31,664
עריכות
תרומות ומעשרות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←פרטי המצווה
| שורה 20: | שורה 20: | ||
ההלכה קובעת שאסור לאכול מהפירות והירקות לפני שמפרישים מהם לכהן וללוי, כי למרות בעלותינו החוקית על הפירות והירקות, באמת הם לא שלנו, הם בבעלות ה' יתברך, והוא מוסר לנו ומאשר לאכול מהם, רק אחר שנפריש תרומות ומעשרות ונתקן את פירותינו. | ההלכה קובעת שאסור לאכול מהפירות והירקות לפני שמפרישים מהם לכהן וללוי, כי למרות בעלותינו החוקית על הפירות והירקות, באמת הם לא שלנו, הם בבעלות ה' יתברך, והוא מוסר לנו ומאשר לאכול מהם, רק אחר שנפריש תרומות ומעשרות ונתקן את פירותינו. | ||
==ביעור מעשרות== | |||
התורה העניקה לאדם רשות להפריש תרומות ומעשרות מהתבואה כאשר מתאפשר לו ואינו חייב לתת אותם מייד עם קצירת התבואה וכדומה, והוא יכול לחכות עד שיזדמן לו כהן מסויים או שתצטבר אצלו כמות משמעותית של תבואה וכדומה, אך הוא חייב להפריש את התבואה לפני שעוברים עליה שלוש רגלים, על מנת שלא לעבור על איסור "לא תאחר לשלמו"{{הערה|דברים כג, כב.}}. | |||
בנוסף, בערב [[שביעי של פסח]]{{הערה|כך פוסק אדמו"ר הזקן, אף שיש דעות האומרות שמצוות הביעור היא בערב חג הפסח.}} של השנה הרביעית והשביעית למחזור ה[[שמיטה]], חובה על האדם לבער את המעשרות שנותרו בביתו, והאדם צריך להזדרז ולתת את המעשרות למי שהם שייכים לו (כהן, לוי או עני), או לבער ולהשמיד אותו מרשותו. | |||
כיום, המשמעות העיקרית של חובת ביעור מעשרות היא על חילול מעות מעשר שני על מטבע בשווי של פרוטה ואיבוד מטבע זו, על ידי חיתוכה או התכתה{{הערה|בשעת הדחק באם לא מתאפשר לאבד את המטבע, אפשר לחלל אותה על פרי ולאבד את הפרי.}}. | |||
יש להקפיד שמהטבע שווה פרוטה, ולומר: "כל מטבעות מעשר שני ונטע רבעי שיש ברשותי ובתוספת חומש, יהיו מחוללים על מטבע זה שבידי", ולאחר מכן להכות עליו עד שתאבד צורתו ולהשליכו לפח, או בכל דרך איבוד אחרת. | |||
==משמעותה== | ==משמעותה== | ||