291
עריכות
שלמה מולכו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←קורות חייו
דבר מלכות פנחס (שיחה | תרומות) |
דבר מלכות פנחס (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
לאחר החזון, הרגיש מולכו שהסתיימה תקופת ההמתנה, הוא פשט את בגדי האביון והתוודע לאחיו היהודים, חלוש ומעונה, אך עדיין נזהר מלגלות את זהותו. רבים מיהודי איטליה, ראו בשלמה את שליחו של הראובני, זאת למרות שבשלב זה לא היה ביניהם קשר ממשי. למרות זהירותו, נודעה זהותו למתנגדיו והם מיהרו להלשין עליו בפני הכנסיה. משמר הוצב על שערי העיר כדי לתופסו, והוא עמד בפני גזר דין מות. | לאחר החזון, הרגיש מולכו שהסתיימה תקופת ההמתנה, הוא פשט את בגדי האביון והתוודע לאחיו היהודים, חלוש ומעונה, אך עדיין נזהר מלגלות את זהותו. רבים מיהודי איטליה, ראו בשלמה את שליחו של הראובני, זאת למרות שבשלב זה לא היה ביניהם קשר ממשי. למרות זהירותו, נודעה זהותו למתנגדיו והם מיהרו להלשין עליו בפני הכנסיה. משמר הוצב על שערי העיר כדי לתופסו, והוא עמד בפני גזר דין מות. | ||
שלמה ברח ושם את פעמיו אל האפיפיור ששהה באותה העת בבולוניה, (שכן רומא נכבשה בידי קרל החמישי). מולכו סיפר לאפיפיור את נבואתו על השיטפון העומד לבא על רומא בקרוב, הוא רכש את אמונו ואף הוא אף הצליח להשפיע על האפיפיור וחשמניו, לעכב את תוכנית הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל. בחצר האפיפיור, נפגש גם עם ציר פורטוגל ומסר לו מכתב למלכו, בו ניבא שרעידת אדמה עומדת להתרחש בפורטוגל. טרם שובו לרומא, קיבל שלמה מהאפיפיור כתב בטחון שהעניק לו אישור מיוחד לשאת דרשות משלו. | שלמה ברח ושם את פעמיו אל האפיפיור ששהה באותה העת בבולוניה, (שכן רומא נכבשה בידי קרל החמישי). מולכו סיפר לאפיפיור את נבואתו על השיטפון העומד לבא על רומא בקרוב, הוא רכש את אמונו ואף הוא אף הצליח להשפיע על האפיפיור וחשמניו, לעכב את תוכנית הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל. בחצר האפיפיור, נפגש גם עם ציר פורטוגל ומסר לו מכתב למלכו, בו ניבא שרעידת אדמה עומדת להתרחש בפורטוגל. טרם שובו לרומא, קיבל שלמה מהאפיפיור כתב בטחון שהעניק לו אישור מיוחד לשאת דרשות משלו. | ||
=== נבואות מתגשמות === | |||
כשכתב הביטחון בידו לא חשש יותר שלמה ממתנגדיו, ביום השבת הגיע לבית הכנסת והחל להלהיב את הקהל על גאולת ישראל הקרובה ועל חורבן עמי הארץ. דבריו של החוזר בתשובה, שלא חת מפני הגויים והעמיד את חייו בסכנה שוב ושוב, חדרו ללבבות שומעיו והציתו בהם כיסופים וערגה לגאולה השלמה. הוא המשיך במנהגו זה לדרוש בבית הכנסת מידי שבת, כל משך שהותו ברומא, מלהיב את שומעיו, יהודים ונוכריים כאחד. | |||
