שיחת משתמש:יוסי 22: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת משתמש:יוסי 22 (עריכה)

גרסה מ־20:56, 4 במאי 2021

הוסרו 15,359 בתים , 4 במאי 2021

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

יוסי 22

394

עריכות

@@ שורה 165: / שורה 165: @@
 :::המקור הזה יכול לשמש כאן במקסימום כקישור חיצוני, ודאי שלא ככה בונים מיזם, אם אתה מעונין לתרום לאתר אתה מוזמן לפתוח את המקורות ולכתוב אותם בצורה אנציקלופדית. גם לא יעזור להעתיק כי החומר הכתוב הוא לא נכתב בשפה אנציקלופדית ולכן מן הראוי שתהיה בו עבודה של כתיבה מחדש באופן הראוי למושגי חסידות ● </font>&nbsp;[[User:חלוקת קונטרסים|<span style=><font face="Guttman yad-brush" size="2.5">חלוקת קונטרסים</font>]] • [[שיחת משתמש:חלוקת קונטרסים|שיחה]] • [[יחי|יחי המלך המשיח]] • 13:22 • כ"א באייר ה'תשפ"א
 ::::{{א|חלוקת קונטרסים|חלוקת}} תסתכל במייל.--[[משתמש:יוסי 22|יוסי 22]] - [[שיחת משתמש:יוסי 22|שיחה]], 13:26, כ"א באייר, ה'תשפ"א 13:26, 3 במאי 2021 (UTC)
-== ערך למיזם: חב”ד - כוחות השכל ==
-יושבים כמה אנשים ומאמצים את מוחם לפתור בעיה קשה ומסובכת. בחדר שוררת דממה. לפתע פורצת קריאה מפיו של אחד האנשים: "מצאתי!". הכול מביטים בו ומצפים שיתחיל להסביר, אך הוא מבקש: "עוד רגע", עוצם את עיניו וממשיך להרהר.
-מה קרה כאן? אם הוא מצא את הפיתרון, לשם מה הוא מוסיף לחשוב?
-בתורת הקבלה  והחסידות אנו מוצאים את המושגים 'חכמה', 'בינה', 'דעת'. לכאורה, אלה שמות נרדפים להבנה ולידיעה. אך לאמיתו של דבר מציינים שלושת השמות הללו שלושה שלבים בתהליך ההבנה: השלב הראשוני הוא ה'חכמה'; השלב השני הוא ה'בינה', והשלישי הוא ה'דעת'. הבנה שאין בה את שלושת השלבים הללו לוקה בחסר.
-===ההברקה===
-תחילתה של כל הבנה היא ב'חכמה'. זו ההברקה הרעיונית, הגרעין הבסיסי של הרעיון. במקרה שתואר לעיל קרא האיש 'מצאתי' ברגע שהאירה במוחו החכמה, דהיינו, ההברקה הכללית. הוא עדיין לא היה מסוגל להסביר זאת לחבריו ואפילו לא לעצמו. הוא היה חייב לחשוב עוד קצת, לפתח ולהרחיב את ההברקה, ורק לאחר מכן היה בידו פיתרון ברור ושלם לבעייה.
-כלומר, החכמה היא ההארה הראשונית שבאה באופן של ההברקה ונותנת בבת-אחת את התחושה, שהנה, יש בה את הפיתרון. אבל עדיין אין לאדם עניין ברור ומסודר. אם בשלב חשוב זה הוא יסיח את דעתו מההברקה, הוא עלול לאבדה לחלוטין. ההברקה הזאת דורשת פיתוח והרחבה ורק אז היא הופכת לרעיון שלם ומוסבר.
-===פיתוח הרעיון===
-השלב השני, של פיתוח והרחבת ההברקה הראשונית, נקרא 'בינה'. אם ה'חכמה' היא נקודת-הרעיון, הרי ה'בינה' נותנת לה את האורך, הרוחב והעומק. ה'בינה' דנה בפרטים ובפרטי-הפרטים ומביאה את הרעיון לידי גיבוש ובניין.
-שני הכוחות הללו, ה'חכמה' וה'בינה', נקראים "תרין ריעין דלא מתפרשין" (=שני חברים שאינם נפרדים), כי כל אחד מהם כשלעצמו הוא משותק בלי רעהו. ההברקה-הרעיונית היא חסרת-ערך בלי פיתוח והרחבה; ואילו כח ה'בינה', שעניינו לפתח ולהרחיב את הרעיון, זקוק להברקה של ה'חכמה' כדי שיהיה לו מה להרחיב ולפתח.
