שניאור זלמן גפני: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד ב[[מלבורן]] שב[[אוסטרליה]] ב[[כ"ג כסלו]] [[תרח"צ]] למשפחה לא יהודית.  

בגיל חמש עשרה נכנס ללמוד באוניברסיטת מלבורן, שם למד פילוסופיה ומדעי רוח, ולא מקצועות טכניים. שם היה חבר בקבוצה שכפרה בבורא עולם, ובתקופה שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]] חיפשו רעיונות לשיפור החברה בעולם. אך אחרי זמן גילה שכל הרעיונות רחוקות משלימות. במשך תקופה ארוכה התבודד בבקתה שבמעבה היער, וכולם חשבו שנטרפה דעתו מלבד אימו שהמשיכה לדאוג לו.  

כשהגיע אליו היה הוא באמצע למסור שיעור בחסידות באידיש ואנגלית. אחרי שישב והאזין לשיעור הרגיש שהגיע לאמת. הוא התגייר. במשך הזמן יצר קשר גם עם חסידים נוספים כמו הרב [[אבא פליסקין]], הרב [[יצחק דוד גרונר]], הרב [[נחום זלמן גורביץ]] ומשפחתו, והרב [[איסר קלווגנט]] ומשפחתו, וכן הרב [[שמואל בצלאל אלטהויז]].

מה שהכי תפס אותו בחב"ד, זו העובדה שהם מקיימים באדיקות את כל מה שהם לומדים. הם כולם, ובייחוד הרב סריברנסקי, שהיווה דוגמה חיה מהלכת. שלא כמו באוניברסיטה ששם ראה פרופסורים שיכלו לדבר על פילוסופיה זו או אחרת בהתלהבות רבה, אך לנהוג בחיי היום יום שלהם בדיוק ההפך. ואילו החסידים דיברו על [[אהבת ישראל]] וניתן היה לראות אותה אצלם במוחש, שכן הרב גפני בן בית אצלם. הם דיברו על תפילה בעבודה, והם אכן התפללו בצורה כזו. החסידים הללו השליכו את חייהם בכדי לסייע ליהודי אחר, וזה שבה את לבו. ובעקבות זאת הגיע להחלטה שכך גם הוא רוצה לחיות את חיו.  

במשך שנותיו כראש ישיבת [[אור תמימים כפר חב"ד]], היה עסוק וטרוד מאד בעסקנתו כך שלא היה לו זמן לצאת עם [[התמימים]] ל[[מבצע תפילין]] בימים המיועדים לכך. הדבר מאד נגע לליבו, לאחר זמן החליט שאם אינו יוצא ל[[מבצע תפילין]] לפחות שיוסיף בהידור מצווה שקשור למצוות תפילין. לאחר התייעצות עם ה[[משפיע]] שלו וכו' רכש הרב גפני [[ארבעה זוגות תפילין]], ומאז ועד היום מניחם.