חיים שאול ברוק: הבדלים בין גרסאות בדף

ר' שאול נולד לאביו ר' [[ישראל בן ציון ברוק]] ולאימו מרת לאה לבית ליבין, (לימים כשחלה הוסיפו לשמו את השם 'חיים') נכדת הרב [[יהודה לייב שאול ליבין]] בעיירה סנובסק בשנת [[תרנ"ד]].  

[[מסירות נפש|מסירות נפשו]] ל[[תורה]] ול[[מצוות]] היוותה חלק מחייו, בגיל צעיר כשהגיע ל[[ליובאוויטש]] בשנת [[תרס"ט]] בגיל 14-15, חצי שנה מאז שהגיע לליובאוויטש נפטר אביו. אמו האלמנה נשארה עם יתומים קטנים והיו כאלו שדרשו ממנו לחזור הביתה על מנת להיות המפרנס בבית, אולם הוא סרב בטענה ש"כאן מקומי וקודם כל עלי לספוג בקרבי תורה ו[[יראת שמים]] ורק אחר כך אוכל לשאת עלי את עול החיים".

בהיותו נער יתום מאביו לא היה מי שיספק לו את הדרוש לו ולא היו לו הפרוטות המעטות לשלם עבור מקום לינה, ולכן נאלץ [[שינה|ללון]] במשך שנים על ספסל עץ באולם הישיבה כשמספר גזרי עץ משמשים לו בתור כר, ומעילו משמש לו כשמיכה, אך כל זה לא הפריע לו ללמוד בשקידה עצומה משעות הבקר המוקדמות עד חצות הלילה.  

בישיבה למד עד שנת [[תרע"ו]], אז [[נישואין|נשא]] את צביה בת ר' מנחם מענדל הכהן קרסניק שהיה מלמד ב[[בינשקוביץ']]. תקופה מסוימת היה מלמד נערים ב[[ויטבסק]], ולאחר מכן מונה לרב העיירה [[אלינוי]].

בשנת [[תרפ"ח]] עבר ל[[זוויהל]] וחידש את [[תומכי תמימים זוויהל]] שם שימש כראש ישיבה, [[משפיע]] ו[[משגיח]] גם יחד. תחילה קיים את הלימודים בבית הכנסת הגדול שבעיר.  

שבועיים לאחר הקמת הישיבה, החלה ה[[יבסקציה]] לחשוד בנעשה. יבסקים החלו בביקורים תכופים בישיבה. התלמידים העמידו תלמיד תורן בחלון [[בית הכנסת]] כדי שיודיע ויתריע על כל תנועה חשודה. כאשר נצפו אלמונים חשודים מתקרבים, היה התורן מודיע מיד, ור' שאול ברוק היה קופץ מהחלון אל בית השחיטה ששכן בחצר [[בית הכנסת]] ועסק כביכול בהכנות לשחיטת עוף. ר' חיים שאול גם מסר את השיעורים בשעות הבוקר כשהוא עטוף ב[[טלית]] וב[[תפילין]], כדי שאם יבואו היבסקים, יחשבוהו ליהודי שנשאר להתפלל ב[[יחידות]] עוד שעה ארוכה.  

בגלל המצב החמור שנוצר, הישיבה עברה לעליית גג בית הכנסת. הלימודים התקיימו בחדר קטן בתוך העלייה, והתנאים שם היו קשים. הכניסה והיציאה מהחדר הייתה מאורגנת על ידי סימנים מיוחדים. הלימודים במקום נמשכו כשישה שבועות בלבד, אז נראה היה כי שוב היבסקים עלו על עקבות הישיבה, והישיבה עברה לביתו של [[שליח ציבור|חזן]] [[בית הכנסת]] שהסכים לארח את הישיבה ב[[מסירות נפש]].  

בסוף [[חודש אדר]] נסע ר' שאול ברוק לעיר קאנסטאנטין, שם נפגש עם כמה מהגבירים בעיר ושוחח עמם על העברת הישיבה לעירם. כמו כן ביקש את תמיכתם לאחזקת הישיבה. השתדלותו זו נשאה פרי ולאחר חג ה[[פסח]] העתיקה הישיבה את מקומה. אך בכל זאת, היבסקים הצליחו לעלות גם על מקומה החדש של הישיבה ואף לעצור כמה מהתמימים. הישיבה נסגרה על מנעול ובריח בעוד התלמידים עברו לסניפים אחרים של [[תומכי תמימים]] בערים אחרות.  

==מנהל אחי תמימים ראשון לציון==  

את בנין הפנימיה לא זכה הרח"ש לראות. המחלה שתקפה אותו התישה את כוחותיו, עד אשר השיב את נשמתו לבוראה ביום [[י"ב בניסן]] [[תשכ"ה]].  

הספר המקיף על תולדות ימי חייו ופועלו הנקרא '''מעשה חשב''' שנכתב ונערך על ידי המשפחה הסוקרת: ימי הגלות בברדיצו'ב והקמת הישיבה במקום לפני 80 שנה; חילופי המכתבים של 'ר' שאול סנאווסקער' עם ראשי [[אגו"ח בארצות הברית]]; המפגש עם יהודים חסידיים מחצרות אחרים; הדמויות אליהם נקשר: ר' [[אהרון ירוסלבסקי]] ור' [[ישראל נעוולער]]; תמונה נדירה בעת החופה של הרב [אברהם חנוך גליצנשטיין]]; על גורל חתנו הראשון ר' [[יעקב ש"ץ]] וקשרי המכתבים עם הבת והנכד ועוד{{הערה|[http://shturem.net/index.php?section=news&id=79261 שני פרקים מהספר] יצאו ב'תשורה' לנישואי נינו החתן שלום ישעי ברוק (ב"ר שמואל) עם מרת עטקא חיה מושקא גורביץ (ב"ר חיים) ביום שני ג' ניסן תשע"ה בקראון הייטס.}}.

*מרת ריבה שהייתה נשואה להרה"ת [[יעקב שץ]] שניהל את ישיבת [[תומכי תמימים ברדיטשוב]] ו[[תומכי תמימים פולטובה]], והיה מ[[הלילה של עשרת הרוגי מלכות|עשרה הרוגי מלכות]] ועקבותיו לא נודעו.

*מרת אסתר שרגאי אשת מנחם שרגאי. בין נכדיהם, תלמידי חכמים בוגרי ישיבות גבוהות. ביניהם שאול מויאל, הנושא ב[[גאווה]] את שמו ומילדות ראה חובה להיות ראוי לשם שהוא נושא. שאול ורעייתו מגדלים בקרני שומרון משפחה רחבה, לתפארת הרב חיים שאול זצ"ל.