-ואגב, יכולים אנו להבחין, שיש אנשים שכוח ה'חכמה' הוא מפותח אצלם במיוחד, ויש אנשים שכישרון ה'בינה' הוא הצד החזק שלהם. הראשונים מלאים רעיונות והברקות, אך לא תמיד הם מציאותיים ומסוגלים להוריד את רעיונותיהם לפרטים. לעומתם, בעלי ה'בינה' הם אנשים מציאותיים מאוד, מסודרים, מתייחסים לכל דבר בעומק, לפרטי-פרטיו; אך אין להם הברקות מקוריות משלהם.
-===ההזדהות===
-לאחר שלב ה'בינה' מגיע תורו של ה'דעת' להיכנס לתמונה. 'דעת' פירושו, שהרעיון התאמת בנפשו של האדם ולא נשאר תלוש ומרחף אדם יכול להבין נושא כלשהו לעומקו, אך העניין נותר עדיין באוויר, רחוק ממנו. הרעיון לא 'שקע' בתודעתו ולא הפך לחלק ממנו. זה תפקידו של ה'דעת' - לקשור את הרעיון עם האדם עד שהוא והרעיון יהפכו לדבר אחד.
-מבחינות רבות גדולה חשיבותו של הדעת מהחכמה והבינה. ידוע על פילוסופים ואישים חכמים ונבונים המסוגלים לדבר גבוהה-גבוהה על ערכים ועל חשיבותם, ואילו חייהם היום-יומיים רחוקים מלהיות נאצלים ומוסריים.
-מובן שפיצול אישיות שכזה הוא הדבר המושלל ביותר ביהדות. אין כל ערך ברעיונות ובתיאוריות אם האדם אינו מזוהה עמם וחי לפיהם. וזו חשיבותו של הדעת - להוריד את הרעיון והתיאוריה לידי הזדהות והתקשורת-נפשית, עד שהיא והאדם הופכים לדבר אחד.
-לכן אנו מסיימים בתפילה את הברכה העוסקת בבקשת שכל וחכמה במילים "חונן הדעת
-{{ltr|1='''מקור:''' [http://chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=53&CategoryID=200&SubjectID=8 חב"ד - כוחות השכל]}}
-== ערך למיזם: צדיק יסוד עולם ==
-המדרגה 'צדיק' נחלקת לכמה דרגות. הגמרא (סוכה מה,ב) מונה מקצת הדרגות הללו: שמונה-עשר אלף צדיקים שרואים את השכינה דרך "אספקלריא שאינה מאירה"; צדיקים הרואים את השכינה דרך "אספקלריא המאירה", ובהם ל"ו הצדיקים הנסתרים; צדיקים 'בני-עלייה', שהם מועטים; וכו'.
-בדרגת 'בני-עלייה' גופא יש שתי מדרגות. הגמרא (יומא לח,ב) אומרת בתחילה: "ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלם בכל דור ודור". לאחר מכן נאמר: "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר 'וצדיק יסוד עולם'". יש כאן אפוא שתי דרגות שונות: סתם צדיקים, בני-עלייה וצדיק יחיד, שהוא "יסוד עולם".
-==="יש אחד, ואני הוא"===
-דמות מובהקת של "צדיק יסוד עולם" היה רבי שמעון בר-יוחאי. בספר הזוהר (ח"א רנה,א) מובא סיפור, שרשב"י ראה פעם מלאך שבא להחריב את העולם, ואמר לו שישוב אל הקב"ה ויאמר לו שירחם על העולם בזכות הצדיקים. בהמשך הסיפור הוא מונה כמה דרגות בצדיקים, "שלושים צדיקים", "עשרים צדיקים", עד שהוא מסיים שהקב"ה צריך לרחם על העולם בזכות שני צדיקים שיש בעולם - הוא ובנו; ואם אין גם שני צדיקים - "הא אית חד, ואנא הוא (=הרי יש אחד, ואני הוא), דכתיב 'וצדיק יסוד עולם'".
