רצון: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,111 בתים ,  6 באפריל 2021
הרחבה
אין תקציר עריכה
(הרחבה)
שורה 1: שורה 1:
'''רצון''' היא הטייה נפשית של האדם בהתאם לתכונות נפשו ולמידותיו.
'''רצון''' היא הטיית הנפש - משיכתה לדבר חיצוני ממנה.
הרצון הוא כוח [[מקיף]], שלא מוגבל באיבר ספציפי בגוף אלא נמצא למעלה ממנו ומשפיע על כולו. כאשר כח הרצון רוצה משהו, הוא מתגבר על כל הכוחות האחרים ומגשים את רצונו ("אין דבר שעומד בפני הרצון"). בנוסף לרצון, כח מקיף נוסף הוא כוח ה[[תענוג]].


יש בה שני דרגות שונות, א. גלוי הרצון. ב. עצם הרצון, הנקרא '''דעת'''.
== מהות הרצון וביטולו לנפש ==
בשונה מכל הכחות, שיש להם מהות עצמאית, שעומדת בפני עצמה בלי הנפש, כל מציאות הרצון הוא הנפש. אין בו שום דבר נוסף על הנפש.


הדרגה השניה הנקראת דעת, אינה רק בהטיה חיצוניות של הרצון לבד, אלא שרש כח הטייה זו באה מלמעלה גם מעצם כח הרצון גם כן, והוא בעצמות ה[[נפש]] ממש שהוא בחינת כח ההתקשרות העצמיות שבנפש, שהנפש בעצמה ומהותה ממש מתקשרת לדבר מה (שנקרא הטיית המהות והעצם ממש, ועל כן יש כח גם להטות ולהמשיך עצם כח הרצון וגלוי הרצון לדבר זה).
לשם המחשה, כאשר אדם משכיל בשכלו דבר שכל, גם אם המשכיל ימות השכל יישאר (על הספר או אצל תלמידיו וכיוצא בזה). אך אם אדם רוצה משהו, אין שום ממשות לרצון אם האדם ימות. הרצון הוא '''רק''' כלי ביטוי והתגלות של הנפש - של האדם הרוצה.


== דעת - התקשרות ==
עם זאת, איננו הנפש עצמה. יש פה כבר יציאה מעצם הנפש וחתירה למקום חיצוני.


כח זה, הוא שרש כח '''הדעת''' שבנפש עצמה, שמתקשר ומטה כל [[עצמות]] שלו, מצד עוצם ההרגשה וההכרה שהכיר וידע לדבר זה כמו והאדם ידע את חוה אשתו, פירוש ידע זה היינו בחינת הכרה וידיעה במורגש בעצמו ביותר.  
== רצון באלוקות ==
{{ערך מורחב|כתר}}
עם הבנת הנושא איך שהוא אצל האדם - ניתן להבין אותו אצל הבורא: זוהי הדרגה שהבורא מתחיל לחפוץ בבריאת העולמות. אמנם אין פה דבר זולת הרצון שלו, (בשונה מהשלב בו הוא התחיל בפועל לברוא עולמות נפרדים ממנו), אך אין זה עצמותו.


כל זה הוא בעצם כח '''ההתקשרות''', שמתקשר כל עצמו להטות כל הנפש אליה, מפני עוצם תוקף הכרתו וידיעתו אותה במהות עצמיות נפשו ממש. וכמו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה כו' פירוש ידעתי הכרתי בהכרה וידיעה העצמית ב[[אהבה]] ויראה עד שנמשך ומתקשר בכל עצמו בהם. וכמו כן [[נשמה|נשמות ישראל]] נתקשרו ב[[דעת|ידיעה]] והכרה באלקות במהות עצמית שלהם כמו שני אוהבי נפש, שתיכף שמכירים ויודעים זה את זה בידיעה והכרה העצמיית, נתקשרו נפשותם זה עם זה ב[[אהבה]] ו[[יראה]] ונפלאה, כדוד ויונתן כו'.
== דרגות ברצון ==
כל רצון ניתן לסווג אותו למספר קטגוריות:
==== פנימיות הרצון ====
זהו הרצון האמיתי של האדם, כוונתו הפנימית וכל שאר הפעולות והרצונות שנגררות ממנו אינם אלא חיצוניות.  


