שינויים

|אפיון=[[ישיבה גדולה]], [[ישיבה קטנה תורת אמת|ישיבה קטנה]]

|ראש הישיבה=הרב [[אברהם לפידות]] |[[משגיח]] ראשי=הרב יחיאל יוסף לסקר|[[משפיע]] ראשי=הרב [[יוסף יצחק אופן]]|מנהלגשמי=הרב [[יהושע יוזביץ]]ישראל כהן|מספר תלמידים= כ90 (ישי"ג) 50 (ישי"ק)כ-90

בעת ההקפות בליל [[שמחת תורה]] [[תרע"ג]], כשנה לאחר ייסודה של ישיבת תורת אמת, ניכרה על כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] שמחה גדולה. הרבי ביאר את תוכנם של פסוקי "אתה הראת", ואודות הפסוק "כי מציון", אמר: "{{ציטוטון|בינתיים אנו שיגרנו את ה[[תורה]] ל[[ציון]], וכאשר ילמדו שם [[חסידות]], יקוים (חזון אחרית הימים) "כי מציון תצא תורה <ref>"{{הערה|סיפורים חסידיים ע' 111 בשם הרב שלמה זלמן הבלין.</ref>"}}}}.<br>

הרב הלל רבינוביץ', סיפר בשם אחד מ[[זקני החסידים]] של [[הרבי הרש"ב]], כי הרבי הבהיר באוזני הרב הבלין, ש[[המשיח]] יתגלה היכן שלומדים חסידות, וכדי לפעול את ההתגלות ב[[ארץ הקודש]], מקים בה את ישיבת תורת אמת <ref>{{הערה|'תורת אמת' ע' 19.</ref>}}.<br>

הרה"ח הרב [[בנימין זילברשטרום]] מספר, כי פעם שאל את [[הרבי]] מדוע מצטטים את תשובת [[המלך המשיח]] ל[[בעש"ט]] לפיו [[משיח]] יגיע רק כשיעסקו ב[[הפצת המעיינות חוצה]], ומחסירים בה את התנאי הנוסף שאמר המה"מ מלך המשיח והיא שיידעו לייחד יחודים כמו שמייחד הבעש"טהבעל שם טוב. ושאל: וכי יכולים אנשים כערכנו לעשות יחודיים כאלו? להפתעתו קרא לו הרב [[בנימין קליין]] והקריא את תשובתו של הרבי:<br>{{ציטוטון|זה ניתווסף ונעשה אפשרי על ידי [[תורת חסידות חב"ד]] כמבואר השיחה על דבר זה ב[[תורת שלום]]. היינו שעל ידי לימוד חסידות, ניתן להגיע לייחודים ועליות בדומה לבעל שם טוב, ולפעול את [[ביאת משיח]] צדקנו. ואכן, לשם כך, נוסדה תורת אמת{{הערה|שם ע' 20.}}}}.

'''הרבי הריי"זה ניתווסף ונעשה אפשרי עצ אף כתב וביאר במכתב כי הקמת הישיבה היא קיום רצונם של כלל רבותינו נשיאנו שזהו רצון העליון{{הערה|אגרות קודש אדמו"י [[תורת חסידות חבר הריי"ד]] כמבואר השיחה על דבר זה ב[[תורת שלום]]. היינו שעצ ח"י לימוד חסידות, ניתן להגיע לייחודים ועליות בדומה לבעש"ט, ולפעול את [[ביאת משיח]] צדקנו. ואכן, לשם כך, נוסדה תורת אמת''' <ref>שם א ע' 20סא.</ref>"}}.<br>

== פעולות ההקמה ==בשנת תער"ב [[הרבי הרש"ב]] ו[[הרבי הריי"צ אף כתב וביאר במכתב ]] מינו את הרב הבלין כ[[משפיע]] ומנהל של הישיבה ב[[חברון]]. איתו נשלחו שבעה בחורים נוספים שהסכימו מרצונם הטוב ליסוע למשך תקופה של שנתיים ימים, בכדי להוות היסוד והגרעין של הישיבה. כבר אז נקבע לה שמה, וכן נקבע כי הקמת מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה ב[[ליובאוויטש]]. בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב [[שלמה לייב אליעזרוב]], הרב ד[[חברון]], שרעיונותיו אודות הישיבה היא קיום רצונם זכו לאישוריו של כלל רבותינו נשיאנו שזהו רצון העליון <ref>אגהרב הרש"ק אדהרייב. כשיצאו השלוחים הנ"צ חל לשליחותם, ליוום הרבי הרש"א ע' סא</ref>ב וכן ליוום בני קהילות רבות מהערים שעברו בהם בדרכם (כגון [[ניקולייב]] ועוד).<br>

== פעולות ההקמה ==בשנת תערהרב אליעזרוב חשב משך זמן כי השלוחים ששלח הרבי, נשלחו בכדי לבסס את ישיבת "ב [[הרבי הרש"במגן אבות]] ו[[" החב"דית ששכנה אז בעיר, וכשהגיעו לחברון התבררה הטעות ע"י מכתב ששלח להם הרבי הריי"צ]] מינו את הרב הבלין כב[[משפיעראש חודש כסלו]] ומנהל של אותה שנה. החידוש של ישיבת תורת אמת על הישיבה בהישנה (מגן אבות), היא השימת דגש המיוחד על [[חברוןלימוד פנימיות התורה]]. איתו נשלחו שבעה בחורים נוספים שהסכימו מרצונם הטוב ליסוע למשך תקופה של שנתיים ימיםטרם החלטה זו על הקמת הישיבה, בכדי להוות היסוד והגרעין הייתה תקווה כי אירגון מחדש של הישיבה. כבר אז נקבע לה שמההקיימת יועיל וישפר המצב, וכן נקבע כי מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה ומשלא עזרו השינויים שנקט הרבי הרש"ב[[ליובאוויטש]]. <br>בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב [[שלמה לייב אליעזרוב]]עוד בשנת תרס"ג, הרב ד[[חברון]]הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה, שרעיונותיו אודות הישיבה זכו לאישוריו באומרו שתתנהל היא "על פי הנהגה והשגחה הראשית של בני הרב הרש"ב(הרבי הריי"צ){{הערה|'תורת אמת' ע' 27-28.}}.<br>

כשיצאו השלוחים הנתכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. (אגרות קודש אדמו"ל לשליחותם, ליוום הרבי הרשר הריי"צ ח"ב וכן ליוום בני קהילות רבות מהערים שעברו בהם בדרכם א ע' נז). הישיבה הייתה בתחילה (כגון כאמור) סניף של "[[ניקולייבתומכי תמימים]] ועוד", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. יחד עם כן, היא מההווה המשך של 'תומכי תמימים' {{הערה|'מסע הרבי בארץ הקודש' ע' 153}}. וכלשונו של הרבי: {{ציטוטון|כי אף על פי שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|תו"מ תשמ"ב ח"א ע' 12.}}}}.<br>

הרב אליעזרוב חשב משך זמן כי השלוחים ששלח הרבי, נשלחו בכדי לבסס את ישיבת "ב[[מגן אבות]]" החב"דית ששכנה אז בעיר, וכשהגיעו לחברון התבררה הטעות ע"י מכתב ששלח להם הרבי הרייכ"צ ב[[ראש חודש כסלוד מר חשוון]] של אותה שנה. החידוש של ישיבת תורת אמת על הישיבה הישנה (מגן אבות)הגיע הרב הבלין יחד עם ארבעה בחורים נוספים לארץ ישראל, היא השימת דגש המיוחד על [[לימוד פנימיות התורה]]כשהשלושה הנוספים הגיעו מאוחר יותר. טרם החלטה זו על הקמת הישיבה, זאת למרות שהתוכנית המקורית הייתה תקווה כי אירגון מחדש של הישיבה הקיימת יועיל וישפר המצב, ומשלא עזרו השינויים שנקט הרבי הרששכל הקבוצה תגיע כבר בחודש מנחם-אב תרע"א{{הערה|אג"ק אדהריי"ב עוד בשנת תרסצ ח"ג, הודיע הרבי על הקמת ישיבה חדשה, באומרו שתתנהל היא א ע' נ. "על פי הנהגה והשגחה הראשית של בני הרבתולדות חב" (הרבי הרייד בארץ הקודש"צ) <ref>'תורת אמת' ע' 27-28.</ref>קפג}}.<br>

תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. (אגהם הגיעו לחברון ב[[כ"ק אדהריי"צ ח"א ע' נז)במר חשוון]] לאחר שהות קצרה ב[[יפו]] וב[[ירושלים]]. הישיבה הייתה בתחילה (כאמור) סניף של "ההשגחה העליונה סיבבה את בואם בשבת [[תומכי תמימיםפרשת חיי שרה]]", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'בה מתוארת קניית [[מערת המכפלה]]. יחד עם כןאל קבוצה זו התלווה הרב [[מנחם שמואל שניאורסון]] מחברון, היא מההווה המשך של 'תומכי תמימים' <ref>'מסע שעליו הוטלה המשימה על ידי הרבי בארץ הקודש' ע' 153</ref>. וכלשונו של הרבי: <br>"כי אף ע"פ שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר <ref>תו"מ תשמהרש"ב ח"א ע' 12.</ref>לעזור לשלוחים בהתאקלמות.

