שינויים

אהבה כרשפי אש נקראת כך כי כמו שהאש נאחזת במשהו וכל תשוקתה הוא להתנתק מהדבר שנאחזה בו ולעלות מלמטה למעלה ולהיכלל בשורשה כך אהבה זו מסמלת אהבה עזה של יהודי שמרוב אהבתו את [[הקדוש ברוך הוא]] כל תשוקתו היא להתנתק מה[[עולם הזה]] להידבק ולהיכלל באלוקות ולהגיע לידי [[כלות הנפש]]{{הערה|שם=נ|[[לקוטי אמרים תניא]] פרק נ'}}. וכמו שבשביל להבעיר אש צריך שמן, נר, ופתילה כך גם באהבה כרשפי אש יש את הבחינות האלה - השמן זוהי החכמה שב[[נפש הבהמית]], הנר נמשל ל[[נפש האלוקית]] והפתילה זוהי ה[[תפילה]] שעל ידי ההתבוננות בגדולת השם בשעת התפילה נבערת אצלו התשוקה ומדליקה את ה'נר' - הנפש האלוקית, ועל-ידי ההתבוננות של הנפש האלוקית הוא "מדליק" גם את ה'שמן' - ה[[נפש הבהמית]] עד שגם היא רוצה להדבק באלוקות{{הערה|תורה אור פרשת מקץ ל"ח, ג.}}, וזאת דדבר זה מתאפשר בשל היותה של הנפש הבהמית בשורשה ב[[אופנים]] ו[[חיות הקודש]] שב[[מרכבה]]{{הערה|{שם=נש}}.

ובפרטיות יותר אהבה זו מתבטאת על-ידי כך שיהודי מרגיש את עוצמתו ומעלתו של הקדוש ברוך-הוא לעומת שאר הנבראים ומרגיש בגודלו ומעלתו של ה' ואפסיות העולם הזה ותענוגותיו, לרוב התבוננות זו באה בשעת ה[[תפילה]]{{הערה|שם=תפ|ראה [[לקוטי תורה]] [[פרשת במדבר]] ב, ג'. וכן לקוטי תורה פרשת נשוא כ"ח, ג'.}} ועל-ידי התבוננות זו נפעל אצל היהודי [[יסוד האש]] שבליבו ונבערת אצלו התשוקה העזה לאלוקות בבחינת [[רצוא]] (שרוצה ומשתוקק להידבק באלוקות). אך תשוקה זו אינה טובה כי תכלית השלימות של היהודי הוא להשלים את כוונת הבריאה ולהפוך את העולם החומרי למשכן לה', ועל-כן סדר העבודה באהבה זו הוא לקיים תורה ומצוות הקשורים לעולם הזה בבחינת [[שוב]] שהאדם יחדיר לליבו שמטרת הבריאה היא לעשות לה' משכן בעולם הזה התחתון ולכן צריך להישאר בגוף ולקיים את המצוות שניתן לקיימן רק בעולם הזה החומרי כדוגמת [[ציצית]] [[תפילין]] וכו'{{הערה|שם=ננש}}.