]] בספר "שושני חן" בעריכת ישראל קראוו מ[[מיאמי]]</ref>.

בגיל שש כבר ידע את כל ה[[תנ"ך]] בע"פ ואת כל ההביבלוגרפיא של ספריית אביו, הרד"צ. בגיל שמונה עשרה הי' בקיא כבר גם בכל ה[[ש"ס]], [[תלמוד בבלי]] ו[[תלמוד ירושלמי]], ספרי [[הרמב"ם]] ושו"ת חת"ם סופר.

פרופסור גדול ששה בצ'רניגוב באותם ימים אפיין את זכרונו כ"צלמנות" (זכרון פנומאלי) <ref>עדותו של ר' [[אברהם חן]].</ref>

בחודש [[אדר]] [[תרס"ד]] התחתן ר' מענדל עם מרת פסי', בת ר' [[שבתאי ברמן]], [[חסיד]] [[חב"ד]] וסוחר עשיר מ[[בנדרי]] שבבסרביה (כיום ב[[רומניה]]). השדכן, מספרת מסורת המשפחה<ref>עדותו של הבן, דובער חן ע"ה</ref>, הי' [[אדמו"ר הריי"צ]], וכדמי [[שעידוך|שדכנות]] קיבל תרומה גדולה ל[[תומכי תמימים ליובאוויטש]].

כשנה לאחר נישאויו, בשנת [[תרס"ו]] נתפנה מקום רבנות בעיר [[ניעז'ין]], השמועה על גאונותו של ר' מענדל הגיע לשם, והוא הוזמן לכהן בקודש כ[[רב]] העיירה, והוא בן כ"ו בלבד (!).

בקיץ [[תרס"ט]] חלה ר' מענדל באפצנדיט [דלקת התוספתן]. הוא עבר ניתוח לכריתת התוספתן, ובעקבות הניתוח הסתבך מצבו וקריש דם נתגלה ב[[רגל|רגלו]], בקושי רב הצליח לחזור ל[[נייעז'ין]], ומיד לאחר מכן נאלץ להתעסק בעניייני הכלל.

בשנת [[עת"ר]] נסע [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[אסיפת הרבנים]] ב[[פטרבורג]]. כיוון שאדמו"ר הרש"ב היה כבר חלש באותם זמנים, לקח את ר' מענדל כדי לסייע לו. ר'ק מענדל הי' יד ימינו באותה תקופה, הוא סידר את מסמכיו, השתתף בדיונים, הגן עליו ואף נאם בשמו. בפרוטקולי הועידה הוא מוזכר כ"נציגו של הרבי מלובאביץ'" <ref>פרוטקולי הועידה, בית הספרים הלאומי, [[ירושלים]].</ref>.

בעת [[משפט בייליס]] בשנת [[תער"ב]], שאל הרב מזא"ה, האחראי על קו ההגנה את [[אדמו"ר הרש"ב]], מי יוכלו לסייע לו, הרש"ב מנה את [[רבי לוי יצחק]] ואת ר' מענדל.

במשך השנים בכל עת מצוא נשלח ר' מענדל ע"י [[אדמו"ר הרש"ב]] לענייני הכלל. כאשר בשנת [[תרע"ז]] בני ניעז'ין התלוננו ל[[אדמו"ר הרש"ב]] כי רבם כמעט לא נמצא איתם, וביקשו לשלוח אחר לעסוק בענייני הכלל, ענה להם הרבי כי "הרב דמחנם רב רחומיא וידיד נפשי הרה"ח הרמ"מ יחי' הוא מהמיוחדים המתועדים והראויים להתעסקות כללי, ואין להחליפו באחר" <ref>אגרת מיום ד' [[ניסן]] [[תרע"ז]], [[אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב]].</ref>.

בשנת [[תרע"ח]] התחוללו פרעות קשות ברחבי [[רוסיה הלבנה]] על ידי גדודי דניקין, "הלבנים". בראש חודש [[אלול]] [[תרע"ט]] כבשו את [[ניעז'ין]] וחוללו שם שמות. בו' [[אלול]] [[תרע"ט]] יצא ר' מענדל עם כומר פרוסלבי ו[[יהודי]] בשם זסלבסקי [אולי מצאצאי [[אדמו"ר הזקן]].] אל מושל ההעיק מטעם דניקין לבקש הגנה. לא ידוע מה ענה המושל. בלכתם חזרה החלו הפורעים להשתולל. הכומר והיהודי נמלטו ל[[כנסיה]]. ר' מענדל סירב להיכנס למקום [[עבודה זרה]]. הוא ברחי למלון יהודי ונרצח שם על ידי הפורעים לאחר כשלוש דקות (לערך).

בשנת [[תרפ"ה]] עלתה משפחתו ל[[ארץ הקודש]]. הרד"ץ, הסבא, נפטר ב[[כ"ד כסלו תרפ"ו]]. הדוד, ר' [[שלום שלמה שניאורסון (דוד אדמו"ר שליט"א)|שלום שלמה שניאורסון]] נפטר ב[[ז' שבט תרפ"ו]], והדוד השני, ר' [[אברהם יהודה חן]] לא יכל לקחתם תחת חסותו. ילדיו נשלחו למוסדות כללים, ורוב צאצאיו אינם ממשיכים ברדך התורה.