פריידא (בת אדמו"ר הזקן): הבדלים בין גרסאות בדף

'''הרבנית פריידא{{הערה|בכמה מקומות מובא שכינוייה היה פריידקע. (עיתון '[[האח]]' שנה רביעית גיליון 18, [[שמועות וסיפורים]] חלק ב', מגדל עוז ([[כפר חב"ד]], [[תש"מ]]), עמודים קפה קפו, ועוד). ברשימת סיפורים מהרב מישולובין, שנזכרת בהערות להלן, נכתב, ש[[אדמו"ר הזקן]] כינה אותה פריידא, והחסידים כינו אותה פריידקע.}}''' ([[תקכ"ד]] - [[ט"ז בסיוון]] [[תקע"ג]]), הייתה ביתו הראשונה של ה[[אדמו"ר הזקן]]. הייתה חשובה וחביבה מאוד על אביה. מנוחתה כבוד ב[[האדיטש]], על יד ציון אביה [[אדמו"ר הזקן]]. הייתה מחותנת של ר' [[בנימין קלעצקער]], של אחיה [[אדמו"ר האמצעי]] ושל רבי [[נחמן מברסלב]].

נולדה בעיר [[וויטבסק]] בשנת [[ה'תקכ"ד]], לאביה [[אדמו"ר הזקן]] ולאמה [[הרבנית סטערנא]]{{הערה|נולדה הראשונה לאחר חתונת הוריה, ב[[י"ב מנחם אב]] [[תק"כ]].}}. השם '''פריידא''' ניתן לה על שם דודתו זקנתו של אביה ה[[אדמו"ר הזקן]] - אחות זקנו (אב אביו) ר' [[שניאור זלמן (סב אדמו"ר הזקן)|שניאור זלמן]]{{הערה|שם=עטרת|[[עטרת מלכות]], בפרק הרבנית פריידא.}}.

הרבנית פריידא הייתה חביבה מאוד על אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] לאחר ה[[תפילה]], [[חסידות]]. כאשר אחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין ב[[חסידות]], היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם [[אדמו"ר הזקן]], ו[[אדמו"ר האמצעי]] היה מתחבא ושומע את הדברים{{הערה|שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו [[חסידות]], בכדי להגדיל את צימאונו. ([[בית רבי]] חלק א', פרק כ"ד. בחלק בנותיו של רבינו, בהערה הראשונה).}}, אך [[אדמו"ר הזקן]] הבין שרוח בנו מדבר מתוך גרונה{{הערה|[[בית רבי]]/[[אדמו"ר הזקן]] פרק כ"ד.}}.

[[אדמו"ר האמצעי]] הרגיש שעוד מעט אביו ילך, ועדיין לא דיבר אודות האבנט. בראותו זאת, פשט את ה[[גרטל]] שלו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש מ[[אדמו"ר הזקן]] לדבר גם עליו. וכן היה, כאשר ראתה הרבנית פריידא את קצה האבנט, אמרה אל אביה: אבא, עדיין לא אמרת לי על האבנט.

 

ובאו לפני [[אדמו"ר הזקן]] לדין תורה. ועשה להם פשרה, ש[[הרבנית סטערנא]] אמנם תבשל, אבל לא תטיל את המלח. ומכיוון ש"היאכל תפל בלי מלח וגו'", נמצא שגמר הבישול הוא על שם מי שמטיל את המלח. על כן, בתה [[הרבנית פריידא]] תטיל את המלח, ויחשב לה כאילו היא המבשלת{{הערה|'''המשך הסיפור שאינו נוגע לכאן:''' לבסוף [[הרבנית סטערנא]] בישלה, אך שכחה, והטילה מלח. ביתה, הרבנית פריידא, לא ידעה מזה, והטילה גם היא מלח, כמדובר. כשהגישו המאכל על השולחן, טעם מעט רבי [[שלמה מקרלין|שלמה]], וסילק ידו, כי המאכל היה מלוח מאוד. אך ה[[אדמו"ר הזקן]] אכל, למרות שהמאכל היה מלוח. כשראה [[אדמו"ר הזקן]] ש[[שלמה מקרלין|רבי שלמה]] אינו אוכל, עלה בדעתו שמסתמא חסר מלח, ולכן הוא אינו אוכל. לקח מעט מלח, והטיל לתוך מאכלו של [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]], וכשראה אחר כך, שאף על פי כן אינו אוכל, שאל אותו: "מדוע אין כבודו אוכל"? השיב לו [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]]: "המאכל מלוח ביותר, ואי אפשר לאוכלו". טעם [[אדמו"ר הזקן]] את התבשיל של [[שלמה מקרלין|רבי שלמה]], ואמר שאין הוא הרגיש כלום, כי כאשר הוא היה ב[[מעזריטש]], הוא למד אצל [[הרב המגיד]] שלא להרגיש את הטעם באוכל. ועל כן לא הרגיש מלוח, באוכלו את התבשיל{{הערה|שם=שמועות}}. לפי גרסא אחרת, הסיפור עם המלח התרחש כאשר אכלו יחד [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]].}}.

היא נישאה עם רבי [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|אליהו קלוצקר]] בנם של [[מרדכי קלוצקר|רבי מרדכי]] ומירל קלוצקר{{הערה|[[שלשלת היחס]] שלפני ה[[היום יום]]. רבי אליהו נולד בשנת [[תקכ"ג]], אביו רבי [[מרדכי קלוצקר|רבי מרדכי]] נולד בשנת [[ה'ת"צ]], ואמו מרת מירל (או מרים) נולדה בשנת [[תק"ג]].}}.

===הסתלקותה===