ביום כ"ד לחודש מר-חשוון הגיע הרב הבלין יחד עם ארבעה בחורים נוספים לארץ ולהלן רשימת השלוחים:* [[ישראל, כשהשלושה הנוספים הגיעו מאוחר יותרזלמן אסנאס]] – מיאנאוויץ. זאת למרות שהתוכנית המקורית הייתה שכל הקבוצה תגיע כבר בחודש מנחם* [[אברהם אליהו אשרוב]] -אב תרעמסוראז. לימים רב העיירה דריבין ומחשובי חסידי חב"א <ref>אגד ב[[ריגה]]. נהרג על קידוש ה' ע"ק אדהרייי הנאצים ימ"צ ח"א עש.* [[יחזקאל פייגין]] – מלוקימא. לימים, '[[חוזר]]' נ. של רבותינו נשיאנו, [[משפיע]] בכמה ישיבות תומכי תמימים ברוסיה, מזכירו של הרבי הריי"תולדות צ ומנהל רשת ישיבות חב"ד בארץ הקודשבברית המועצות ובפולין. נהרג על קידוש ה' ע" עי הנאצים ימ"ש.* [[הלל פרוטקין]] – מפוצ' קפג</ref>פ. למדן, משכיל ועובד פנימי. נפטר בצעירותו, מפאת העינויים והסיגופים הרבים שנטל על עצמו.מחבר הניגון "כלות הנפש".הם הגיעו לחברון בכ* [[צבי הירש הכהן קצב]] – מ[[האדיטש]]. בשנת [[תרע"ח במר-חשוון לאחר שהות קצרה בט]] שהה או למד בישיבת תומכי תמימים בעיר [[יפוקרמנצ'וג]] וב, ובעת מאסרו של הרבי הריי"צ בשנת [[ירושליםתרפ"ז]], יוחסה לו האחריות על איסוף הכספים בעיר זו עבור הישיבות המחתרתיות. ההשגחה העליונה סיבבה בשנת [[תרצ"ו]] הרה לו הרבי להעתיק את בואם בשבת פרשת חיי-שרה, בה מתוארת קניית מגוריו לעיר [[מערת המכפלהמוסקבה]].אל קבוצה זו התלווה הרה"ח * [[מנחם שמואל שניאורסוןנחמן בן ציון קרסיק]] מחברון– מלאפיטש. לימים, שעליו הוטלה המשימה ע"י '[[חוזר]]' של הרבי הרש"ב לעזור לשלוחים בהתאקלמותורב העיירה שצעדרין.* [[אלתר שימחוביץ']] – מפוצ'פ. לימים, משפיע בישיבות תומכי תמימים ב[[שצדרין]], [[רוסטוב]], [[ורשה]] ובישיבת תורת אמת בירושלים.<br>

ולהלן רשימת השלוחים:<br># [[מצבם הרוחני של בני ארץ ישראל זלמן אסנאס]] – מיאנאוויץבאותה תקופה היה ירוד ביותר.# [[אברהם אליהו אשרוב]] הי"ד - מסוראז. לימים באשר על כן שרר צער רב העיירה דריבין ומחשובי חסידי חב"ד ב[[ריגה]]. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.# [[יחזקאל פייגין]] היהתמימים הנ"ד – מלוקימא. לימיםל, ר'[[חוזר]]' של רבותינו נשיאנו, [[משפיע]] בכמה ישיבות בתו"ת ברוסיה, מזכירו של הרבי הריי"צ ומנהל רשת ישיבות חב"ד בברית המועצות ובפולין. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.# [[הלל פרוטקין]] – מפוצ'פ. למדן, משכיל ועובד פנימי. נפטר בצעירותו, מפאת העינויים והסיגופים הרבים שנטל על עצמואלתר התבטא כי התמימים מרגישים כי גלו מעל שולחן אביהם. מחבר הניגון "כלות הנפש".# [[צבי הירש הכהן קצב]] – מ[[האדיטש]]. בשנת [[תרע"ט]] שהה או למד בישיבת תו"ת בעיר [[קרמנצ'וג]], ובעת מאסרו מצב העיר חברון אומנם היה טוב מזה של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז, יוחסה לו האחריות על איסוף הכספים בעיר זו עבור הישיבות המחתרתיות. בשנת תרצ"ו הרה לו הרבי להעתיק את מגוריו לעיר [[מוסקבה]].# [[מנחם נחמן בן ציון קרסיק]] – מלאפיטש. לימיםירושלים, '[[חוזר]]' של הרבי הרש"ב ורב העיירה שצעדרין.# [[אלתר שימחוביץ']] – מפוצ'פ. לימים, משפיע בישיבות תו"ת בשצעדרין, [[רוסטוב]], וורשה ובישיבת תורת אמת בירושלים עיה"ק תובב"אאך עדיין הוא היה ירוד.<br>

מצבם הרוחני של בני ארץ ישראל באותה תקופה היה ירוד ביותר. באשר ע"כ שרר צער רב על התמימים הנ"ל, ר' אלתר התבטא כי התמימים מרגישים כי גלו מעל שולחן אביהם. מצב העיר חברון אומנם היה טוב מזה של ירושלים, אך עדיין הוא היה ירוד. <br>תושבי ארץ ישראל כלל לא הכירו מהי עבודת התפלה, ובוודאי שבקרב הצעירים הדבר היה כך. ר' [[יחזקאל פייגלין ]] התבטא ע"כ על כך ש"מה שלבני חוץ לארץ הוא דבר ברור, אצל בני ארץ ישראל הינו יגיעה גדולה".<br>

עם זאת השלוחים השפיעו על תושבי ארץ הקודש, ורבים מבני הארץ קטנים כגדולים הגיעו לחזות בתופעה ששמה עשה לה כנפיים. רבים באו לחזות במקור המהפכה הרוחנית שהתחילה להתרחש. הרושם העז של המבקרים, נבע מראות ושמיעת הרב הבלין, שיעוריו, התוועדיותיו ובעיקר תפילתו, גרמה לרבים להתקרב לענייני עבודת ה' ולדרך החסידות.<br>

הרה"ח הרב [[מרדכי דובער סלונים]], מזקני חסידי חב"ד בעיר, העיד במילות מרגשות על המהפכה שעשו התמימים בעיר ובארץ ישראל כולה. הרב הבלין סיפר על ההצלחה הגדולה, לחסיד המפורסם הרה"ח הרב [[אלחנן דוב מרוזוב]] הי"ד, ששימש מזכיר "הוועד למען תורת-אמת".<br>

ואכן הקמת הישיבה החלה לפעול את פעולתה <ref>{{הערה|'תורת אמת' ע' 33-45</ref>}}.<br><br>

הצלחתה של הישיבה הביאה אחריה רבים אשר רצו לבוא בשעריה. אולם התנאים הקשים ששרו אז בארץ ישראל והסכנות שארבו בדרכים, מנעו את ההגעה אליה מירושלים עיה"ק והערים הסמוכות. <br>באשר ע"כ, בשנת [[תרע"ג]]-ד הקימו סניף נוסף של הישיבה בעיר העתיקה בירושלים. הדבר היה מטרה מוצהרת של הרבי הריי"צ, אשר ביקש שיהיה כך "בכל עיר ומושב מאחינו בני-ישראל" <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תקפז</ref>.<br>

כרבאשר על כן, בשנת [[תרע"מים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב ג]]-[[צבי פסח פראנקתרע"ד|ד]], לימים רבה הראשי הקימו סניף נוסף של העיר, והרב הישיבה בעיר העתיקה ב[[משה אריה לייב שפיראירושלים]]. הדבר היה מטרה מוצהרת של הרבי הריי"צ, תלמיד תורתאשר ביקש שיהיה כך "בכל עיר ומושב מאחינו בני-אמת בחברוןישראל"{{הערה|אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תקפז}}.<br>

כ[[ר"מ]]ים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב [[צבי פסח פראנק]], לימים רבה הראשי של העיר, והרב [[משה אריה לייב שפירא]], תלמיד תורת-אמת בחברון. כשתם הזמן שסוכם מראש על זמן שהותם של התמימים בארה"קבארץ הקודש, חזרו הם לליובאוויטשל[[ליובאוויטש]]. גם הרב הבלין ומשפחתו חפצו לנהוג כך, אך הרבי הרש"ב שלל זאת בתוקף ולא אישר את הגעתם.<br>

בקיץ [[תרע"ד]] בעת ביקור של הרב הבלין בליובאוויטש, פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]]. המלחמה הייתה בין צבא רוסיה לצבא גרמניה כשהשלטון הטורקי בארץ ישראל תמך בצד הגרמני במערכה, ובהיות הרב הבלין, משפחתו ותלמידיו אזרחיים רוסיים, נאסר עליו לחזור לארץ ואותם גירשו למצרים, כך שבשנת [[תרע"ה]] הגיעו לליובאוויטש. עמם אף גורשו תלמידים וחסידים מקומיים שנשאו תעודת זהות זרה, ביניהם נמנה הרב [[חיים נאה]] שהקים ביחד עם אביו הרב [[מנחם מענדל נאה]] את ישיבת ארץ ישראל במצרים בה שהו, כשחביריו לתורת אמת נמנו על תלמידיה. הישיבה בחברון ובירושלים המשיכה במתכונת מצומצמת. הרב אליעזרוב ששהה אז בבוכרה והיה בעל תעודה רוסית, נמנע אף הוא מלשוב, ובאשר ע"כ על כן ממלא מקומו ברבנות העיר הרה"ח הרב [[יעקב יוסף סלונים]], אף עסק בניהולה את הישיבה. <br> מצבה הכלכלי של הישיבה ירד, זאת לאחר הפסק הסיוע של השלטון הרוסי לישיבה. ובאשר ע"כ על כן פעלו רבותינו נשיאנו להשגת סיוע מצד ממשלת ארה"ב [[ארצות הברית]] ומדינות נוספות שאחזו בקשר דיפלומטי עם השלטון הטורקי.<br> בעזיבתם של הבחורים תמה תקופת הזוהר של הישיבה. כשהגיעו הבחורים הללו לליובאוויטש התרחש דבר מיוחד: עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומידי פעם אף לשאול שאלה וכדו', וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו גם הבחורים. אך כשהגיעו הבחורים הנ"ל, והמשפיע החסיד [[שמואל גרונם]] הלך לביתו, נותרו התמימים במקומותם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברון.

