אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף

התייחסות מעניינת של הרבי התרחשה תקופה אחרי פטירתו של החזון איש בפורים תשט"ו. זאת בעקבות אמירה של ה[[חסיד]] ר' [[רפאל נחמן כהן]] שהתבטא ב[[התוועדות חסידית]], כי החזון איש בשמים מקנא בילד חסידי שלמד כמה שורות [[תניא]]. הדבר נודע למעריציו ועורר את זעמם, ורבים התלוננו על כך לרבי. ב[[התוועדות]] [[פורים]] [[תשט"ז]] הזכיר הרבי את הסיפור בצטטו את הטענות שנשלחו כיצד ניתן לומר כך על "גדול שבגדולים ופוסק, יהודי שידע ללמוד וישב כל ימיו באוהלה של תורה"{{הערה|על פי סרט ההקלטה מההתוועדות.}} וביאר שיש צדק בדבריו. והוא על פי מאמר חז"ל{{הערה|בבא בתרא ע"ה, א.}}: "עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק . . כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו", וביאר הרבי כי מחד גיסא הנשמה למעלה מכירה במעלת העבודה ולימוד התורה שישנה בחופת חבירו (ובעניינו [[תורת החסידות]]) (דבר שלא הכיר בה בהיותו בעולם הזה) ושם היא משתוקקת להכירה וללמדה, ומאידך היות ולא עסק בה (ובפרט שהיה ברצון ואף התנגד לה) אין מניחים אותה להיכנס לחופה, לפי ש[[תשובה]] אינה מועלת רק בעולם הזה. ומסיבה זו היא רק "נכווית" מהחופה.{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/16/13/158.htm תורת מנחם חלק טז עמוד 158].}}