תומכי תמימים מונטריאול: הבדלים בין גרסאות בדף

[[אדמו"ר הריי"צ]] פנה לממשל הקנדי על מנת שיואיל לתת ויזות לתלמידי [[תומכי תמימים שנחאי]]. ממשלת קנדה אכן נענתה, ומתוך שמונים ויזות שחולקו לכלל תלמידי הישיבות ששהו אז ב[[שנחאי]] - קיבלה הישיבה תשעה ויזות, בב' [[חשון]] [[תש"ב]] נשלחו תשעה התמימים שקבילו ויזות ה"ה [[יוסף ראדאל]], [[אריה לייב קרמר]], [[יוסף מנחם מענדל טננבוים]], [[מנחם זאב גרינגלס]], [[משה אליהו גרליצקי]], [[יצחק הנדל]], [[יוסף וינברג]], [[יוסף צבי קוטלרסקי]] ו[[שמואל שטיין]], במטרה לחזק את הקהילה ולהקים בה ישיבת "[[תומכי תמימים]]" - את ישיבת '''תומכי תמימים מונטריאול'''. (תשעת הבחורים האלה לפני שלמדו ב[[תומכי תמימים שנחאי|שנחאי]], היו תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים אוטווצק]]).  

את דרכם עשו באוניה משנחאי ל[[ס. פרנסיסקו]], [[קליפורניה]] ומשם נסעו לעיר [[מונטריאול]] ברכבת.  

כשבוע לאחר מכן, בט' חשוון שולח [[אדמו"ר הריי"צ]] מכתב ארוך לתלמידי התמימים ובו מפרט את הוראותיו הק' שעליהם לפעול בעיר כמו גם הוראות מיוחדות לגבי תלמידי הישיבה החדשה: ([[אגרות קודש]] הריי"צ ח"ו ע' מח);  

 

*בכל ליל ש"ק יחזרו שני תלמידים [[דא"ח]] בשני בתי כנסת חב"ד שבעיר, וכך יעשו גם בין [[מנחה]] ל[[מעריב]] בש"ק, ובכל פעם יחזור תלמיד אחר והשאר ישמעו.  

*את שתי הסעודות ד[[שבת קודש]] יאכלו כל התלמידים יחדיו, ובשעת הסעודה ינגנו [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגוני ליובאוויטש]] במתינות. אחד התלמידים יחזור דא"ח, ויספרו איזה סיפורים.  

*כיוון שבמדינת קנדה יש חופש ביום ראשון, כדאי שיחזרו ברבים [[מאמר|מאמר]] [[דא"ח]] (אפשר גם אחד שאמר כבר בשבת), ומאמר 'עבודה' בדווקא.  

*לקרב את [[אנ"ש]] אשר זרם ה"מים רבים" סחבם לחיי עולם, להפיח בהם רוח חיים.  

*לקרב בני נוער צעירים בכל דרך אפשרית "תחפשו בחפש מחופש בעמל ויגיעה רבה בחקירה ודרישה" ולהכניסם לישיבה.  

*להשתדל לבקר בבתי כנסיות גם שלא מאנ"ש, למסור פרישת שלום מאחינו שמעבר לים, לספר בפרטיות אודות היסורים ולעורר שצריך לסייע להם ולהוציאם משם על ידי עבודת הפדיון שבויים שתחת הנהלת הרבי.  

במשך [[חודש חשוון]] שלח [[אדמו"ר הריי"צ]] את ה[[משפיע]] הדגול הרב [[שמואל לויטין]], על מנת שיעזור בייסוד הישיבה בצעדיה הראשונים, בהמשך מורה הרבי לסדר וועד הפועל להנהלת תות"ל, אותו יבחרו אנ"ש שבעיר. לראש הוועד הורה הרבי למנות את ר' יהודה אלבערט - כנראה עסקן שעזר ותמך רבות בישיבה. הרב לויטין עזב את הישיבה קצת לאחר י' כסלו תש"ב, כחודש לאחר שהגיע לישיבה.  

כעבור פחות מחודש מפתיחת הישיבה עשו תשעת התלמידים תעמולה גדולה בין יהודי העיר וקיבצו עשרים וארבע תלמידים צעירים מבני העיר בין בתי הכנסיות, עבורם הקימו שתי כיתות של ישיבה שנקראה "[[אחי תמימים]]", באופן ארעי בבית הכנסת חב"ד נוסח [[האר"י]] ברחוב דו פארק.

הרבי הריי"צ, לא היה שבע רצון מההצלחה, וכשבוע לאחר מכן שיגר מכתב אל הרב לויטין, בו קובל על כך שאספו "רק" עשרים וארבעה תלמידים; הוא נתן הוראות מעשיות כיצד לאסוף יותר תלמידים, כחלק מהתעמולה הוציאו התלמידים לאור במשך שנה [[עיתון]] '[[דער חבר]]' הקורא להורים הצעירים לשלוח את ילדיהם לישיבה.  

במקביל החל [[הרבי הריי"צ]] לדרוש מ[[אנ"ש]] ועסקני [[מונטריאול]] לדאוג לקניית בנין חדש ורחב עבור הישיבה. הרבי שלח מכתבים לעסקנים שעזרו רבות לישיבה - שלא יחוסו על ממונם וידאגו לישיבה לבניין ראוי, ו[[הקב"ה]] כבר ישלם את שכרם.  

ואמנם, באמצע הקיץ של אותה שנה הצליחו לקנות בנין גדול ומתאים לישיבה. לכבוד [[חנוכת הבית]] שהתקיימה ביום [[ט"ו כסלו]] [[תש"ד]], שלח [[הרבי הריי"צ]] מכתב לתלמידי הישיבה, בו ברכם ואת כלל הקהילה, והרבנים בראשם, לרגל קניין הבניין בברכת מזל טוב. החגיגה עצמה התקיימה ברוב פאר והדר בהשתתפות רבני העיר ורבנים אורחים ובראשם [[הרש"ג]] - חתן [[אדמו"ר הריי"צ]] ומנהל פועל ישיבת [[תומכי תמימים]] שהגיע ל[[מונטריאול]].  

מכתב [[הרבי הריי"צ]] בו מרעיף שבחים נדירים על התלמידים שהקימו את הישיבה במונטריאול:  

לאחר פטירתו של הרב [[פרץ מוצ'קין]] התרחבה הישיבה על ביתו (בניין הצמוד לישיבה) בית מספר 6355, עד שב[[י"ט כסלו]],[[תש"ס]] פרצה [[שריפה]] בבית הזה, באחד החדרים, בזמן שהבחורים היו באמצע התוועדות לרגל [[י"ט כסלו]].

*הרב [[יצחק מאיר גוראריה]], [[משפיע]] ראשי

*הרב [[משה אליהו גרליצקי]], [[משפיע]] וגבאי [[בית הכנסת]] ב[[מונטריאול]].  

*הרב [[אהרון יעקב שווי]], חבר בית הדין של [[קראון הייטס]].  

*הרב [[אברהם אזדאבא]] חבר בית הדין בקראון הייטס.  

*הרב [[אהרן אליעזר צייטלין (צפת)|אהרון אליעזר צייטלין]], מחשובי אנ"ש וממשפיעי הקהילה בצפת.  

*הרב [[שניאור זלמן פרקש]], [[משפיע]] בישיבת חב"ד ארגנטינה