דרגה זו מרומזת בפסוק כי '''חפץ''' בבת יעקב, מכיון שחפץ זה בא מצד ההתקשרות, שידע והכיר אותה, ותדבק נפשו, ונתקשר בה ביותר וכמו ונפשו קשורה בנפשו, וכן ונפש יהונתן נקשרה כו'.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaam/tch/s2/6/2/437c&search=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94 תורת חיים, תלח א].}}
למשל, כאשר האדם יוצא לעבוד, גם אם יש לו רצון בעבודתו, אין זה הרצון האמיתי. אין זה אלא חיצוניות הרצון. הרצון האמיתי הוא להרוויח כסף. וגם זה אין זה עדיין תכלית הרצון. תכלית הרצון בכסף הוא על מנת לפרנס את עצמו ואת משפחתו. והרצון הזה נובע מהרצון האמיתי - הפנימי והמהותי - רצונו של האדם בחיים. חפצו של האדם להמשיך להתקיים.


== הדעת ההכרה והידיעה העצמית ==
==== חיצוניות הרצון ====
זהו רצון שמגיע בשביל דבר אחר. מלך שמכין סעודה גדולה לשריו ועבדיו החשובים, בהכרח שיישאר שאריות שאותם ייקחו עובדי המטבח, ויישארו עצמות אותם ייקחו הכלבים. מובן שרצונו של המלך במאכל לכלבים לא הניע אותו לעשות את כל הסעודה. זהו חיצוניות הרצון בלבד. פנימיות הרצון זה שריו החשובים{{הערה|ראה סידור עם דא"ח ד"ה עבדים היינו. ד"ה [https://drive.google.com/file/d/1pRNohw5jHOLTckEjrU_qo2O5HJUB__Xu/view ביום עשתי עשר תשל"א]}}.


נמצא מובן מכך בשרש מהות ענין הדעת, שהוא הידיעה וההכרה עצמיות, המביא להיות בחינת ההתקשרות וההתחברות לזולתו הנפרד ממנו, עד שידבקו והיו לאחדים ממש, והיינו על ידי ההכרה והידיעה, שמכירו ויודעו במהות עצמית שנקרא ידיעת והכרת המהות ולא במציאות לבד, שעל ידי זה נמשך רצונו אליו ולבו ונפשו מתמשך אליו בתמידות עד שלא יוכל לנטות ממנו כלל, וכמו ידע [[שור]] קונהו... [[ישראל]] לא ידע כו', שנמשך השור אחר קונהו לפי שיודע ומכיר אותו.
גם ברצונו של הבורא בעולמות, יש חיצוניות הרצון ופנימיות הרצון<ref>ראה [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ג|תניא פרק כ"ג]], [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ד|כ"ד]], [[ליקוטי אמרים - פרק ל"ה|ל"ה]].</ref>: מטרתו של העולם היא שיעשו ממנו דירה לבורא, על ידי יהודים שיקיימו תורה ומצוות. היהודים והתורה זהו הרצון הפנימי של הבורא. שאר העולם זה הרצון החיצוני שלו. (ואם ח"ו יהודי עובר עבירה זהו נגד רצון ה').  


לפי זה נמצא שהדעת הוא ענין אחד עם הרצון, כי כמו שהרצון הוא המשכת והטיית הנפש לדבר מה שרוצה בו, - כי רצון לשון מרוצ"ה שתרוץ הנפש כמו אחריך נרוצ"ה - לחוץ ממנו להתחבר בו ולידבק נפשו בו ממש, כך הוא הדעת בידיעה והכרה, שמכיר ויודע את הדבר, הוא כח המביא לבחינת ההתקשרות וההתחברות לאותו הדבר להטות כל נפשו אליו כנ"ל.  
כאשר יהודי יודע את האמת, שהרצון האמיתי של הבורא הוא תורה ומצוות, (למרות שאם יבחר בדברים אחרים בעולם - יכול להיות שהוא ישרת את האינטרסים שלו יותר, אבל הוא מוותר על הכל ו)בוחר לקיים את פנימיות רצון הבורא.
 
