|
|
שורה 17: |
שורה 17: |
|
| |
|
| *'''שביעי''' - בני ישראל רעדו מפחד מהאורות ו[[קול]] השופר וההר האפוף עשן. הם גם פחדו כיון שבשתי הדברות הראשונות פרחה נשמתן כי הם לא יכלו להכיל את הגילוי הנפלא. כתוצאה מכך הם ביקשו ממשה לעמוד בינם לבין ה' ולקבל ממנו את שאר הדברות. משה אכן עשה כך והוא קיבל את כל שאר 611 המצוות שניתנו לו בסיני. בהמשך התורה מפרטת את האיסור של עבודה זרה. | | *'''שביעי''' - בני ישראל רעדו מפחד מהאורות ו[[קול]] השופר וההר האפוף עשן. הם גם פחדו כיון שבשתי הדברות הראשונות פרחה נשמתן כי הם לא יכלו להכיל את הגילוי הנפלא. כתוצאה מכך הם ביקשו ממשה לעמוד בינם לבין ה' ולקבל ממנו את שאר הדברות. משה אכן עשה כך והוא קיבל את כל שאר 611 המצוות שניתנו לו בסיני. בהמשך התורה מפרטת את האיסור של עבודה זרה. |
|
| |
| ==בתורת החסידות==
| |
| בסיום ספר ה[[תניא]] כתב [[רבנו הזקן]]
| |
| בנוגע לשבת קודש:
| |
| "גם יזהר מאד שלא לשוח שום שיחה בטילה
| |
| ח"ו . . חיצונית מהשבת הוא שביתה מעשי'
| |
| גשמיית, כמו ששבת ה' מעשות שמים וארץ
| |
| גשמיים. ופנימית השבת היא הכוונה בתפלת
| |
| השבת ובת"ת לדבקה בה' אחד כמ"ש שבת
| |
| לה' אלקיך, וזו היא בחינת זכור. ובחינת שמור
| |
| בפנימיות היא השביתה מדיבורים גשמיים כמו
| |
| ששבת ה' מיו"ד מאמרות שנבראו בהם שמים
| |
| וארץ גשמיים".
| |
| וצריך ביאור, הרי בדבריו כאן בא לבאר הטעם
| |
| שצריך ליזהר מאוד "שלא לשוח שום שיחה
| |
| בטילה" בשבת, שלזה נוגע ביאור "בחינת שמור
| |
| בפנימיות" ש"היא השביתה מדיבורים גשמיים",
| |
| ואם כן מדוע מבאר כאן גם "בחי' זכור" - העבודה
| |
| "לדבקה בה' אחד", הרי לכאורה אין זה נוגע
| |
| להזהירות בדברים בטלים?
| |
| ויש לומר שבזה רומז הוראה חשובה בעבודת
| |
| [[הקב"ה]]:
| |
| הדרך שיבוא האדם ליזהר בתכלית מדברים
| |
| בטלים בשבת היא על ידי הדביקות בה' – "לדבקה
| |
| בה' אחד", שדווקא על ידי כוונת התפילה ולימוד
| |
| התורה בשבת קודש, שעל ידי זה הוא מתעלה "לדבקה
| |
| בה' אחד" - הרי זה פועל עליו ליזהר בדיבוריו
| |
| בתכלית, עד שיבוא "לא לשוח שום שיחה
| |
| בטילה" ביום השבת קודש.
| |
|
| |
|
| ==קישורים חיצונים== | | ==קישורים חיצונים== |