בעזיבתם של על אף שהדרך הייתה ביטול והתמימים לא שמו עצמם כמשפיעים, אך כאן אם מצד הבחורים תמה תקופת הזוהר דחברון שרצו להשלים את שחסר להם, ואם מצד התמימים דליובאוויטש שרצו לינוק משלוחיו של הישיבההרבי, ישבו התמימים והתוועדו ביניהם לבין עצמם.<br>

כשהגיעו הבחורים הללו לליובאוויטש התרחש דבר מיוחד: <br>עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומידי פעם אף לשאול שאלה וכדוהתוועדות זו נמשכה כמה ימים וכמה לילות בלי הפסק ביניהם. המשפיעים העיקריים היו ר' אלתר, ר' הלל ור'יחזקאל, וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו שהיו מתחלפים לסירוגין על מנת לנוח, וכך גם הבחוריםהמקבלים. אך כשהגיעו הבחורים הרב קרסיק שסיפר את הנ"ל, והמשפיע החסיד [[שמואל גרונם]] הלך לביתומעיד שזו התוועדות שלא משה מזיכרונם, נותרו התמימים במקומותם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברוןופעלה שינוי בכל מי שיש לו "שייכות"{{הערה|'תורת אמת' ע' 47-52.}}. <br>

טרם הסתלקותו של הרבי הרש"ב בשנת [[תר"פ]], ציווה הרבי על הרב הבלין לשוב לאה"ק לארץ הקודש ולהקים מחדש את הישיבה. ואכן כך עשה בהוראת הרבי הריי"צ בשנת [[תרפ"א]], שבע שנים לאחר שעזב את הישיבה, הפליג מרוסטוב לארץ ישראל. נסיעה זו ארכה כארבעה חודשייםחודשים. התוכנית המקורית הייתה להקים את הישיבה מחדש במקומה הראשון – חברון. אך מצבה של העיר היה בכי-רע כשנותרו בה 9 משפחות חב"דיות בלבד{{הערה|'תורת אמת' ע' 53-54.}}.<br>

התוכנית המקורית הייתה להקים באשר על כן, בשנת [[תרפ"ב]], ציווה הרבי הריי"צ על הרב הבלין לנסות ולהקים את הישיבה מחדש במקומה הראשון – חברון. אך מצבה של העיר היה בכי-רע כשנותרו בה 9 משפחות חב"דיות בלבד <ref>'תורת אמת' ע' 53-54.</ref>בחברון, ואם כבד הדבר, אז שיסורו להקימה בירושלים, ואכן כך עשו.<br>

באשר ע"כ, בשנת [[תרפ"ב]], ציווה הרבי הריי"צ על הרב הבלין לנסות ולהקים את הישיבה בחברון, ואם כבד הדבר, אז שיסורו להקימה בירושלים, ואכן כך עשו. <br>בשנת [[תרפ"ג]] הציע הרב הבלין להעביר את הישיבה לחברון, אך חרף התנגדותו של הרה"ח הרב [[אלחנן דוב מרוזוב]] הדבר לא התבצע. הרב מרוזוב טען שהעברת הישיבה תחליש אותה, והשווה את הישיבה למלכותו של [[דוד המלך]], שלאחר 7 שנים בחברון העבירוה לירושלים, ובה נמצאת הישיבה עד היום הזה.<br> בשנת [[תרפ"ד]], [[קהילת חב"ד בחברון]] מנתה ארבעה משפחות בלבד, כשבשנתה [[תרפ"ט]] הגיע הרב [[משה גולדשמיד]] להתגורר בעיר, והדבר היווה תוספת של רוח חסידית בעיר. כשהגיע הרבי הריי"צ באותה השנה לארץ ישראל, ביקר יחד עם תלמידי ישיבת תורת-אמת (בירושלים), בחברון. כעבור ימים ספורים התבצע הטבח הנורא הקראוי "[[פרעות תרפ"ט]]". הרב גולדשמיד היה בין הנטבחים. היהודים הניצולים נטשו את העיר, והיישוב היהודי בוטל כליל{{הערה|'תורת אמת' ע' 62-65.}}.

בתום מלחמת העולם הראשונה, רבים החלו לחזור לארץ ישראל ובכללם חסידי חב"ד. הרב [[מנחם מענדל נאה]], שנמנה עם השבים, הציע לייסד ישיבה בירושלים ששמה יהיה "צמח צדק". הרבי הריי"צ קיבל הצעתו ואף סייע לישיבה רבות.<br> עם הרב נאה עלה אף בנו, הרב [[חיים נאה]], שהחליט להקים מחדש את ישיבת תורת אמת כשהעמיד את הרב אליעזרוב בראשותה, היה זה לפני חזרתו של הרב הבלין לארץ הקודש. הרב נאה יצא ביחד עם הרב [[משה לייב שפירא]] בכרוזים אודות הישיבה. כששמע על כך הרבי הריי"צ, התנגד למהלך והצביע על הרב הבלין כממונה היחידי על ייסודה של ישיבת תורת אמת בירושלים. כשהגיע הרב הבלין עם מכתב בו מבהיר זאת הרבי, התבטלו הם כחסידים בפני רבם וסייעו לרב הבלין בכל המצטרך. הרבי הריי"צ שלח לרב הבלין איגרות רבות בהם כתב באריכות רבה כיצד לארגן את הישיבה ואלו תלמידים לקבל. ישנה אף אגרת{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' רטו.}} בה מצייר הרבי בפני הרב הבלין כיצד דמותו של ראש ישיבה חב"דית צריכה להיראות. בתחילה הוקמה הישיבה בחצר בראנד שבשכונת בית-ישראל, אחר כך שכנה בבית הכנסת "אוהל יצחק" שברחוב בעל התניא, משם עברה לשכונת גבעת שאול, ועקב הסכנות שארבו באזור זה, הועתקה לשכונת הבוכרים. זמן מה אף שכנה ברחוב תחכמוני בעיר. בשנת [[תש"א]] עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ [[תד"ש]] שבה לבית הכנסת אוהלי יצחק, וב[[תש"ט]] התמקמה ברחוב [[מאה שערים]]. בשנת [[תשל"ד]] הגיעה סוף סוף אל מנוחתה ואל נחלתה ברחוב ירמיהו בעיר, שם שוכנת עד היום הזה. בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים את מבנה הישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש. == מעורבותו של הרבי == ב[[י"ז באייר]] [[תרצ"ה]], שלח הרבי הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז, הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]], בו אוסר עליו להתערב בענייני הישיבה, זאת לאחר שרצה לקבוע סדרים חדשים בישיבה{{הערה|'תורת אמת' 221-222}}. הרבי הריי"צ קבע כי ילמדו בישיבה הן בחורים והן אברכים כפי שהיה בחברון. הרבי הדגיש רבות כי הישיבה היא נכס פרטי שלו בירושה מאביו, ותיאר את השתדלתו הרבה – בגשמיות וברוחניות – עבור הישיבה. [[הרבי]] אף תמה במכתב בשנת [[תשי"ב]] על האי שימת־לב של [[אנ"ש]] על חשיבות הישיבה בעיני הרבי הריי"צ{{הערה|היכל מנחם ח"ג ע' קמז.}}. הרבי אף דאג לתלמידים מבחינה כספית והיה מעורב בזהות התלמידים שזכאים למלגה. כך גם בעניינים הרוחניים היה הרבי מעורב בכל פרט. לדוגמה: כאשר דיווחו התלמידים, ב[[חודש אדר]] [[תש"ו]], כי מדפיסים קובץ תורני, ננזפו נזיפה עמוקה על יזמתם העצמאית, משל "אין מנהיג לבירה זו". תביעתו של אדמו"ר הריי"צ הייתה שכל החומר יימסר להגהתו של חתנו – [[הרבי]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ט ע' קז-קלט. ימי מלך ח"ג ע' 1016.}}. דוגמה נוספת: כאשר דווח לרבי כי הרב הראשי לישראל דאז, הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ביקר בישיבה לצד שורת רבנים חשובים והם בחנו את התלמידים, שיגר ביוזמתו איגרת ברכה אל כלל הרבנים שהשתתפו בביקור. הרבי אף הציע לרב הרצוג, כי טרם ביקורו הבא בישיבה, יעדכן את התלמידים באלו נושאים יעסוק בשיעורו, וזאת בכדי שיכינו עצמם כיאות. הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי, שריבוי הבחינות יחדד את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמת, שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק על דרך המיצוע"{{הערה|'תורת אמת' ע' 77-88.}}. == המסע לארה"ב == צוות הישיבה: עם הקמת הישיבה בשנת [[תרפ"ב]], צירף אליו הרב הבלין את הרב [[משה אריה לייב שפירא]] בתור [[ר"מ]], ואת הרב [[שמעון גליצנשטיין]] כמזכיר. הרב הבלין שימש כמנהל ומשפיע. בראשית שנת [[תרפ"ה]], התרחבה הישיבה ונזקקה למגיד שיעור נוסף. בהוראת הרבי הריי"צ מונה לכך הרב [[משה דובער ריבקין]], שעלה באותה עת לארץ הקודש. הוא כיהן כמגיד שיעור וכמשגיח בנגלה. בחורף של אותה שנה עלה לארץ הקודש המשפיע הנודע הרב [[אלתר שימחוביץ']]. הרבי הטיל עליו תפקידים שונים בתורת אמת מלבד היותו משפיע ומנהל לצדו של הרב הבלין, הוא אף שימש כמנהל חשבונות של הישיבה{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' תנא-תנד.}}. בשנת [[תרפ"ז]] הורה הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים ב[[ארה"ב]], למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת [[תרפ"ח]] כשבדרכם שהו אצל הרבי הריי"צ ששהה אז בלטביה, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"ב. מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי את הרב אלתר לתפקיד "[[משפיע ראשי]]". הרב [[ישראל ג'ייקובסון]] תיאר בכתב, את הגעתם. בכותבו הוא מספר כי בעת הגעתם, יצאו לקראתו מנהלי [[אגודת חסידי חב"ד בארה"ב]]. הם ביקשו ממנו שייסע לגייס כספים ב[[שיקגו]] ולא בניו-יורק, משום שבעיר זו כבר האגודה פועלת, והגעתם תפגע בשאר המוסדות. הרב הבלין שהתנגד לכך שתורת אמת תהיה תחת אגו"ח, לא קיבל את הצעה זו בעין יפה. החל וויכוח עקרוני ביניהם, דבשעה שטענו אגו"ח שעל מוסד תורת אמת להיות כפוף אליהם, שלל זאת הרב הבלין בטעם כי מנהג יהודי ארה"ב לתרום לכל מוסד ביחוד, ובשעה שמאגדים אירגונים רבים תחת אגודה אחת, הדבר מוריד את היציבות הכלכלית של המוסד. הרבי הריי"צ הביע בזה את דעתו במכתב, בו ביקש כי כל מוסד ידאג לעצמו כועדה שתחת ניהולה הכללי של אגו"ח{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חט"ז ע' קצט.}}. עם הזמן הושגה הסכמה בין הרב הבלין ואגו"ח. במהלך המסע, נותר הרב ריבקין ב[[ניו יורק]], לאחר שהתקבל כר"מ בישיבת "[[תורה ודעת]]".

