בן ציון שם טוב: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''בן ציון שם טוב''' ([[תרס"ב]] - [[ה' תמוז]] ה'[[תשל"ה]]) היה [[שד"ר]], התבלט בהתקשרותו בלב ובנפש ל{{ה|רבי}}. מונה על ידי הרבי ב[[שמיני עצרת]] [[תשל"א]] ל"בעל הבית"{{הערה|ראו בהרחבה בערך [[האומות המאוחדות#"האו"ם החסידי"|"האו"ם החסידי"]]}} על מדינת אנגליה. ניחן ב[[אהבת ישראל]] עד כדי מסירות נפש.{{הערה|'''ספר השיחות תש"ה''' עמ' 106.}}

הרב בנציון שמטוב נולד בשנת [[תרס"ב]] בעיר [[דרויא]]. למד בישיבת [[תומכי תמימים פולטובה|תומכי תמימים בפולטבה]] משנת [[תרע"ה]] עד שנת [[תרפ"ה]]. ר' בנציון עשה חיל בלימודים ונמנה עם מצטייני התלמידים וכך כותב עליו [[הרבי הריי"צ]]: "בנציון שי' הוא בחור למדן וירא שמים בעל כשרון נעלה בלימוד הנגלה והדא"ח, בקי בגמרא ובהרבה הלכות ב[[יורה דעה|יו"ד]] ו[[חושן משפט|חו"מ]], ועתידות טובות בעילוי הלימוד ניבאו לו".

נישא להרבנית מרת גולדה אחות המשפיע ר' [[מענדל פוטרפס]]

היה בין עשרה התמימים ש[[אדמו"ר הריי"צ]] כרת איתם ברית להתמסר עד טיפת דמם האחרונה לעניני יהדות וחסידות. ומסר נפשו בפועל.

בתחילת שנת [[תרפ"ו]] שלח [[הרבי הריי"צ]] את ר' בנציון ואברך נוסף לעיירות [[וואהלין]], לחזק את היהודים שם בענייני תורה ומצוות. פלך וואהלין היה מקום שבו שלטה ה'[[יבסקציה]]' במלוא תוקפה, וברוב הערים לא היו [[תלמוד תורה|חדרים]] ומוסדות תורה, והיהודים פחדו לנהל שם חיי [[תורה]] ו[[מצוות]].

ר' בנציון וחברו הגיעו למקום ו'הפכו' את [[וואהלין]], וכך כותב עליו הרבי הריי"צ: {{ציטוטון|הוא הראשון אשר גילה דעתו, כי חפץ הוא בעבודה, וניתן לו פלך ואהלין, לעבדה לנסוע בהעיירות ולעורר על דבר חדרים, שיעורי לימוד ברבים, תיקוני [[מקווה|מקוואות]] ועוד. שתי שנים ומחצה עבד בעזה"י בחריצות גדולה, וייסד הרבה עשיריות חדרים, ונשא נאומים נלהבים על דבר קביעות עתים לתורה, לייסד חברות לומדי [[גמרא]], [[משניות]] [[הלכה]] והגדה, תפארת בחורים, ודברי התעוררות על דבר טהרת בנות ישראל יחיו, ורוח אחרת לבשה וואהלין. בארבעה מקומות, נוסדו ישיבות גדולות (בחשאי) עם ראשי ישיבות מופלגי תורה, וכשלש מאות תלמידים למדו בהד' מקומות גמרא בעיון רב, ובהנהגה טובה}}

בסוף שנת [[תרפ"ז]] עלו אנשי ה[[יבסקציה]] על עקבותיו ואסרוהו, וכך כותב הרבי הריי"צ: {{ציטוטון|כשלושה חדשים הרגיש, אשר יש לו צל השומר את עקבותיו, וסופר צעדיו, אמנם להיותו מסור ונתון לעבודתו, לא מצא די כח בעצמו לעזוב את המלאכה, ולנסוע על איזה חדשים בנגב אחר, ובאחד הימים בחודש אד"ר פ"ז לכדוהו בעיר [[אוורוטש]], וישלחוהו אסור בכבלי ברזל בשמירה מעולה לעיר חרקוב, וישימוהו בכלא, ה[[תפילין]] נתנו לו, וישב שם כשני חדשים... וימלאו את בקשתו, לתת לו חופש על ימי החג... ובבואו חזרה אמרו לו אשר חפשי הוא לשבת בחרקוב עד אשר יתירו לו לנסוע כלה. חפצם היה לראות במה יתעסק בעת ההיא למען אשר על ידי זה יוכלו להיוודע עם מי הוא בא בדברים, ואם כי התעסק בענייני עבודתו, כמובן בסוד גמור, בכל זה ת"ל לא יכלו למצוא דבר}}.

כשלקחו את [[הרבי הריי"צ]] לכלא ב[[י"ד בסיון]] [[תרפ"ז]], באותו יום לקחו אותו בחזרה לכלא (אחרי ששחררו אותו בתנאי שישאר בחרקוב כנ"ל) וחקרו אותו על הפעולות של [[הרבי הריי"צ]] והוא כמובן לא גילה כלום.  

ר' בנציון הוחזק בכלא חודש נוסף ושוב שחררו אותו בתנאי שישאר בחרקוב. ב[[חשוון]] [[תרפ"ח]] אסרוהו ושלחו אותו בשמירה מיוחדת למוסקבה, ושם הושיבו אותו במאסר, וגם [[תפילין]] לא נתנו לו. כאות מחאה עשה שביתת רעב וכשבעה ימים (!) לא בא אוכל לפיו עד שנתנו לו תפילין. ישב בכלא במאסר שלושה חדשים, ואז נידון לשלוש שנות גלות ב[[סיביר]]. לאחר ששוחרר, אחרי מסכת תלאות ארוכה, המשיך בפעולותיו בהפצת ה[[תורה]] והמצוות בקרב יהודי [[רוסיה]] וסביבותיה.

עם תום המלחמה, כאשר ניתנה הרשות לאזרחי [[פולין]] שברחו ל[[רוסיה]], לחזור למדינתם, נוצרה האפשרות גם לאזרחי [[רוסיה]], להצטייד בתעודות מזוייפות בתור אזרחים פולניים, ולצאת את רוסיה. ר' בנציון ניצל את ההזדמנות ויצא מ[[רוסיה]] בשנת [[תש"ז]] באחת מרכבות המשא שממשלת [[רוסיה]] הקצתה לפולניים.  

הגיע ל[[פולין]] ומשם המשיך ל[[אנגליה]] ושימש כ[[שד"ר]] של [[הרבי]] שם. ידוע לכל, על דבר התמסרותו לרבי, במבצעיו הק', בפרסום תורתו, ובעיקר בהתמסרותו לשכנע את זקני חסידי חב"ד באירופא שיקבלו ע"ע את נשיאותו של הרבי.

הי' מסור בלב ונפש לרבי. "קאך" מיוחד היה לו בלימוד והפצת שיחותיו הק' של הרבי, היה ממבססי המוסד '[[ועד להפצת שיחות]]' וסמוך לזמן פטירתו הקים את '[[מכון לוי יצחק]]' ב[[ארץ הקודש]] להדפסת ופרסום תורתו של הרבי בלה"ק.  

ר' בנציון זכה להעמיד דור של חסידים, מקושרים, שלוחים של הרבי ברחבי תבל.

{{מיון רגיל:שם טוב בן ציון}}