מנחם זאב גרינגלס: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי '''מנחם זאב (וואלף) הלוי גרינגלס''' ([[תרע"ז]]-[[תשע"א]]) היה חסיד נלהב מסור ונתון לרבי, שכיהן כ[[משפיע]] ב[[תומכי תמימים מוטריאול|ישיבת תומכי תמימים]] ובקהילת חב"ד ב[[מונטריאול]], מעורכי [[ספר המנהגים]], ומקובל בעל שיעור קומה.

בשנת [[תרצ"ה]] שלח אדמו"ר הריי"צ ללודז' את [[סידור הבעל שם טוב]], בכדי להראותו למי שייתן תרומה מכובדת לישיבת תומכי תמימים בעיר. אדמו"ר הריי"צ התנה את חשיפת הסידור בשני תנאים: 1. הליכה קודם ל[[מקווה]]. 2. שהאנשים עצמם לא יגעו בסידור, רק אחד מנאמני הרב [[שניאור זלמן שניאורסון (מוויעליז, לודז')]] ידפדף בסידור, לעיני המתעניין. מי שנבחר להראות את הסידור לאנשים היה הרב גרינגלס, כפי שסיפר לאחר שנים רבות "זכיתי להיות אז מהמראים את הסידור במשך כשתי שבועות". בהזדמנות אחרת סיפר ש"דפדפתי בו מתחילתו ועד סופו וראיתי את כל החידושים שבו".

בשנת [[תרצ"ט]], עם פרוץ [[מלחמת העולם השניה]], נאלצו תלמידי הישיבה לברוח מהמקום והם מינו את הרב גרינגלס יחד עם הרב [[שמואל דוד רייצ'יק]], שיהיו שלוחי הישיבה לקבל ברכת פרידא מאדמו"ר הריי"צ{{הערה|באותם תקופה התלבש הרב גרינגלס כמו המקומיים שם, כדי לא לעורר תשומת לב. לפני שנכנס ל[[יחידות]] הציעו לו שיחליף את בגדיו, אולם הוא סירב באומרו: "שהרבי יראני איך שאני"!}}. חלק מתלמידי הישיבה הצליחו להבריח את הגבול ל[[ליטא]], שם פתחו הפליטים את הישיבה מחדש.

הי' מקבל מהרב [[שניאור זלמן שניאורסון (מוויעליז, לודז')]], ממנו גם למד הרבה [[קבלה]]. בעקבות [[מלחמת העולם השניה]] נסגרה הישיבה בלודז', והרב גרינגלס עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים שנחאי]].

הרב גרינגלס, היה אדם שהקרין שמחה על סביבו. פעם קיבל מכתב מאדמו"ר הריי"צ, בו הוא גינה את ה[[ליצנות]] והסביר כיצד ניתן לנצל את ה[[שמחה]] ל[[קדושה]]. אדמו"ר הריי"צ מאוד קירב את הרב גרינגלס ובאחד המכתבים אף כינה אותו בתואר "תלמידי". הרב גרינגלס שמאוד ייקר את המכתב הזה, ביקש בצוואתו שיניחו לו את המכתב בידו הימנית לאחר [[הסתלקות]]ו. כשלמד באטווצק, הגיע פעם אדמו"ר הריי"צ לביקור בישיבה ולפני שעזב, הלכו התלמידים ללוותו. לפני שיצא ברך אדמו"ר הריי"צ את התלמידים ואמר להם: "תמימים! זוטרי דאית בכו מחיה מתים!" (= קטנים שבכם מחיים מתים), בדקו ומצאו שהרב גרינגלס היה הקטן שבחבורה.