עם הרב נאה עלה אף בנוהבלין הקים בניו-יורק לשכה לתורת אמת, הגה"ח והעמיד בראשה את הרב [[חיים נאהמרדכי גרונר]], שהחליט להקים מחדש את ישיבת . הרב גרונר נמנה עם תלמידיה של תורת אמת כשהעמיד את בחברון, והעתיק מגוריו לארה"ב בעקבות הוראתו של הרבי הריי"צ לערוך מגביות למען הישיבה בה למד. בנו הרב אליעזרוב בראשותה[[יהודה לייב גרונר]], ציין כי את הכספים היה זה לפני חזרתו מעביר לידיו של הרב הבלין לארההרבי הריי"צ, והרבי שיגרם לישיבה בארה"ק. הרב נאה יצא ביחד כך גם נהג החל משנת [[תש"י]] עם הגה"ח הרב [[משה לייב שפיראהרבי]] בכרוזים אודות הישיבה.<br>

כששמע עב[[ט"ז בניסן]] [[תרצ"כ ו]], נפטר מנהל הישיבה הרב [[שלמה זלמן הבלין]]. הרבי הריי"צ, התנגד למהלך והצביע על קבע כי את מקומו ימלא הרב הבלין כממונה היחידי על ייסודה של ישיבת [[אלתר שימחוביץ']]{{הערה|'תורת אמת בירושלים' ע' 89-96. כשהגיע הרב הבלין עם מכתב בו מבהיר זאת הרבי, התבטלו הם כחסידים בפני רבם וסייעו לרב הבלין בכל המצטרך}}.<br>

הרבי הריי"צ שלח לרב הבלין איגרות רבות כמה וכמה מכתבים בהם כתב באריכות רבה כיצד לארגן דורש כי מי שימלא את הישיבה ואלו תלמידים לקבל. ישנה אף אגרת <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א עמקומו של הרב הבלין יהיה ר' רטואלתר, אך גורמים מההנהלה לא השיבו לפניותיו של הרבי.</ref> בה מצייר וכך נשלחו כמה וכמה מכתבים של הרבי מלאים בכאב וצער, בו מודיע הרבי בפני הרב הבלין כיצד דמותו שוב ושוב, כי במידה ולא ימלאו אחר פקודתו יבטל נשיאותו מעל הישיבה, ידרוש לבטל את שמה תורת אמת, ויאסור לפרסם שהיא מיסודו של ראש ישיבה חב"דית צריכה להיראותאביו.<br>

בתחילה הוקמה הרבי שב והדגיש במכתביו כי אביו הורה לו להקיים הישיבה בחצר בראנד שבשכונת בית-ישראל, אח"כ שכנה בבית הכנסת על בסיס נכון"אוהל יצחק" שברחוב בעל התניא, משם עברה לשכונת גבעת שאול, ועקב הסכנות שארבו באזור ובזה קבע כי ר' אלתר הוא זה, הועתקה לשכונת הבוכרים. זמן מה אף שכנה ברחוב תחכמוני בעירשצריך לנהל את הישיבה הק'.בשנת [[תש"א]] עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ [[תד"ש]] שבה לבית הכנסת אוהלי יצחקהרבי אמר כי באם לא ישמעו לו, וב[[תש"ט]] התמקמה ברחוב [[מאה שערים]]. <br>בשנת [[תשליפתח ישיבה חדשה בארה"ד]] הגיעה סוף סוף אל מנוחתה ואל נחלתה ברחוב ירמיהו בעיר, שם שוכנת עד היום הזהק.<br>

בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים הרב [[יחזקאל פייגין]] הציע לקבוע תקנון לישיבה בה יוקבע מעמדו של כל אחד מצוות הישיבה, ובכך מינו את מבנה הישיבהר' אלתר במעמדו העליון בישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש.<br>== מעורבותו של הרבי: ==

בי"ז באייר [[תרצ"ה]], שלח הרבי הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז, מצבה הכספי של הישיבה ידע תקופות שונות. ר' אלתר והמזכיר של הישיבה הרב [[אברהם יצחק הכהן קוקשמעון גליצנשטיין]], בו אוסר עליו להתערב בענייני פעלו כל העת לייצב את מצבה של הישיבה. עם זאת, בכל מצב, זאת לאחר שרצה לקבוע סדרים חדשים בישיבה <ref>שילם ר'תורת אמת' 221-222</ref>אלתר לתלמידים את "דמי הישיבה" המגיעים להם.<br>

הרבי הריי"צ קבע כי ילמדו בישיבה הן בחורים והן אברכים כפי שהיה בחברון. הרבי הדגיש רבות כי לאחר פטירתו, כאשר מצבה הכספי של הישיבה היא נכס פרטי שלו בירושה מאביוהיה בכי רע, ותיאר נאלצה ההנהלה לעכב את השתדלתו הרבה – בגשמיות וברוחניות – עבור הישיבההתשלום לתלמידים. <br>הרבי נשיא דורנו אף התמיה במכתב בשנת [[תשי"ב]] על אי השימת לב של אנ"ש על חשיבות הישיבה בעיני הבחורים פנו בקשר לזה אל הרבי הריי"צ <ref>היכל מנחם חוהרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: {{ציטוטון|בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצ"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת"ג {{הערה|תורת אמת' ע' קמז222-227.</ref>}}}}.<br>

הרבי אף דאג לתלמידים מבחינה כספית והיה מעורב בזהות התלמידים שזכאים למלגה. כך גם בעניינים הרוחניים היה הרבי מעורב בכל פרט. לדוגמה: כאשר דיווחו התלמידים, בחודש אדר תש"ו, כי מדפיסים קובץ תורני, ננזפו נזיפה עמוקה על יזמתם העצמאית, משל "אין מנהיג לבירה זו". תביעתו של הרבי הייתה שכל החומר יימסר להגהתו == ביקורו של חתנו – הרבי נשיא דורנו <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"ט ע' קז-קלט. ימי מלך ח"ג ע' 1016.</ref>.<br>==

דוגמה נוספת: כאשר דווח לרבי כי הרב הראשי לישראל דאזבעת ביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש, הרב ב[[יצחק אייזיק הלוי הרצוגח' במנחם אב]] ביקר בישיבה לצד שורת רבנים חשובים והם בחנו את התלמידים, שיגר ביוזמתו איגרת ברכה אל כלל הרבנים שהשתתפו בביקור. קיבל הרבי אף הציע לרב הרצוג, כי טרם ביקורו הבא בישיבה, יעדכן את התלמידים באלו נושאים יעסוק בשיעורו, וזאת בכדי שיכינו עצמם כיאותתלמידי תורת אמת ל[[יחידות]].<br>

הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי, שריבוי הבחינות יחדד הביע לאחר היחידות את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורהפליאתו שלא דיברו עמו כלל בענייני עבודה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמתר' אלתר השיב שהתלמידים הם אמיתיים (ולא דיברו על ענייני עבודה מכיוון שלא חשו שהם אוחזים בדרגות של עבודה), שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק והמענה נתקבל על דרך המיצוע" <ref>'תורת אמת' ע' 77-88.</ref>לב הרבי.<br>

== המסע לארהבמוצאי [[תשעה באב]], בשעה תשע בערב, יצא הרבי לשכונת גבעת שאול בדרכו לישיבה. בעקבות הרבי יצא שיירה של אוטובוסים שליווהו. הנהלת הישיבה סידרה לרבי סעודה באולם הישיבה בה השתתפו אךף התמימים, הצוות וחשובים מאנ"ב: ==ש.

