שינויים

בשנת [[תשמ"ה]], כאשר גנב בנה, [[בערי גוראריה]] את הספרים מהספרייה, בתקופה הידועה המכונה [[משפט הספרים]] עמדה היא לצידו ותבעה בבית המשפט להעביר חלק מהספרים אליו, ואילו בעלה, הרב [[שמריהו גוראריה]], נשאר נאמן לרבי. ביום שבת [[פרשת פנחס]], [[כ"ד תמוז]] [[תשמ"ה]], היא נפגעה בפניה ע"י אחד הבחורים שנקש בחוזקה על דלת דירתה והיא פתחה את הדלת (משום שחשבה שמדובר באחד הבחורים שהיו עוזרים לה במשק הבית) ומשגילתה שמדובר במישהו אחר ניסתה לסגור את הדלת, בעקבות כךוהלה בצעד מופרע - שגונה ע"י הרבי נמרצות - טרק את הדלת בפניה שנחבלו כתוצאה מכך. למקום הוזעק אמבולנס של 'הצלה' סניף [[קראון הייטס]] וכן ד"ר [[משה פלדמן]] והיא הובלה בעיצומה של השבת לבית הרפואה קורנל. בסיום ההתוועדות באותה שבת ניגש לרבי ה[[משב"ק]] הרב [[בערל יוניק]] ואמר [[לחיים]] וביקש ברכה עבורה ושאל איך להודיע זאת לרש"ג, והרבי ענה שיודיעו לו אחרי הבדלה ושיהיה נוכח רופא{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/11q014O8oP0ZdBziCEEHker62Cbpx1m-z/view יומן התמים מרדכי גלזמן]}}. לאחר ששוחררה מבית הרפואה כבר לא חזרה עוד לדירתה, במהלך המשפט יצאה מביתה ועברה לגור אצל אלא השתקעה בשנותיה האחרונות בבית בנה וכלתה ב[[ניו ג'רזי]], כאשר בעלה נותר לבדו. במהלך אירועי המשפט כל רכושה כולל חפציה האישיים ואפילו המלתחה האישית נותרו בדירה שבקומה השלישית עד לאחר סיומו המוחלט של [[משפט הספרים]] וגרורותיו בשנת תש"נ ואז נארזה התכולה ונשלחה לניו ג'רזי.{{הערה|כמה מהפרטים בפיסקא זו מפי כמה מאלו ששימשו אותה וסייעו לה בניהול משק הבית בכל אותם שנים ומפי גורמים ברי סמכא ב[https://col.org.il/news/136387 ראיון בעקבות סערת המכירה המזוייפת של שאול שמעון דויטש]}}. בהמשך לכך נצרכה חנה לעבור ניתוח מסוכן, והייתה בסכנת חיים. בלילה שלפני הניתוח הוטב מצבה מאד, ובבוקר, כאשר בדקה הרופא, אמר: "מישהו עבד פה בלילה..." וקבע שאינה צריכה ניתוח. כאשר שמע [[הרבי]] את הדברים, שאל האם הרופא ידע מי-הוא-זה שעבד בלילה...{{הערה|מפי הגה"ח ר' [[יואל כהן]], בסעודת [[ליל שבת]], שהתקיימה בביתו, [[פרשת תרומה]] [[תשס"ח]]}}.