מועד השיטפון עליו ניבא, הלך וקרב ושלמה יצא מפניו לעיר ונציה. גם בוונציה המשיך להשמיע את דרשותיו הסוחפות, שהשפעתם התפשטה בכל רחבי אירופה, ועוררה גל של ציפייה לוהטת לגאולה וישועה. בשנת רפ"ט הדפיס בוונציה את דרשותיו בספר "המפואר" – שתוכנו הקבלי נסב אודות הגאולה הקרובה. הספר שנדפס בעקבות בקשתם של יהודי סלוניקי ואף נשלח אליהם, היווה נחמה ללבות כואבים ועודד את התקווה והאמונה בישועה הקרובה. נבואותיו של מולכו התגשמו אחת לאחת: בתחילת שנת רצ"א (08/10/1530) עלה נהר הטיבר על גדותיו ושטף את העיר כשהוא מטביע אלפי אנשים ומחריב את בתיהם. גם מכתבו למלך פורטוגל על רעידת אדמה שעומדת להתרחש בארצו, התממש כעבור פחות משנה (26/01/1531). בעקבות התגשמות נבואותיו, התפרסם שמעו של מולכו בכל רחבי אירופה, בקרב יהודים ונוכרים כאחד. | |||
כשהגיע לרומא בשנית, התקבל בחצר האפיפיור בכבוד ובהערכה. היו שניסו לטעון בפני האפיפיור, ששלמה חייב מיתה כפי שדנה הכנסייה כל מתנצר ששב ליהדותו, אך לבסוף גברה ההערכה לנבואותיו שהתקיימו ושלמה הוסיף לצאת ולבוא בחצר האפיפיור. גם המדינאים שהגיעו לאפיפיור, התייחסו אליו ביראת כבוד וראו בו איש אלוקים. כך הצליח מולכו, להמשיך את פעולותיו של הראובני ולעכב לתקופה נוספת את הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל. | |||
=== בציפורני האינקוויזיציה === | |||
אלא שאז הגיע עת בה נאלץ שלמה להתמודד עם אויבים מבית – יהודים מתנכלים. לרומא הגיע רופא מלומד בשם יעקב מאנטינו. רופא זה, רדף את שלמה כבר בוונציה וכעת הגיע לרומא במטרה אחת: לרדוף את שלמה מולכו. תחילה ניסה מאנטינו להסית את ציר פורטוגל לשפוט את שלמה כבן ארצו, משלא מצא בו אוזן קשבת, פנה לשופטי הכנסייה שישפטו את שלמה על בגידה בנצרות, כשהוא מוסיף להאשמות, את דרשותיו בהם ניבא על סופה של הנצרות. מאנטינו, אף טרח למצוא עדים מפורטוגל שהעידו כי שלמה חונך כנוצרי. שלמה חסה בצילו של כתב ההגנה שקיבל מהאפיפיור, אולם הלחץ הלך וגבר ולבסוף נכנע האפיפיור וביטל את הגנתו. | |||
שלמה נידון לשריפה. תלייני האינקוויזיציה יצאו לתפוס אותו, אך בטעות תפסו אדם דומה לו והעלו אותו על המוקד, בעוד שלמה נמלט מהעיר. יש הטוענים, שמאחורי הטעות המוזרה, עמדה ידו של האפיפיור, שנטה לשלמה חסד ואפשר לו להימלט מלהבות המוקד. | |||
עם צאתו של שלמה מולכו את רומא בשנת רצ"ב, נחרץ גורל האנוסים בפורטוגל. מלך פורטוגל יוהן השלישי, בתמיכתו של הקיסר קרל החמישי (קיסר ספרד, גרמניה ואיטליה), הצליחו לאלץ את האפיפיור לאשר את כינון האינקוויזיציה בפורטוגל. יהודים רבים ניסו להמלט, אך מיד הוצא צו מלכותי שאסר על יציאת היהודים מן הארץ, וגזר דין מות על המסייעים להם או קונים את רכושם. כעבור פחות משנה, שב האפיפיור והוציא צו זמני, להפסקת פעולת האינקוויזיציה, אך תוך זמן קצר היא שבה וחידשה את פעולתה. | |||
=== המסע האחרון === | |||
לאחר בריחתו מרומא, הסתתר שלמה בערי איטליה במשך חודשים אחדים, אך הוא לא יכול היה, לעצור לאורך זמן את נפשו הלוהטת שכמהה לגאולה, הוא רצה לעשות מעשה. שלמה שב לונציה ונפגש בה עם ראובן הדני. המקורות ההיסטוריים אינם ברורים בשלב זה, אך רמזים ביומנו מלמדים שהיחסים בין השניים השתנו, נראה שיחסו המעריך של שלמה לראובני החל להתערער. | |||