צוות הישיבה: עם הקמת הישיבה בשנת [[תרפ"ב]], צירף אליו הרב הבלין את הגה"ח הרב [[משה אריה לייב שפירא]] בתור [[ר"מ]], ואת הרה"ח הרב [[שמעון גליצנשטיין]] כמזכירבעת כניסתו של הרבי קרנו אור פניו הקדושות. הרב הבלין שימש כמנהל ומשפיעשמחת לב פנימית והתרוממות הנפש הייתה ניכרת על פניו. <br>בראשית שנת [[תרפ"ה]], התרחבה הישיבה ונזקקה למגיד שיעור נוסף. בהוראת התמימים והנוכחים היטיבו את ליבם ביין וניגנו ניגונים יחד עם הרבי הריי"צ מונה לכך הגה"ח הרב [[משה דובער ריבקין]], שעלה באותה עת לאה"ק. הוא כיהן כמגיד שיעור וכמשגיח בנגלה. <br>בחורף של אותה שנה עלה לאה"ק המשפיע הנודע הרה"ח [[אלתר שימחוביץ']]. הרבי הטיל עליו תפקידים שונים בתורת אמת מלבד היותו משפיע ומנהל לצדו של הרב הבלין, הוא אף שימש כמנהל חשבונות של הישיבה <ref>אג"ק אדהריי"צ ח"א ע' תנא-תנד.</ref>שהה כך עם התמימים משך שעה ארוכה מתוך עונג ונחת רב.<br>

בשנת הרב [[תרפ"זחנניה יוסף הלפרין]] הורה שישב אז מול הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים ב[[ארה"ב]]סיפר כי דיבר אז הרבי בעיקר אודות המאסר והגאולה, למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת [[תרפ"ח]] כשבדרכם שהו אצל ואמר כי מה שהחזיקו אז הייתה העובדה שלאורך כל התקופה לא הייתה שעה שלא ראה בא את אביו – הרבי הרייהרש"צ ששהה ב{{הערה|השיחה שאמר אז בלטביההרבי על מעלתה של תורת אמת, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"בהודפסה בספר 'מסע הרבי בארץ הקודש' (ע' 153) וכן בספר 'תורת אמת' (ע' 123). מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי אף אמר אז את הרב אלתר לתפקיד מאמרו "[[משפיע ראשי]]אתה הראת לדעת".<br>}}.

הרה"ח [[ישראל ג'ייקובסון]] תיאר בכתבכשנפרד הרבי מהתמימים, איחל להם שיזכו לקבל את הגעתםפניו של משיח צדקנו ואיחל דברים נוספים. בכותבו הוא מספר כי בעת הגעתםהרבי עזב את הישיבה בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, יצאו לקראתו מנהלי [[אגו"ח בארה"ב]]ושב לבית המלון בו התאכסן. הם ביקשו ממנו שייבע לגייס כספים בהרב [[שיקגויואל כהן]] ולא בניו-יורק, משום שבעיר זו כבר האגודה פועלת, והגעתם תפגע בשאר המוסדות. הרב הבלין שהתנגד לכך שתורת אמת תהיה תחת אגו"ח, לא קיבל את הצעה זו בעין יפהמספר כי ר' אלתר ישב אז להתוועד עם התמימים. <br>החל וויכוח עקרוני ביניהם, דבשעה שטענו אגו"ח שעל מוסד תורת אמת להיות כפוף אליהם, שלל זאת הרב הבלין בטעם בעקבות כך שחש כי מנהג יהודי ארה"ב לתרום לכל מוסד ביחודתלמידיו אינם מבינים כיאות במה זכו לחזות זה עתה, ובשעה שמאגדים אירגונים רבים תחת אגודה אחת, הדבר מוריד את היציבות הכלכלית של המוסד. <br>הרבי הרייזעק ר' אלתר: "צ הביע בזה את דעתו במכתב, בו ביקש כי כל מוסד ידאג לעצמו כועדה שתחת ניהולה הכללי של אגו"ח <ref>אג"ק אדהריי"צ חט"ז עמה ראיתם? 'אף' קצט.</ref>. <br>עם הזמן הושגה הסכמה בין הרב הבלין ואגוראיתם?! אלוקות ראיתם!"ח.<br>

במהלך המסעבעת שעזב הרבי את ארץ הקודש נפרד מהתמימים בהתרגשות מיוחדת, נותר הרב ריבקין ב[[ניו יורק]], לאחר שהתקבל כר"מ בישיבת "[[תורה ודעת]]"הרבי אף רצה לומר מאמר אך מפאת קוצר הזמן מסרו בכתב ידו הקדושה{{הערה|'תורת אמת' ע' 113-126.}}.<br>

בט"ז בניסן [[תרצ"ו]], נפטר הרה"ח מייסדה של הישיבה הקדושה תורת אמת, ראש הישיבה, המשפיע והמנהל, הרב [[שלמה זלמן הבלין]]. כבקשת הרבי הריי"צ קבע כי את מקומו ימלא הרה"ח , פתחו '[[אלתר שימחוביץ'חדרים]] <ref>'תורת אמת' ע' 89-96.</ref>ששמם היה על פי הוראת הרבי, כשמה של הישיבה.<br>

הרבי שלח כמה וכמה מכתבים בהם דורש כי מי שימלא את מקומו של הרב הבלין יהיה ר' אלתר, אך גורמים מההנהלה לא השיבו לפניותיו של הרבי. וכך נשלחו כמה וכמה מכתבים של הרבי מלאים בכאב וצער, בו מודיע הרבי שוב ושוב, כי במידה ולא ימלאו אחר פקודתו יבטל נשיאותו מעל הישיבה, ידרוש לבטל את שמה תורת אמתהחדרים קמו בירושלים, ויאסור לפרסם שהיא מיסודו של אביו[[יפו]] וב[[ראשון לציון]]. <br>הרבי שב והדגיש במכתביו כי אביו הורה לו להקיים הישיבה עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"על בסיס נכון", ובזה קבע כי ר' אלתר הוא זה שצריך לנהל את הישיבה הק'. הרבי אמר כי באם לא ישמעו לו, יפתח ישיבה חדשה בארה"קש כשהמלמד היה הרב [[ברוך פריז]].<br>

הרהבמקביל לכך, בשנת [[תש"ח יחזקאל פייגין הציע לקבוע תקנון לישיבה ה]] (לערך), פתחה הנהלת תורת אמת ישיבה קטנה. המייסד המרכזי היה הרב [[דוד גולדברג]] שאף כיהן בה יוקבע מעמדו של כל אחד מצוות הישיבה, ובכך מינו את ר' אלתר במעמדו העליון בישיבהכמשפיע. עם השנים שוב נסגרו מוסדות אלו ונפתחו שנים מאוחר יותר.<br>

מצבה הכספי של הישיבה ידע תקופות שונות. ר' אלתר והמזכיר של הישיבה הרה"ח הרב [[זלמן שמעון גליצנשטייןדבורקין]]סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפו, שלחו הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, פעלו כל העת לייצב אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם". הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את מצבה החדר והדגיש כי הוא שליחו של הישיבההרבי מליובאוויטש. עם הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש אז הוא מאשר זאת, בכל מצב, שילם ר' אלתר לתלמידים את . החדר החל ביפו החל לפעול בקיץ [[תרפ"דמי הישיבה" המגיעים להםד]].<br>

החדר התפתח במהירות וכעבור זמן קצר מנה למעלה ממאה תלמידים. בעקבות כך נאלצו לעבור למבנה חדש, ומכיוון שהיו אנשים עוינים בעיר רצו לעבור לתל אביב. לאחר פטירתוקשיים רבים ודרישת העירייה שיחליפו את שפת הלימוד מ[[אידיש]] ל[[עברית]], כאשר מצבה הכספי של הישיבה היה בכי רע, נאלצה ההנהלה לעכב את התשלום לתלמידים. הבחורים פנו בקשר לזה אל סירבו לדרישת העייריה ובכוח וסיוע הרבי הריי"צ והרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: <br>"קנו מבנה מעצמם ברח'''בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצהרב קוק 16 בתל-אביב. הישיבה נרשמה על שמו של הרב הבלין, אך לאחר שהרבי הריי"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיוצ דרש ממנו שישנה זאת וירשום אותה על שמו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת" <ref>תורת אמת' ע' 222-227.</ref>נרשם המבנה על שם הרבי.'''<br>

בעת ביקורו של הרבי הרייבמהלך השנים [[תרצ"צ בארהד]] - [[תרצ"קז]], ביום רביעי ח' במנחם אב, קיבל חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את תלמידי הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת אמת ליחידות. <br>הרבי הביע לאחר היחידות את פליאתו שלא דיברו עמו כלל בענייני עבודה. ר' אלתר השיב שהתלמידים הם אמיתיים (ולא דיברו על ענייני עבודה מכיוון שלא חשו שהם אוחזים בדרגות של עבודה), והמענה נתקבל על לב הרביאך הדבר אינו יצא אל הפועל.<br>

במוצאי בשנת [[תשעה באבתרח"צ]], בשעה תשע בערב, יצא הרבי לשכונת גבעת שאול בדרכו לישיבה. בעקבות מינה הרבי יצא שיירה של אוטובוסים שליווהו. הנהלת הישיבה סידרה לרבי סעודה באולם הישיבה בה השתתפו אךף התמימים, הצוות וחשובים מאנ"ש. <br>בעת כניסתו של הרבי קרנו אור פניו הקדושות. שמחת לב פנימית והתרוממות הנפש הייתה ניכרת על פניו. התמימים והנוכחים היטיבו את ליבם ביי"ש וניגנו ניגונים יחד עם הרבי. הרבי שהה כך עם התמימים משך שעה ארוכה מתוך עונג ונחת רב.הרה"ח הרב [[חנניה יוסף הלפרין]] שישב אז מול הרבי, סיפר כי דיבר אז הרבי בעיקר אודות המאסר והגאולה, ואמר כי מה שהחזיקו אז הייתה העובדה שלאורך כל התקופה לא הייתה שעה שלא ראה בא את אביו – הרבי הרש"בקרסיק איגרת מהרבי בה מורה לו להקים ישיבה בעיר.השיחה שאמר אז הרבי על מעלתה של הלה החל במאמצים לכופפה למוסדות תורת אמת, הודפסה בספר שתחת הנהלת ידידו הרב שימחוביץ'. אך ר'מסע אלתר טען כי רצונו של הרבי בארץ הקודש' (ע' 153) וכן בספר 'תורת הוא שהמוסדות בתל-אביב יהוו מוסד עצמאי בלי קשר לתורת אמת' (ע' 123). הרבי אף אמר אז את מאמרו "אתה הראת לדעת".<br>