-את ההבדל בין הצדיק שהוא "יסוד עולם" לצדיקים אחרים נוכל להבין על-פי החילוק בין רשב"י לבנו רבי אלעזר. מהגמרא (בסוכה) ומהזוהר הנ"ל נראה, שרשב"י כלל את עצמו ואת בנו בכל הדרגות של הצדיקים, עד הדרגה העליונה מכול של "שניים הם"; אולם למעלה מזה היא דרגת "צדיק יסוד עולם", שעליה אמר: "ואני הוא". ברור אפוא, שרבי אלעזר מייצג את הדרגה העליונה ביותר בצדיקים בכלל, וההבדל בינו לבין אביו מבטא את ההבדל בין סתם צדיקים ל"צדיק יסוד עולם".
-במה התבטאה מעלתו של רבי שמעון על בנו? מספרת הגמרא (שבת לג,ב), שלאחר שיצאו מהמערה (בפעם השנייה) - "כל היכא דהווה מחי רבי אלעזר, הווי מסי רבי שמעון" (=כל מקום שרבי אלעזר היה מכה ומעניש, היה רבי שמעון מרפא). רבי אלעזר, דווקא בגלל רום מעלתו וצדקותו, לא היה יכול לשאת את ההעלם וההסתר של העולם, וקפידתו זו עשתה רושם ופגעה בעולם; אולם רבי שמעון אביו היה מרפא את הפגיעה של בנו, משום שעבודתו היתה באופן שאינו סותר ואינו שובר את העולם אלא מתקןאותו.
-יש צדיקים, שדרגתם אמנם גבוהה עד מאוד, אך עבודתם הרוחנית קשורה יותר בעצמם, בחתירה לדרגות נעלות של קדושה והתדבקות בקב"ה. עבודתו של ה"צדיק יסוד עולם" מתרכזת לעומת זאת בעולם ובזיכוכו - הוא עוסק בזיכוך העולם, בהחדרת הקדושה האלוקית לתוכו, בהעלאתו של העולם הגשמי. לכן הוא נקרא "יסוד עולם", שכן בזה עיקר עבודתו - זיכוך העולם.
-===פטר מן הדין===
-הדבר מתבטא גם במאמר רשב"י (סוכה שם): "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". ברור שהוא לא אמר זאת חלילה סתם כך, כדי לציין את כוחו, אלא שהוא אכן עשה ופעל כדי לפטור את העולם מן הדין. הוא הצליח בזה כל-כך, עד שבימיו לא נראתה הקשת, דבר המעיד על העדר קטרוגים על העולם.
-צדיק כזה, שהוא "יסוד עולם", קיים בכל דור ודור (לפחות צדיק אחד בדור), שהרי העולם צריך שיהיה לו קיום, וקיומו הוא על-ידי הצדיק הזה. רשב"י עמד בדרגה העליונה ביותר של "צדיק יסוד עולם", אך בכל דור ישנו הצדיק האחד הזה שכל מעייניו מרוכזים בזיכוכו ובקידושו של העולם, צדיק המוותר על התעלותו האישית כדי לפטרו מן הדין ולעשותו כלי להשראת השכינה.
-{{ltr|1='''מקור:''' [http://chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=59&CategoryID=200&SubjectID=8 צדיק יסוד עולם]}}
-== ערך למיזם: זרע אדם וזרע בהמה ==
-תורת החסידות עושה הבחנה בין דברים שנקלטים אצל האדם ב'פשיטות' לבין דברים שבאים ב'התחדשות'. יש דברים שאדם מקבל אותם כמובנים מאליהם, מבלי שיזדקק לשום הוכחות והסברים עליהם. אלה הדברים שבאים ב'פשיטות'. דברים אחרים, אף שהוא מכיר במציאותם, הם בבחינת 'התחדשות' - זהו חידוש עבורו, לא חלק מהווייתו הטבעית.
