1,698
עריכות
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
תלמוד בבלי (שיחה | תרומות) |
||
שורה 19: | שורה 19: | ||
הרבנית פריידא הייתה חביבה מאוד על אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] לאחר ה[[תפילה]], [[מאמר חסידות]]. כאשר אחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין בחסידות, הוא היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם אדמו"ר הזקן, ואדמו"ר האמצעי היה מתחבא ושומע את הדברים{{הערה|מכיוון שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו חסידות, בכדי להגדיל את תשוקתו.}}{{הערה|[[בית רבי]] חלק א', פרק כ"ד. בחלק בנותיו של רבינו, בהערה הראשונה.}}, אך אדמו"ר הזקן היה מבין שבנו אדמו"ר האמצעי הוא זה שביקש לברר זאת{{הערה|[[בית רבי]], חלק א', פרק כ"ד.}}. | הרבנית פריידא הייתה חביבה מאוד על אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] לאחר ה[[תפילה]], [[מאמר חסידות]]. כאשר אחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין בחסידות, הוא היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם אדמו"ר הזקן, ואדמו"ר האמצעי היה מתחבא ושומע את הדברים{{הערה|מכיוון שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו חסידות, בכדי להגדיל את תשוקתו.}}{{הערה|[[בית רבי]] חלק א', פרק כ"ד. בחלק בנותיו של רבינו, בהערה הראשונה.}}, אך אדמו"ר הזקן היה מבין שבנו אדמו"ר האמצעי הוא זה שביקש לברר זאת{{הערה|[[בית רבי]], חלק א', פרק כ"ד.}}. | ||
פעם אחת, ביקש ממנה אחיה, ה[[אדמו"ר האמצעי]], שתבקש מאביהם [[אדמו"ר הזקן]], שיאמר לה [[חסידות]] אודות ד' [[בגדי כהונה]]. כאשר בא אדמו"ר הזקן, היא ביקשה ממנו והוא הסכים, ואמר על ג' בגדי כהונה, אך את ה[[אבנט]] לא הזכיר. אדמו"ר האמצעי שהרגיש שעוד מעט אביו ילך, והוא עדיין לא דיבר אודות ה[[אבנט]], פשט את ה[[גרטל]] שלו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש מאדמו"ר הזקן לדבר גם עליו. כאשר ראתה הרבנית פריידא את קצה האבנט, אמרה אל אביה: אבא, עדיין לא אמרת לי על האבנט. אדמו"ר הזקן אמר לה{{הערה|יש הרבה גירסאות ל-מה שאמר כאן. אחד הגרסאות, שאמר: כנראה שיש בחדר עוד מישהו חוץ משנינו. לפי גרסה אחרת, הוא ניגש לארון - ששם היה [[אדמו"ר האמצעי]] - והראה שהוא נמצא פה. לפי גרסה אחרת הוא לא אמר על האבנט, ואדמו"ר האמצעי נהיה חולה מזה. לפי גרסה אחרת [[אדמו"ר הזקן]], לא הרשה לבנו להיות במאמרי ה[[חסידות]] - ומזה הוא נהיה חולה.}}: "כנראה שאחיך דוב מתחבא תחת המיטה שלך ושומע את התורה ודברי החסידות אשר אני אומר לך. צא בערל! צא!"{{הערה|כך כינה [[אדמו"ר הזקן]] את בנו.