כשנפרד באישורו של הרבי מהתמימיםהריי"צ, איחל להם שיזכו לקבל את פניו הוקמה הישיבה במבנה של משיח צדקנו ואיחל דברים נוספים. הרבי עזב את הישיבה בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, ושב לבית המלון בו התאכסן. הגה"ח תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם '[[יואל כהןאחי תמימים]] מספר כי ר' אלתר ישב אז להתוועד עם התמימים. בעקבות כך שחש כי תלמידיו אינם מבינים כיאות במה זכו לחזות זה עתה, זעק ר{{הערה|' אלתר: "מה ראיתם? תורת אמת'אףע' ראיתם?! אלוקות ראיתם!"131-148.}}.<br>

בעת שעזב הרבי את ארההרב [[אלתר שימחוביץ']] נפטר לבית עולמו לאחר ייסורים קשים ב[[ז' בניסן]] [[תרצ"ק נפרד מהתמימים בהתרגשות מיוחדתט]], הרבי אף רצה לומר מאמר אך מפאת קוצר הזמן מסרו בכתב ידו הקדושה <ref>'הריי"צ הורה לרשום על מצבתו שהיה "ראש ישיבת תורת אמת' ע' 113-126.</ref>".<br>

== סניפיםר' אלתר ביקש בצוואתו כי יזכירו לו בשעת הקבורה את הפתגם ששמע מהרבי הרש"ב בשמחת תורה "חסיד, בכל מקום המצאו, צריך להדחק ולהיות סמוך אל רבו. אם לא ייתנו לו, אין זה מעניינו. הוא צריך לומר: =="תן לי, אני צריך ללכת אל הרבי שלי"{{הערה|תורת אמת ע' 215-217.}}.

כבקשת == בנשיאות הרבי הריי"צ, פתחו '[[חדרים]]' ששמם היה ע"פ הוראת הרבי, כשמה של הישיבה. <br>החדרים קמו בירושלים, [[יפו]] וב[[ראשון לציון]]. עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"ש כשהמלמד היה הרה"ח הרב [[ברוך פריז]].<br>==

במקביל לכך, בשנת [[תשהרבי דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "ה]] (לערך), פתחה הנהלת תורת אמת ישיבה קטנה. המייסד המרכזי היה הרההמרכז לענייני חינוך"ח [[דוד גולדברג]] שאף כיהן בה כמשפיעוממין אותם. עם השנים שוב נסגרו מוסדות אלו ונפתחו שנים מאוחר יותרוכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגו.<br>

הרה"ח הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפולאחר קבלת הנשיאות, שלחו החל הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם"שינוי בישיבה. הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את החדר והדגיש כי הוא שליחו של הרבי מליובאוויטש. הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש עד אז הוא מאשר זאתמצד סיבות שונות{{הערה|ראה בספר תורת אמת ע' 312. החדר החל ביפו החל לפעול בקיץ [[תרפ"ד]].<br> החדר התפתח במהירות וכעבור זמן קצר מנה למעלה ממאה תלמידים. בעקהות כך נאלצו לעבור למבנה חדש}}, ומכיוון שהיו אנשים עוינים בעיר רצו לעבור לתל אביב. לאחר קשיים הישיבה שימשה רבים ודרישת העירייה שיחליפו את שפת הלימוד מאידיש לעברית, סירבו לדרישת העייריה ובכוח וסיוע הרבי הריי"צ קנו מבנה מעצמם ברח' הרב קוק 16 בתל-אביב. הישיבה נרשמה על שמו של הרב הבליןמחסידי ירושלים, אך לאחר שהרבי הרייהדבר גרם לקושי בציביון חב"צ דרש ממנו שישנה זאת וירשום אותה על שמו, נרשם המבנה על שם הרבידי וחינוך התלמידים כראוי.<br>

כעבור זמןבאותה עת הישיבות "אחי תמימים" ולוד, מינו משפיעים שלמדו בתומכי תמימים בליובאוויטש כמשפיעים דגולים, בשנת החסידים [[תרפ"טשלמה חיים קסלמן]], [[חיים שאול ברוק]], [[אברהם מאיור]], [[אברהם פריז]]וכו', נסגר החדר עקב מיעוט התלמידים בו. הרב הבלין ביקש להשכיר את המקום ע"מ שיהיה כסף לקיום הישיבה בירושליםובכך עלו ישיבות אלו על תורת אמת.<br>

במהלך השנים [[תרצ"ד]]-[[תרצ"ז]]הרבי חפץ שגם תלמידי תורת אמת יתחנכו על ברכיי משפיעים שכאלו. באשר על כן, חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. תבע הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת מחסידים אלו וכו' להתוועד בתורת אמת אך הדבר אינו יצא אל הפועלולהשפיע בה על התלמידים.<br>

בשנת תרח"צ מינה הרבי את הרב קרסיק איגרת מהרבי בה מורה לו להקים ישיבה בעיר. הלה החל במאמצים לכופפה למוסדות תורת אמת שתחת הנהלת ידידו הרב שימחוביץ'. אך ר' אלתר טען כי רצונו אף ביקש שהתלמידים הבוגרים של הרבי הוא שהמוסדות בתל-אביב יהוו מוסד עצמאי בלי קשר לתורת אמתהישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי "לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". <br>באישורו של הרבי הריי"צאף ביקש מר' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, הוקמה שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים. בכדי שהדבר לא יפגע ברבניי הישיבה במבנה של תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם '[[אחי תמימים]]' <ref>'תורת אמת' ע' 131-148.</ref>או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר.<br>

הרההדבר לא התרחש והרבי כתב לר' שלמה חיים שוב על דבר הנ"ל, וביקש שעל אף ששני הצדדים לא כל כך חפצים בכך, יתגבר ויעשה זאת. הרבי אף אמר כי בזה אומר את הוראת הרבי הריי"ת המשפיע הדגול הרב צ אליו (אל ר' שלמה חיים) מ[[אלתר שימחוביץ'כ"א תמוז]] נפטר לבית עולמו לאחר ייסורים קשים ביום ז' בניסן [[תרצתש"ט]], הרבי {{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ הורה לרשום על מצבתו שהיה חי"ראש ישיבת תורת אמת". <br>רד ע' אלתר ביקש בצוואתו כי יזכירו לו בשעת הקבורה את הפתגם ששמע מהרבי הרש"ב בשמחת תורה "חסיד, בכל מקום המצאו, צריך להדחק ולהיות סמוך אל רבותכא. אם לא ייתנו לו, אין זה מעניינו. הוא צריך לומר}}: {{ציטוטון|יסדר ידידי אשר בזמנים קבועים יבקר את אנ"תן לי, אני צריך ללכת אל הרבי שלי" <ref>ש ותלמידי המוסד תורת אמת ע' 215-217.</ref>יחיו}}.<br>== הרבי נשיא דורנו והישיבה: ==

ואכן ר' שלמה חיים ומשפיעי אנ"ש החלו למלאות אחר הוראת הרבי נשיא דורנו דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "המרכז לענייני חינוך" וממין אותם. וכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגוכתב על כך תוך שמחה ונחת: {{ציטוטון|נבנתה תורת אמת אחר חורבן שלה}}.<br>

לאחר קבלת הנשיאות, החל הרבי שינוי בישיבה. עד אז מצד סיבות שונות <ref>ראה בספר תורת אמת ע' 312.</ref>, כתב לרב זווין כי שמח לשמוע על שיפור מצב הישיבה שימשה רבים מחסידי ירושלים, הדבר גרם לקושי בציביון חב"די וחינוך התלמידים כראוי. <br>באותה עת הישיבות "אחי תמימים" ולוד, מינו משפיעים שלמדו בתו"ת דליובאוויטש כהמשפיעים הדגולים, החסידים [[שלמה חיים קסלמן]], [[חיים שאול ברוק]], [[אברהם מאיור]], [[אברהם פריז]] וכו', ובכך עלו ישיבות אלו על תורת אמת. <br>הרבי חפץ שגם תלמידי תורת אמת יתחנכו על ברכיי משפיעים שכאלו. באשר על כן, תבע הרבי מחסידים אלו וכו' להתוועד בתורת אמת ולהשפיע בה על התלמידיםברחניות ובגשמיות.<br>

הרבי אף ביקש שהתלמידים הבוגרים דאג לרישום תלמידים לישיבה והעמיד את לוד ותורת אמת בשורה אחת כשתי הישיבות המרכזיות של הישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי חב"לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". הרבי אף ביקש מרד בארץ הקודש{{הערה|'תורת אמת' ע' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים311-318. בכדי שהדבר לא יפגע ברבניי הישיבה או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר}}.<br>

