יחזקאל בסר: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב יחזקאל בֶּסֶר ז"ל, סגן נשיא אגודת ישראל באמריקה, חבר נשיאות הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, שתדלן נודע ונואם בחסד עליון.  

הוא נולד בערשה של אגודת ישראל, בקטוביץ שבפולין, שם גדל כחסיד רדומסק, עד פרוץ מלחמת-העולם השניה בתרצ"ט. בילדותו ניצל על ידי כומר קתולי ממוות, בעת שהבריח את הגבול לרומניה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גמר אומר להקדיש את חייו לקומם את העולם החרב שהשאיר מאחוריו, ולהקים עולם יהודי חדש ותוסס ברחובות ניו יורק. ואכן, לאחר המלחמה הגיע לארה"ב, שם התמסר לכינונם של מוסדות וארגונים חרדיים, כשאת מרצו הקדיש לכינונה של אמריקה חרדית לאחר המלחמה. הרב בֶּסֶר פעל רבות לעידוד לימוד הדף היומי בקרב יהודי אמריקה, ועמד בראש ועד הפועל של המפעל. היו שכינוהו "שר העסקנים".

רבי יחזקאל סיפר. קשרי עם בית הרבי החלו בתש"ז. הייתי מרבה לנסוע לצורכי עסקים במסלול ארה"ב-אירופה-ישראל. באחת הפעמים שהגעתי מהארץ הבאתי חבילה לרבנית חנה, אמו של הרבי, ובה תמונות מהנכדה שלה, בת בנה הרב ישראל-אריה-לייב שגר אז בארץ עם משפחתו. היא שמחה מאוד והודתה לי בחום על השליחות.

כך התחיל הקשר שלי עם הרבנית חנה ע"ה ודרכו עם בית רבי והרבי עצמו. בתחילה הייתי נפגש עם הרבנית חנה בבית. כשנזקקה להעביר משהו לארץ-ישראל היתה שואלת מתי אפשר לבוא ולהביא לי חבילה עבור הבן. אני זוכר אותה כאשה מיוחדת, חכמה מאוד – מלכותית. באחת השיחות שאלה אותי: "אתה מכיר את בני, החתן של הרבי?" השבתי שלא והוספתי ששמעתי עליו רבות. "אז כדאי שתכיר אותו..." – ואני זכרתי זאת היטב, יותר מאוחר... זמן-מה לאחר מכן עברתי דירה ממנהטן לקראון-הייטס, ואז הכרתי את הרבי עצמו.

באחד הימים של שנת תשי"ב קיבלתי מסר מהרבי שבעלת-תשובה מסוימת רוצה לעזוב את בית הוריה כדי לחיות על-פי התורה, אבל היא זקוקה לשם כך למשרה כדי להתפרנס ללא תלות בהורים. הסכמתי, ולקחתי אותה כמזכירה בעסק.

כעבור חודשיים-שלושה אומר לי השותף שלי בביזנס: אני רוצה ממך טובה – הערב יש לי פגישה עם הרבי מליובאוויטש, הוא מספר לי שהמזכירה שלנו ארגנה לו פגישה אצל הרבי, ומוסיף שאינו יודע מה צריך לעשות וכיצד צריך להתנהג שם – האם אני מוכן לבוא אתו? הסכמתי. קבענו שיבוא לביתי בקראון-הייטס לאחר השעה 10, ונצא ביחד ליחידות שנקבעה לשעה 11.

שותפי פשוט לא ידע מה זו 'יחידות' עם הרבי... אמרתי לו: אדרבא, עכשיו יש לך הזדמנות טובה להעלות את הבעיה ולהתייעץ עם הרבי, הוא הסכים, והלכנו יחד ל-‏770.

נכנסנו ל'יחידות' בשתיים וחצי לפנות בוקר. הרבי קיבל אותנו בחמימות ובמאור-פנים. הרבי אמר לשותף לשבת והוא התיישב, ולאחר מכן הרבי פנה אלי ואמר לי לשבת. אמרתי: אני לא יושב. אני חסיד.

כאן הוציא השותף את הפתקא עם השם ונתן לרבי. פניו של הרבי השתנו בבת-אחת והוא הסתכל בפתק ברצינות עמוקה. הבחנתי בשינוי. אז בעצם ראיתי לראשונה שהוא רבי!...  לאחר מכן סיפר הלה את כל השתלשלות הענינים עם החולה והרבי שאל שאלות אחדות. לפתע שאל הרבי באידיש: "היא דתית!" – לא. הרבי הוסיף ושאל: "היא עצמה יודעת את מצבה?" – איני יודע. והרבי אומר: "שתיקח על עצמה לעשות משהו שיהיה לטובתה, למשל שתדליק נרות שבת. השותף שלי עונה "אני בטוח שהיא מדליקה נרות". ואז הרבי שאל בהתרגשות: "אז איך אמרת על יהודייה שהיא לא יודעת כלום ביהדות"? הרבי היה ממש נסער. הלה עונה "אבל אני לא יודע עד כמה". ואז הרבי אמר "נגיד שאפשר לפעול אצלה שלפני שהיא מדליקה נרות שבת תיתן כמה פרוטות לצדקה". והרבי כמו סיכם את השיחה: אל תדאג, הכל יהיה בסדר.  

במשך הזמן התהדקו הקשרים שלי עם משפחתו של הרבי והמקרה הבא ימחיש גם זאת וגם את המשך הסיפור הקשור בר' לייבל ז"ל. באחד הימים הייתי צריך לדווח לרבי על עניין משפחתי מסויים והתקשיתי להגיע לרבי. זה היה בחודש אלול והרב חדקוב אמר לי שבאותו חודש אין בכלל יחידויות. לא נותרה לי ברירה אלא לספר לרבי במכתב שהייתי זה עתה בארץ ישראל והתבקשתי לשוחח עמו על אותו עניין משפחתי מסוים. בשבע בבוקר קיבלתי טלפון מהרב חדקוב: הרבי רוצה לראות אותך. מתי? שאלתי, והרב חדקוב: כיוון שבחודש זה אין בכלל יחידויות, תוכל להיכנס ביום ובשעה שתבחר. אמרתי לו שכמובן אבוא בזמן שהרבי יקבע. לבסוף סוכם על פגישה בשבע בערב באותו יום. רק נכנסתי והרבי קם לקראתי בחיוך רחב מאוד, תפס אותי ביד והושיב אותי. אמרתי "כדרכי שאיני יושב", אך הרבי חייך ואמר: "היום זו לא יחידות. אתה יכול לשבת. יש לך כמה זמן שתרצה. לא יצלצלו בפעמון". ובאמת, כשנכנסתי ראיתי מיד שהרבי ישב אחרת לגמרי מהרגלו ביחידויות. אפילו השולחן לא היה באותו מקום.