נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן: הבדלים בין גרסאות בדף

כיוון שנתאווה הקב"ה להיות לו [[דירה בתחתונים]]<ref>תנחומא נשא טז</ref>, לכן דווקא בדברים הכי נמוכים, בעולמות התחתונים, מתגלה ה[[עצמות]]. באמת זה מגיע מתאוותו - רצונו העמוק של הבורא, שנעלה מכדי להצטרך הסברים כלשהם{{הערה|כלשון אדמו"ר הזקן: על תאווה לא שייך שום שאלות}}.

אמנם בחסידות<ref>[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/18/37a.htm לקוטי תורה תחילת פרשת שלח]</ref> מביאים לעניין זה הסברים ומשלים, ומהם:  

* לאחר מתן תורה, המצוות שמקיימים רובן ככולן גשמיות. מדברות על עניינים מגושמים. למשל תפילין מעור בהמה, ציצית מצמר בהמה וכן הלאה. כאמור - בבסופן - במעשה בפועל מתגלה התחילתן - רצון ה'<ref>[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/16/25a.htm?q=%D7%A0%D7%A2%D7%95%D7%A5%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%9F לקוטי תורה פרשת נשא כה א]</ref>.

* יריעות ה[[משכן]] היו מעורות של בהמות - סוג ה[[חי]]. לעומת זאת, ב[[בית המקדש]], שהוא בית קבוע לקב"ה, הקירות עשויות מאבנים - [[דומם]]. וזה כי כאמור: ב'סופן' - בדומם - מתגלה ה'תחילתן'. (וזה דווקא בבית המקדש שהיה בית עולמים).<ref>תורה אור פרשת ויגש</ref>  

* גוף ה[[אדם]] שונה מהגוף של שאר בעלי החיים בעולם. כל בעלי החיים, גופם נברא ביחד עם נשמתם. ואילו האדם נברא בתחילה עפר דומם, ורק לאחר כך נכנסה בו [[נשמה]]. ובזה המעלה של האדם מתבטאת. בכך שהוא סופן - עפר דומם והעפר הזה מחובר עם תחילתן - נפש אלוקית<ref>תחילת התורה אור.</ref>.

מבואר<ref>ראה [[אגרת הקודש - סימן כ']]</ref> כי [[עולם העשייה הגשמי]], שהוא הדרגה הנמוכה ביותר ב[[סדר ההשתלשלות]] של העולמות, התהוותו היא מן ה[[עצמות]]. לא שייך לומר שהתהוות יש מאין היא בכח של גילוי וספירה כלשהם, מאחר שאין מציאותם מעצמותם והם לא יכולים להעביר תכונה זו ליש הגשמי. רק העצמות, ש[[מציאותו מעצמותו]], יכול לברוא יש מאין.