הדבר לא התרחש והרבי כתב לר' שלמה חיים שוב ע"ד הנ"להרבי פעל שזקני החסידים ביניהם הרב [[מאיר אשכנזי]], וביקש שעל אף ששני הצדדים לא כ"כ חפצים בכךיפקחו על מלאכת גיוס הכספים לישיבת תורת אמת. כשהייתה תביעה משפטית כנגד הישיבה, יתגבר ויעשה זאתהרבי עורר לגמור כמה שיותר מהר את המשפט. הרבי אף אמר כי בזה אומר הגדיר את הוראת הרבי הריי"צ אליו (אל ר' שלמה חיים) מכהמזיקים לישיבה כ"א תמוז [[תש"טקליפה]] <ref>אג"ק אדהריי"צ חי"ד ע' תכא.</ref><br> '''"יסדר ידידי אשר בזמנים קבועים יבקר את אנ, ש"ש ותלמידי המוסד תורת אמת יחיוכל מציאותה היא שיתגברו עליה ולא ישמעו לקולה".'''<br>

ואכן ר' שלמה חיים ומשפיעי אנ"ש החלו למלאות אחר הוראת הרבי. הרבי כתב ע"כ תוך שמחה ונחת: <br>'''"נבנתה תורת אמת אחר חורבן שלה".''' <br>הרבי כתב לרב זווין הדגיש כי שמח לשמוע על שיפור מצב הישיבה ברחניות ובגשמיותהיא תחת נשיאותו והנהגתו, ונשיאות זו נמשכת עד היום הזה.<br>

ב[[ז' בתמוז]] [[תשי"ב]], הורה הרבי במכתב, להקים ספרייה בישיבה שתסייע בין היתר להפצת מעיינות החסידות. הרבי דאג לרישום תלמידים לישיבה והעמיד את לוד ותורת אמת בשורה אחת כשתי הישיבות המרכזיות של חב"ד בארה"ק <ref>'תורת אמתהורה שהספריה תכלול הן ספרי [[חסידות]] והן ספרי [[נגלה]] {{הערה|אגרות קודש חלק ה' ע' 311קנב-318ג.</ref>}}.<br>

הרבי פעל שזקני החסידים ביניהם הרה"ח הרב ב[[מאיר אשכנזיא' תמוז]] (אביו של הגה"ח הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]]), יפקחו על מלאכת גיוס הכספים לישיבת תורת אמת. כשהייתה תביעה משפטית כנגד הישיבהאותה שנה, שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי עורר לגמור כמה שיותר מהר את המשפט. הרבי הגדיר התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו את המזיקים לישיבה כ"[[קליפה]]", ש"כל מציאותה היא שיתגברו עליה ולא ישמעו לקולה"שמותיהם.<br>

הרבי הדגיש כי הישיבה היא תחת נשיאותו והנהגתוחפץ ששני הישיבות יתאחדו בועדת בחינה שתברר את חושי כישרונות התלמידים החב"דים. הרבי אף הציע שהועדה תורכב מר"מ אחד מכל ישיבה, ורב שלישי המוסכם על שני הצדדים. ואכן הקימו וועד כזה, שחבריו השתנו מידי פעם. הבוחנים בנגלה היו ראשי הישיבות (הרב שפירא והרב שניאורסון), ונשיאות זו נמשכת עד היום הזהובחסידות היו אלה המשפיעים הרב קסלמן והרב גוראריה. ולעיתים ערכו בחינות בשני הדברים יחדיו והדבר הביא לשינוי בוועדה.<br>

בז' בתמוז הרבי אף הציע ב[[תשיכ"בט בסיוון]], הורה הרבי במכתב, להקים ספרייה בישיבה שתסייע בין היתר להפצת מעיינות החסידות. הרבי הורה שהספריה תכלול הן ספרי [[חסידותתשי"ג]] והן ספרי [[נגלה]] <ref>אג"ק הרבי ח"ה ע' קנב-ג.</ref>, שידפיסו שני הישיבות, קובץ משותף של הערות וחידושי תורה.<br>

בא' תמוז של אותה שנהב[[ט"ז בתמוז]] [[תשל"ג]], שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי עלתה הצעה לאחד לחלוטין את התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו את שמותיהםישיבת תורת אמת עם ישיבת לוד. הדבר לא הסתייע עקב התנגדות הנהלות הישיבות.<br>

ב[[ב' אדר ב']] [[תשי"ז]], הביע הרבי חפץ ששני הישיבות יתאחדו בועדת בחינה שתברר את חושי כישרונות התלמידים החב"דים. הרבי אף הציע שהועדה תורכב מר"מ אחד מכל ישיבה, ורב שלישי המוסכם צערו במכתב לרב אברהם פריז על שני הצדדים. ואכן הקימו וועד כזה, שחבריו השתנו מידי פעםכך שהמוסדות בארץ הקודש אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. הבוחנים בנגלה היו ראשי הישיבות (הרב שפירא והרב שניאורסון)אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, ובחסידות היו אלה המשפיעים הרב קסלמן והרב גוראריה. ולעיתים ערכו בחינות בשני הדברים יחדיו והדבר הביא לשינוי בוועדה. <br>הרבי אף הציע בכ"ט בסיוון והראיה היא ש[[תשי"גישיבת אחי תמימים בראשון לציון]]שנוהלה על ידי אדם אחד, שידפיסו שני הישיבותהצליחה מאוד, קובץ משותף של הערות וחידושי תורהכך גם בית ספר לדפוס בכפר חב"ד{{הערה|'אחד היה אברהם' ע' 251.}}.<br>

בטבשנת [[תשכ"ז בתמוז תשל"גד]], עלתה הצעה לאחד לחלוטין את ישיבת פנה הרבי במכתב אל שניים מתלמידי תורת אמת עם ישיבת לוד, בו תובע הרבי כי יעשו ככל הניתן על מנת להגדיל את מספר תלמידי הישיבה{{הערה|אגרות קודש חלק כ"ג ע' קנז. הדבר לא הסתייע עקב התנגדות הנהלות הישיבות}}.<br>

בב' אד"ש תשיב[[תשכ"זה]], הביע כתב הרבי את צערו במכתב לרה"ח מכתב חריף לרב [[אברהם פריז ]] על כך שהמוסדות בארה"ק אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, והראיה היא שישיבת אחי תמימים בראשלקיום הבטחת רבים "צ שנוהלה עוהוא בתוכם"י אדם אחד, הצליחה מאוד, כך גם בית ספר לדפוס בכפ"ח <ref>להרחיב את הישיבה והמוסדות וכו'{{הערה|'אחד היה אברהם' ע' 251.</ref>282}}.<br>

בתשי"ד, עקב גידול מספר התלמידים שפעל הרבי, הוסיפו לישיבה מגיד שיעור חדש בנגלה, הגה"ח הרב [[מרדכי אהרון שיינברגר]]. כשנה וחצי לאחר מכן, מונה הגה"ח הרב [[חיים מענדל רוזנברג]] לכהן כמשגיח בישיבה. בשנת תשכ"ד, מונה הגה"ח הרב [[שמואל אלעזר היילפרין]] לכהן כראש הישיבה לאחר שמצבו הבריאותי של הרב שפירא התרופף, והוא היה בין תלמידיו המובהקים. בשנות הלמד כיהן אף כמשפיע בישיבה. הרבי דרש שוב ושוב מהרב היילפרין להרחיב את הישיבה. <br>לצדו של הרב היילפרין שימש הגה"ח הרב [[הלל רבינוביץ']] כראש ישיבה נוסף.<br>

בצוות המגד"ש המגידי שיעור אף כיהן הגה"ח הרב [[שמעון יעקובוביץ']]. <br>בשנות הכ"פים הצטרף לצוות הישיבה הגה"ח הרב [[זעליג פלדמן]]. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה הרה"ג נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת. ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.<br>

בשנת תשכבשנות הכ"ח פים הצטרף אף הגה"ח לצוות הישיבה הרב [[יוסף צבי הלוי סגלזעליג פלדמן]] כמשפיע כללי. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, בהמשף החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת.<br>ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.

בשנת תשל"ט הוקמה הישיבה מחדש ע"י שינוי הצוות לצוות צעיר יותר. כראש הישיבה מונה אז הגה[[תשכ"ח הרב [[אשר לעמיל כהן]], כיום רבה של קהילת חב"ד בביתר עילית. עמו הצטרף הרה"ח המשפיע אף הרב [[יוסף יצחק אופןצבי הלוי סגל]] שבתחילה הגיע כשליח ולבסוף נהיה כחלק מן הצוות <ref>'תורת כמשפיע כללי, בהמשף החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת אמת' ע' 369-382.</ref>.<br>

באדר ראשון תשכ"ז, פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה == משכן קבע התואם את צרכי הישיבה. <br>בי"ג בתשרי תשכ"א, פנה הרבי למר [[זלמן שז"ר]] במכתב בו הוסבר הצורך הדחוף בבניית מבנה <ref>אג"ק ח"ה ע' מ.</ref>. למרות אי האמונה של רבים בדבר התכנות הדבר, היה זה הרב [[שמעון גליצנשטיין]] שפעל בכל המישורים, באמונה שהדבר בר ביצוע. <br>בשנת תשכ"ג ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסעיים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60,000 לירות בהוצאות הבנייה.<br>==

בכ"ט באייר [[תשכ"ג]], נפטר הרב גליצנשטיין, ובנו, יבדלחט"א הרה"ח חנוך, מונה ע"י הרבי תחתיו. הוא החל לפעול ללא מנוחה להשיג אישורי בניה וכן לגייס כספים. הוא פנה אל מזכיר מפלגת מפא"י מר יונה כסה, ושכנעו לפעול בעניין. <br>בד בבד השתמש בכישוריו של הרה"ח [[נחום רבינוביץ']] ונעזר בו בעניין. הוא פנה לראש עיריית ירושלים דאז מר מרדכי איש שלום. סבו של ראש העיר היה חב"דניק ובזה ניסע לשכנעו שיסייע בדבר, הוא אכן נענה אך העירייה התנגדה לפתרונותיו.<br>בשיחה שערך עם נציג מפלגת חירות מר שמחה לוין, נודע לו כי הסיבה לפיה אין אישורים מהעירייה זוהי סמיכות המגרש בניה לרחוב בר אילן, "איננו זקוקים לתגבורת חרדית במקום בו משליכים אבנים וצועקים [[שבת]]", טען. ר' נחום הסביר לו כי אין זו שיטתה של חב"ד וביאר לו את דרכו של הרבי ב[[קירוב לבבותחודש אדר ראשון]]. ואכן שיחה זו הניבה אישור, ובעשרה בטבת [[תשכ"וז]], חתמה העירייה על תוכנית הבנייה ברחוב ירמיהו. בכ"ג אדר, העניק משרד הפנים פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה קבע התואם את אישורו הסופיצרכי הישיבה.<br>