-עבור רוב בני-האדם, המציאות הגשמית והחומרית היא 'פשיטות', ואילו המציאות האלוקית היא 'התחדשות'. האדם נולד אל תוך העולם, וקיומו הוא דבר טבעי לחלוטין ומתחייב מאליו. אדם רגיל, אם אינו מנסה לעסוק ב'פילוסופיה', לא יעלה על דעתו לערער על קיומו הממשי של העולם. ברור לו שהעולם קיים, וכל הסבר על כך נראה לו מיותר ומגוחך. המציאות האלוקית, לעומת זאת, אינה באה לו בטבעיות. הוא נזקק למחשבה, להתבוננות ואף להוכחות שכליות. כשהוא מתבונן בדברים לעומקם, הוא מגיע להכרה שכלית, שהעולם לא היה יכול להיברא מעצמו ושיש כוח אלוקי שבורא ומקיים אותו. אבל ככל שהכרה זו תהיה איתנה ועמוקה, היא דבר שנתחדש אצלו, היא אינה הצורה הטבעית שבה הוא רואה את הדברים.
-===דעת והכרה===
-אך יש בעולם אנשים אחרים. אלה בעלי הנשמות הגבוהות, הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור. אצלם הדברים נראים לגמרי אחרת. בעיניהם, המציאות האלוקית היא 'פשיטות', היא הדבר הטבעי ביותר, שאי-אפשר בלעדיו, ואילו המציאות הגשמית - היא 'התחדשות', דבר שצריך לחשוב ולהתבונן בו כדי להכיר במציאותו הממשית.
-נאמר בפסוק (ירמיה לא,כו): "וזרעתי את בית-ישראל...זרע אדם וזרע בהמה". מוסבר על כך בתורת החסידות, שיש בעם-ישראל שני סוגי נשמות - 'זרע אדם' ו'זרע בהמה'. ההבדל העיקרי בין אדם לבהמה הוא, שאדם יש לו דעת ואילו בהמה אין לה דעת. שכל יש גם לבהמה, אבל דעת אין לה. דעת פירושה - תפיסת משמעות הדברים, הכרה במהותם הפנימית. זה יש רק לאדם ולא לבהמה.
-וזהו ההבדל המהותי בין נשמות 'זרע אדם' לנשמות 'זרע בהמה' מבחינת הכרת האלוקות: בנשמות 'זרע בהמה' יכולה להיות אמונה בקב"ה, השגה שכלית בגדולת-ה', אבל מהות הדברים רחוקה מהן. הן אינן רואות את הגילוי האלוקי כמות שהוא, אלא זקוקות לאמצעים חיצוניים - כמו שכל והבנה - כדי להגיע להכרה כלשהי במציאות האלוקית. הנשמות שבבחינת 'זרע אדם' חשות את הגילוי האלוקי כדבר טבעי ומובן מאליו. הן כאילו רואות אותו, מבלי שיזדקקו לאמצעים חיצוניים כדי להגיע לכך. לפניהן לא קיים ההסתר שמכסה על האמת האלוקית. לגביהן, המציאות האלוקית היא פשוטה בתכלית, כשם שאנו תופסים את העולם, בפשטות, כמציאות קיימת.
-===העולם במבט מלמעלה===
-פער זה, בין נשמות 'זרע אדם' לנשמות 'זרע בהמה', אינו ניתן לגישור. אי-אפשר לגשר בין עיוור לפיקח. האדם הרואה, יכול שלא יהיה לו שום מושג בתורת האור והצבע, אבל הוא רואה אותו; ואילו העיוור, הוא יכול להיות מומחה בין-לאומי בסודות הראייה, אבל לעולם לא יידע אור מהו. כך גם הנשמות של 'זרע בהמה' - לעולם אין בכוחן להגיע להכרה האלוקית הטבעית והפשוטה, כפי שהיא קיימת אצל נשמות 'זרע אדם'.
-מבחינה זו, הצדיק הוא אכן אדם שונה במהותו מאנשים אחרים. הוא רואה דברים לגמרי אחרת. הוא רואה את העולם כפי שהוא נראה מלמעלה, מן ההווייה האלוקית. לכן חשוב כל-כך לדבוק בצדיקים וללכת בדרכם, כדי להתקרב עד כמה שאפשר אל האמת הפנימית שמיוצגת על-ידם
-{{ltr|1='''מקור:''' [http://chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=60&CategoryID=200&SubjectID=8 זרע אדם וזרע בהמה]}}
 == פנייה לשלום עליכם ==