שלום דובער רסקין: הבדלים בין גרסאות בדף

שלום דובער התייתם מאביו ר' [[שלמה רסקין (רודניא)|שלמה רסקין]] בגיל 20{{הערה|אביו נפטר בגיל 60 בעקבות המאורעות אותם חווה בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]}} עוד קודם נישואיו, ועל כתפיו נפלה הדאגה למשפחה המורחבת יחד עם הכנסת האורחים אותה הנהיג אביו בביתו.

בימי הקיץ היה לוקח את בניו לטבול בנהר, כשהוא עצמו היה נוהג כך גם בימי החורף.

כדי להשיג פטור מהצבא הרוסי, שם לא היה אפשרי לשמור על קיום [[תורה]] ו[[מצוות]], עשה הצגה של אדם עם בעיות נפשיות, מה שגרם אחר כך שהיה חייב להשתבץ בעבודה עם אנשים מסוג זה. למרות שההכנסה הייתה דלה מאוד, הייתה לו נדיבות ו[[הכנסת אורחים]] בלתי רגילה.

המשפחה התגוררה בדירת חדר בעיר [[גרקי]] (כיום [[ניז'ני נובגורד]]), על הדרך מ[[סיביר]] ל[[מוסקבה]]. למרות הדירה הקטנה והצפופה והנפשות הרבות שהתגוררו בה{{הערה|מלבד ילדי המשפחה התגוררה בבית גם הסבתא, אם אביו.}} היה הבית מלא תמיד באורחים. כשמת [[סטלין]] וניתנה חנינה לאלפי אסירים, עברו המוני [[יהודי]]ם ו[[חסיד]]ים דרך ביתם, לנוח להתרחץ ולאכול.

== עם [[הרבי]] ==

כשגיסו ר' [[משה וישצקי]] הצליח לצאת ממסך הברזל, ביקש ממנו רסקין שישאל את [[הרבי]] אם להגיש בקשות ליציאה, ואם כן, לכאורה כדאי לבקש זאת בעיר אחרת, שכן העיר בה התגוררו הייתה עיר קומוניסטית מובהקת שכמעט ולא ניתנו בה אישורי יציאה. הרבי השיב שיש לבקש, ודווקא בעיר שלהם. לילה קודם שקיבלו את היתרי היציאה חלם ר' שלום דובער שניגש אליו אדם הדור פנים ומגיש לו פתק ואומר לו: עם זה תצאו מכאן". למחרת קיבל היתר יציאה לכל בני המשפחה.

כשהגיעו ל[[ארץ הקודש|ארץ]] לביתו של וישצקי ראה על הקיר תמונה גדולה של הרבי, וגילה כי זה האיש שהיה אצלו בחלום.