הישיבה עשתה קמפיין של גיוס כספים ותרומותב[[י"ג בתשרי]] [[תשכ"א]], באופן של רכישת מניות (לבנים). פנה הרבי נתן שלמר [[זלמן שז"ר]] במכתב בו הוסבר הצורך הדחוף בבניית מבנה{{הערה|אגרות קודש חלק ה'יק עבור שתי לבניםע' מ. הרבי אף הפנה לתורמים ספציפים שיסייעו בקמפיין הגיוס}}. למרות אי האמונה של רבים בדבר התכנות הדבר, היה זה הרב [[שמעון גליצנשטיין]] שפעל בכל המישורים, באמונה שהדבר בר ביצוע.<br>

הצורך בבניין חדש היה כה רבבשנת [[תשכ"ג]] ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסעיים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60, עד די כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה מוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג <ref>'תורת אמת' ע' 283-296.</ref>000 לירות בהוצאות הבנייה.<br>

בשנת [[תשט"ז]], בעקבות הרצח המזעזע ב[[בית הספר למלאכה]] בכפ"ח, שלח הרבי שלוחים לאה"ק שירוממו את מצב רוחם בד בבד השתמש בכישוריו של הרב [[אנ"ש]] ו[[התמימיםנחום רבינוביץ']]ונעזר בו בעניין. <br>הרבי קבע כי הם ישהו שבוע ב[[כפ"ח]], שבוע ב[[לוד]] ושבוע נוסף ב[[הוא פנה לראש עיריית ירושלים]] – מתוכם יומיים בישיבת תורת אמתדאז מר מרדכי איש שלום. <br>כעבור כמה שבועות שבו השלוחים אל הרבי למעט שניים (התמימים שלמה קירש ושרגא הרצוג) שנותרו בישיבה והתאכסנו בביתו סבו של הרהראש העיר היה חב"ח [[משה וובר]]דניק ובזה ניסע לשכנעו שיסייע בדבר, הוא אכן נענה אך העירייה התנגדה לפתרונותיו.<br>

בשנת בשיחה שערך עם נציג מפלגת חירות מר שמחה לוין, נודע לו כי הסיבה לפיה אין אישורים מהעירייה זוהי סמיכות המגרש בניה לרחוב בר אילן, "איננו זקוקים לתגבורת חרדית במקום בו משליכים אבנים וצועקים [[תשכ"זשבת]] שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפ"ח ע"י הרה"ח , טען. ר' נחום הסביר לו כי אין זו שיטתה של חב"ד וביאר לו את דרכו של הרבי ב[[אפרים וולףקירוב לבבות]]. ואכן שיחה זו הניבה אישור, ובעשרה בטבת [[תשכ"ו]] וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמתחתמה העירייה על תוכנית הבנייה ברחוב ירמיהו. בכ"ג בניסןאדר, ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבותה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (=שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן בב' באייר יצאו התמימים לדרכםהעניק משרד הפנים את אישורו הסופי.<br>

אותם ימים היו ימי ערב "[[מלחמת ששת הימים]]". באותה עת מיקומה הישיבה עשתה קמפיין של הישיבה היה על קו הגבולגיוס כספים ותרומות, חצר הישיבה הופצץ מיד בתחילת המלחמה כיוון ששימש כמחנה צבאיבאופן של רכישת מניות (לבנים). הרבי נתן ש'יק עבור שתי לבנים. הבחורים סייעו לחיילים בחפירת בונקרים, הגישו להם מזון ושתיה, וכמובן הניחו להם תפיליןהרבי אף הפנה לתורמים ספציפים שיסייעו בקמפיין הגיוס.<br>

מצבה של הצורך בבניין חדש היה כה רב, עד די כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה קשה מאוד, אך הרבי שלח מברק מיוחד לישיבה בה קובע הרבי כי ימשיכו התמימים בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, ווודאי שלא ינום ולא ישן שומר ישראלמוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג{{הערה|'תורת אמת' ע' 283-296.}}.<br>

בכל שנה שלח הרבי שלוחים לישיבות שבאה"ק, ובשנת [[תש"ל]] מיקד הרבי את השליחות לארה"ק בישיבת תורת אמת. במהלך יחדות שערך הרבי באותה שנה לתלמידים == השלוחים, תבע הרבי שיקדמו את הישיבה בכמות ובאיכות, שיראו התמימים דתורת אמת כפי שהם צריכים להיראות – בפרט בשמירת סדרי הלימודים. ביחידות זאת אמר הרבי: '''"שאם רק תהיה הסכמה של ההנהלות בארצנו הקדושה, יהיה טוב שרובם יהיו בישיבת תורת אמת, וכמה בחורים בקריית גת.. וכאמור, שכל אחד ייקח על עצמו תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך, את ישיבת תורת אמת בכל פרטיה. ועל דרך זה בנוגע לישיבת קריית גת, אלא שישיבת תורת אמת בפרט, מצד היותה בירושלים" <ref>שיחות קודש תש"ל ח"ב ע' 118.</ref>.'''<br>בישיבה ==

השלוחים עודדו בשנת [[תשט"ז]], בעקבות הרצח המזעזע ב[[בית הספר למלאכה]] בכפר חב"ד, שלח הרבי שלוחים לארץ הקודש שירוממו את התמימים והוסיפו בהם בעיקר רוח מצב רוחם של התקשרות לרבי נשיא הדור. הם עודדו את [[אנ"ש]] ו[[התמימים לנסוע לחצרות קודשנו מידי שנה ואף קבעו כי תפלת שחרית של שבת, תחל בשעה עשר ולאחריה תתקיים התוועדות. הרבי ביקש כי השלוחים ימנו כחלק מתלמידי הישיבה ולא כחלק ממנהליה, זאת ע"מ למנוע מחלוקת]].<br>

בשנת תשל"ו-ח שלח הרבי שלוחים מיוחדים לאהקבע כי הם ישהו שבוע ב[[כפר חב"ק ע"מ להישאר בהד]], כשעיסוקם המרכזי היה השפעה על תלמידי הישיבה ואף שהו בה. בשנת תשל"ט הוציאו השלוחים ביחד עם הנהלת הישיבה, את הספר "שבוע ב[[לוד]] ושבוע נוסף ב[[חידושים וביאורים בש"סירושלים]]". תחילה חשבו לקרוא לספר בשם "חידושים וביאורים לש"ס" אך הרבי הורה לשנות זאת. לאחר בדיקה התגלה שגימטריית שם הספר המתוקן, זהה לגימטריית שמו של הרבי– מתוכם יומיים בישיבת תורת אמת.<br>

הרה"ח המשפיע הדגול ר' [[מענדל פוטרפס]], ראה זכות גדולה לחזק את הישיבה, כשבתשרי תשל"ד ובהזדמנויות נוספות, ריכז בעצמו קבוצות בחורים מ[[770]] ושיגרן לתורת אמת. בשנת תשמ"א כשעלו טענות על הישיבה לפיהם מתחרת הישיבה בשאר הישיבות, פנה ר' מענדל לרה"ח כעבור כמה שבועות שבו השלוחים אל הרבי למעט שניים (התמימים שלמה קירש ושרגא הרצוג) שנותרו בישיבה והתאכסנו בביתו של הרב [[יהושע יוזביץ'משה וובר]] שלא יתפעל מכך ואמר לו "תקבל את כל מי שחפץ ומתאים ללמוד בישיבה, ואל תשאל אף אחד בעניין" <ref>'תורת אמת' ע' 417-430.</ref>.<br>

בשנת [[תשכ"ז]] שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפ"ח ע"י הרה"ח ר' [[אפרים וולף]] וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמת. ב[[כ"ג בניסן]], ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבותה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (== 70 שנה: ==שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן ב[[ב' באייר]] יצאו התמימים לדרכם.

בשנת אותם ימים היו ימי ערב "[[תשמ"במלחמת ששת הימים]], ערכה ". באותה עת מיקומה של הישיבה בהוראת הרביהיה על קו הגבול, דינר לציון 70 שנים להקמת חצר הישיבההופצץ מיד בתחילת המלחמה כיוון ששימש כמחנה צבאי. הרבי <br>כתב איגרות מיוחדות לדינר ולקראתוהבחורים סייעו לחיילים בחפירת בונקרים, אמר שיחות מיוחדות על התייסדות הישיבה ועל 70 שנותיההגישו להם מזון ושתיה, דיבר על נצחיותה של הישיבה ועל סגולותיה להביא את משיח, נתן כהשתתפות בקבוק יי"ש וסכום כסף כהשתתפות בהוצאות. <br>בשבת פרשת ראה השיב הרבי על הטענה לפיה אין לציין 70 שנה שכן היה לישיבה הפסק (בעת מלחמת העולם הראשונה). הרבי דחה זאת בשיחה הנ"ל (ראה שם) <ref>'תורת אמת' ע' 441-446.</ref>וכמובן הניחו להם תפילין.

* הרב שמואל פרסמן - שיעור ב'.