היה זה לקראת סופה של שנת רצ"ב דוד הראובני ושלמה מולכו שנפגשו בונציה, יצאו יחד לפגישה עם הקיסר קרל החמישי, האיש החזק באירופה, מלך גרמניה, איטליה וספרד שכוחו הלך וגדל מיום ליום. הראובני קיווה שיצליח לשכנע את הקיסר, לכרות ברית מלחמה נגד הטורקים. השניים יצאו לרגנסבורג הגרמנית, שם התאספו ראשי מדינות גרמניה, בידיו של מולכו התנוסס דגל משי לבן ועליו האותיות מכב"י כפי שהעיד העסקן רבי יוסף מרוסהיים (מסתבר שלשלמה מולכו היו דגלים נוספים שעליהם נרקמו פסוקי תהילים). | |||
הראובני ומולכו התקבלו לפגישה עם קרל החמישי, שפרטיה לא נודעו לנו. יש שטענו שהשניים ניסו להשפיע על הקיסר להכיר בטעות הנוצרית ולהתגייר, אך מרבית החוקרים מקבלים את דבריו של השתדלן המפורסם רבי יוסלמן מרוסהיים שפגש את השניים ברגנסבורג ושמע משלמה שמטרתם לעורר את הקיסר להלחם עם היהודים ולגרש את המוסלמים הטורקים מארץ ישראל. רבי יוסלמן, מציין ביומנו את מאמציו להניע את שלמה מהרעיון, בהבינו שהוא עלול לעלות בחייו של הצעיר, אך הוא לא הצליח לעצור אותו. | |||
הקיסר לא התרשם מדבריהם, ככל הנראה חשש מהתעוררות צבאית יהודית שתוביל למרידה והשניים נאסרו והועברו לעיר מנטובה למשפט האינקוויזיציה. יתכן שליחסיו המעורערים עם האפיפיור היה חלק בהחלטת הקיסר לאסור את בן חסותו, שהאפיפיור כה הגן עליו בעבר. | |||
=== על קידוש השם === | |||
שלמה, שנטש את הנצרות, נידון למוות בשרפה. בה' בטבת רצ"ג, הובל שלמה אל בימת המוקד כשפיו סתום בסמרטוטים. הכמרים חששו שיפתח באחת מאותם דרשות מופלאות וסוחפות, ששמעם יצא בקרב יהודים ואינם יהודים כאחד. יתכן גם, שחששו מההילה המיסטית שאפפה אותו ומלחשים קבליים שהוא עלול ללחוש נגדם. | |||
אל מול הלהבות הבוערות, הביע הקיסר הסכמה למחול על "עוונו" של שלמה, בתנאי שיתחרט על דבקותו בדת ישראל. המחסום הוסר מפיו ודממה השתררה בקהל, ההמון כלא את נשימתו והאזין למילותיו האחרונות של האיש הצעיר. האם יביע חרטה? | |||
שלמה בקול גדול כדי שכולם יוכלו לשמוע על מה הוא מתחרט: "על אשר התהלכתי בדת ההיא [הנצרות - בתחילת ימיו] לבי מר וזועף, ועתה כטוב בעיניכם תעשו ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה; כי טוב אז מעתה". האש לובתה עוד ועוד על ידי התליינים הנזעמים, ובגיל 32 הועלה שלמה מולכו על המוקד, מקדש שם שמים ברבים כיהודי גאה. | |||
הופעתו הפתאומית ומסכת חייו הקצרה של האיש המופלא הזה, שכיסופי הגאולה הביאוהו אל המוקד, הותירה חותם עמוק בתולדות עם ישראל, בקרב חכמי הקבלה ובכמיהה וכיסופי העם לגאולה. האיש הצעיר בעל הנפש הלוהטת, חי ונפטר, כגיבור קדוש, שלוח ממרומים ובפיו בשורת הגאולה. | |||
==הגאולה במשנתו== | ==הגאולה במשנתו== | ||