==== רצון עצמי ====
כל סוגי הרצון האמורים לעיל, הם רצונות של הנפש לדבר מסוים, מפני מעלתו של הדבר. האדם רוצה לעבוד, כי על ידי זה הוא ירוויח כסף. הוא לא ירצה בדבר שלא מביא לו תועלת. בדקות - מה שמביא לרצון זה המעלה של הדבר הרצוי, ולא בחירתו החופשית של הרוצה. (במובן מסוים זה לא '''הוא''' הרוצה, אלא האובייקט הנרצה '''מכריח''' אותו להירצות).
 
ישנו סוג רצון, שהאדם רוצה משהו לא מפני המעלות והתועלת שיש בדבר, אלא כי כך הוא רצה. זהו רצונו ובחירתו. פה עצמיות הנפש שלו מתגלה.
 
להמחשה: אם אדם רוצה להתפרנס, וצריך לשם כך סכום כספי מסוים, גם אם יחסר כמה שקלים מהסכום הרצון שלו ימומש פחות או יותר. לעומת זאת, אם אדם רוצה את '''אותו''' סכום, לא מצד ה''סכום'' אלא כי ''הוא'' רוצה, אזי אם יחסר ולו שקל רצונו לא יתמלא.
 
קשה להביא דוגמה לרצון זה, כי במושגים שלנו לרצות בדבר חסר תועלת זה סתם התעקשות, אבל אצל הבורא קיים כזה דבר.  זה  שהבורא חפץ בלהתגלות, לברוא את כל העולמות, זה לא כי (ח"ו) יש מעלה בכך<ref>והרי לפני הבורא אין חשיבות לשום דבר.</ref> אלא כי כך הוא רוצה.
 
== שליטתו על כל הכוחות ==
כאשר הרצון רוצה משהו, אזי הוא שולט על כל כוחות הנפש, וממלא את רצונו.
 
לעומת תענוג, שמכווין את הכוחות ומוסיף להם חיות, תכונת הרצון היא בעיקר ללכת ב"דווקא". 'אני רוצה וזהו'...
 
עם זאת, כתוב כי "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ", זאת אומרת שעל ידי הרצון הכוחות פועלים יותר טוב.
 
== רצון ותענוג ==
== לעיון במקורות ==
ד"ה שמיני עצרת בהמשך תרס"ו
 
ד"ה לך לך וד"ה כי ידעתיו תרס"ו
 
ד"ה [https://drive.google.com/file/d/1ZZ7kPHVTbZZe1I4Jqoen9-bNVVtkEwgu/view בלילה ההוא תש"כ]


רק שהחילוק הוא: הרצון בא בהתפעלות וחשק ותאותו בפנימיות ההתקשרות בדבר זה, והדעת בהכרה עצמית, שמקשר עצמו בבחינת [[חיצוניות]], כמו לילך תמיד אחריו כמשרת לאדון שעוזב כל אשר לו ונמשך בכל עצמו לשרשו, וכן תלמיד לרבו כאלישע לאליהו ויהושע למשה וכיוצא בזה. אבל באמת שרש הדעת למעלה מן הרצון שנמשך בפנימיות החשק, מאחר שעל ידי הדעת הרי מטה עצמות נפשו להיות לו ממילא גם החפץ ורצון להתקשר ב[[פנימיות]].{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaam/tch/s2/6/2/437c&search=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94 תורת חיים, תלח, ג].}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מידות ורגשות]]
[[קטגוריה:חסידות]]
[[קטגוריה: מבשרי אחזה אלוקה]]
[[קטגוריה: מבשרי אחזה אלוקה]]
474

עריכות

תפריט ניווט