}}, ולא המשיך עוד{{הערה| | פעם אחת, ביקש ממנה אחיה, ה[[אדמו"ר האמצעי]], שתבקש מאביהם [[אדמו"ר הזקן]], שיאמר לה [[חסידות]] אודות ד' [[בגדי כהונה]]. כאשר בא אדמו"ר הזקן, היא ביקשה ממנו והוא הסכים, ואמר על ג' בגדי כהונה, אך את ה[[אבנט]] לא הזכיר. אדמו"ר האמצעי שהרגיש שעוד מעט אביו ילך, והוא עדיין לא דיבר אודות ה[[אבנט]], פשט את ה[[גרטל]] שלו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש מאדמו"ר הזקן לדבר גם עליו. כאשר ראתה הרבנית פריידא את קצה האבנט, אמרה אל אביה: אבא, עדיין לא אמרת לי על האבנט. אדמו"ר הזקן אמר לה{{הערה|יש הרבה גירסאות ל-מה שאמר כאן. אחד הגרסאות, שאמר: כנראה שיש בחדר עוד מישהו חוץ משנינו. לפי גרסה אחרת, הוא ניגש לארון - ששם היה [[אדמו"ר האמצעי]] - והראה שהוא נמצא פה. לפי גרסה אחרת הוא לא אמר על האבנט, ואדמו"ר האמצעי נהיה חולה מזה. לפי גרסה אחרת [[אדמו"ר הזקן]], לא הרשה לבנו להיות במאמרי ה[[חסידות]] - ומזה הוא נהיה חולה.}}: "כנראה שאחיך דוב מתחבא תחת המיטה שלך ושומע את התורה ודברי החסידות אשר אני אומר לך. צא בערל! צא!"{{הערה|כך כינה [[אדמו"ר הזקן]] את בנו.}}, ולא המשיך עוד{{הערה|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב', הוצאה ישנה - עמוד 161, הוצאה חדשה - עמוד 57.}}. | ||
כשגדלה הרבנית פריידא, מסרה לרשותה אמה, [[הרבנית סטערנא]], את ניהול בית התבשיל, והיא הייתה מבשלת בו{{הערה | כשגדלה הרבנית פריידא, מסרה לרשותה אמה, [[הרבנית סטערנא]], את ניהול בית התבשיל, והיא הייתה מבשלת בו{{הערה|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב', הוצאה ישנה - עמוד 37, הוצאה חדשה - עמוד 55.}}. פעם אחת, כאשר הגיע אל [[אדמו"ר הזקן]] רבי [[שלמה מקרלין]], רצתה [[הרבנית סטערנא]] לבשל בעצמה לכבודו, אך בתה הרבנית פריידא טענה, שמכיוון שהיא מבשלת תמיד, זכותה לבשל גם עתה. הם באו לפני אדמו"ר הזקן לדין תורה, שעשה להם פשרה, שהרבנית סטערנא אמנם תבשל, אבל לא תטיל את המלח. ומכיוון ש"היאכל תפל בלי מלח וגו'", נמצא שגמר הבישול הוא על שם מי שמטיל את המלח. על כן, בתה [[הרבנית פריידא]] תטיל את המלח, ויחשב לה כאילו היא המבשלת{{הערה|לבסוף [[הרבנית סטערנא]] בישלה, אך שכחה והטילה מלח. בתה, הרבנית פריידא, לא ידעה מזה והטילה גם היא מלח, כמדובר. כשהגישו את המאכל על השולחן, טעם מעט רבי [[שלמה מקרלין|שלמה]], וסילק ידו, כי המאכל היה מלוח מאוד, ו[[אדמו"ר הזקן]] אכל אף על פי שהמאכל היה מלוח. כשראה אדמו"ר הזקן שרבי שלמה אינו אוכל, עלה בדעתו שמסתמא חסר מלח, ולכן הוא אינו אוכל. לקח מעט מלח, והטיל לתוך מאכלו של רבי שלמה, וכשראה אחר כך, שאף על פי כן אינו אוכל, שאל אותו: "מדוע אין כבודו אוכל"? השיב לו רבי שלמה: "המאכל מלוח ביותר, ואי אפשר לאוכלו". טעם אדמו"ר הזקן את התבשיל של רבי שלמה, ואמר שאין הוא הרגיש כלום, כי כאשר הוא היה ב[[מזריטש]], הוא למד אצל [[הרב המגיד]] שלא להרגיש את הטעם באוכל. ועל כן לא הרגיש מלוח, באוכלו את התבשיל ([[שמועות וסיפורים]] חלק ב'). לפי גרסא אחרת, הסיפור התרחש כאשר אכלו יחד אדמו"ר הזקן ו[[אדמו"ר האמצעי]].}}. | ||
היא נישאה לרבי [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|אליהו קלוצקר]] בנם של | היא נישאה לרבי [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|אליהו קלוצקר]] בנם של רבי מרדכי ומירל קלוצקר{{הערה|[[שלשלת היחס]].}}. | ||
=== לאחר חתונתה === | === לאחר חתונתה === |
עריכות