אהל רח"ל: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אהל רחל''' הוא ספר ביבליוגרפי, הכולל מאמרים ומחקרים של החוקר החסידי ר' [[חיים ליברמן]], מזכירו של [[הרבי הריי"צ]], שהתפרסמו בזמנים שונים, על גבי בימות שונות.

בתחילת הספר מובא סדרת מאמרים של חיים ליברמן בשם "כיצד חוקרים חסידות בישראל", בה מתאונן חיים ליברמן נגד חוקר החסידות [[גרשם שלום]] ותלמידיו, שע"פ שיטתו של ליברמן מי שצריך לחקור את ה[[חסידות]] הם החסידים בעצמם ולא יהודים שירדו מן הדת{{הערה|"שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם" אהל רח"ל, א, עמ' 1}}, במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים רבים במאמריהם של גרשום שלום ותלמידיו, וסותר את טענותיהם של גרשם שלום שביניהם:הטענה שחלק מגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, שהרבי [[יעקב יוסף כץ]] זייף מדרש חז"ל ועוד{{הערה|אהל רח"ל, א', פרק א'}}. עיקר טענותיו של ליברמן הם כנגד סברותיו של הפרופסור [[גרשם שלום]] שלפיהם הספרים נזד הדמע ומשמרת קודש נכתבו נגד [[הבעל שם טוב]], ליברמן סתר את טענותיו של גרשם שלום, וטען שכל מטרתו היא רק לנסות לחדש חידושים גם אם הם לא נכונים{{הערה|אהל רח"ל, שם, פרק ב' ג' וד'}}.

לאחר מכן מבאר ליברמן את אגרת [[אדמו"ר הזקן]] "וצדקה כנחל איתן", וטוען נגד ביאורו של הרב [[יצחק אביגדור אורנשטיין]] שלטענתו ביאר את האגרת לא נכון{{הערה|אהל רח"ל, א', "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"}}. בהמשך סותר ליברמן את טענתו של החוקר חיים דב פרידברג שספר "אגרות קודש" של [[רבי מנחם מנדל מוויטבסק]] הודפס בשנת [[תק"ס]] וטוען שהוא הודפס בשנת [[תק"ע]]{{הערה|אהל רח"ל, א', "ספר אגרות קודש"}}. בהמשך הספר מביא ליברמן את סדר רבונתו של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], מסביר את הסיבה להתיישבות רבי [[נחמן מברסלב]] ב[[אומן]], ואת יחס [[חב"ד]] לספרו של [[הרחמ"ל]] ועוד{{הערה|אהל רחל, א', עמ' 54 - 74}}

חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים{{הערה|אהל רחל, א', 79 - 461}}, בחלק נוסף בספר עוסק ליברמן בחקר אישים, במהלך מאמרו מוכיח ליברמן את היותו של ר' ישעיה כמגיה בבית הדפוס ב[[צפת]], אודות יחסו של בעל "חיי אדם" ל[[הגר"א]], זהותו של מחבר הספר "מילין דרבנן" (שע"פ ליברמן הוא רבי ישראל מזאמוטש), שהמשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה, ועוד{{הערה|אהל רחל, עמ' 461 - 511}}.

במאמר נוסף בספר אותו כתב ליברמן בשם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את חוקר חיים דב פרידברג ברשלנות והוספת קטעים שגויים בספריו{{הערה|אהל רחל, עמ' 481}}.

מאמריו של חיים ליברמן נגד החוקר גרשם שלום עוררו ביקורת גדולה כנגדו מגרשם שלום ותלמידיו, הם טענו נגד שיטתו של חיים ליברמן שלפיהם רק חסידים ראוים לחקור את ה[[חסידות]], ולפי דבריהם דווקא מחקר ע"י חסידים יגרום לסילוף המציאות{{הערה|[[דוד אסף]], ""על שלושה חוקרי חסידות", '''מדעי היהדות''' 31, (תשנ"א), עמ' 109–111.}}, במכתב ששלח ליברמן למהלמן, הסביר ליברמן כי היה צריך להגיב בצורה כל כך קשה ובביטויים חריפים כנגד שלום, משום ש"השעה הייתה צריכה לכך". עם זאת ציין ליברמן כי דחה הצעה לפרסם את המאמרים בקונטרס נפרד, בשל חששו שיתפרסם כבעל מדון{{הערה|המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 89 - 90.}}.

כאשר קיבל גרשם שלום את מאמרו של ליברמן "בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים" כתב לליברמן ש:{{ציטוטון|אני מסכים לכל מה שכתבת, דברים נבונים ונכונים, מלבד בדבר אחד}}{{הערה|המאמר של ליברמן התפרסם במקור ביידיש, בשם לעגענדע און אמת וועגן די חסידישע דרוקערייאן, ייווא בלעטער 34 (1950), עמ' 182 - 208. מאוחר יותר יצא גם בתרגום עברי, בספרו אהל רח"ל, חלק ג', עמ' 14 - 100. מעמ' 100 ועד עמ' 309 הופיעו נספחים למאמר ואיורים רבים, בפרט של שערי ספרים. מכתבו של שלום לליברמן התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 86 - 87.}}.

 

לגבי ספריו של שלום כתב [[הרבי]] {{ציטוטון|להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב}}{{הערה|פתקים משולחנו של הרבי חלק ג עמוד 324}}.