37,406
עריכות
חלב ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מיזוג הערות שוליים
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (מיזוג הערות שוליים) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==גדריו== | ==גדריו== | ||
אם גוי חלב בהמה, לצורך עצמו או לצורך ישראל{{הערה|ט"ז ס"ק א. ש"ך ס"ק א.}}, בכדי להשתמש עם החלב (ולא לגבן אותו, וכדלקמן), ולא היה שם יהודי שיראה את תהליך החליבה – אסור לשתות מהחלב, מחשש שעירב בו חלב טמא{{הערה|ס"א.}}. | אם גוי חלב בהמה, לצורך עצמו או לצורך ישראל{{הערה|ט"ז ס"ק א. ש"ך ס"ק א.}}, בכדי להשתמש עם החלב (ולא לגבן אותו, וכדלקמן), ולא היה שם יהודי שיראה את תהליך החליבה – אסור לשתות מהחלב, מחשש שעירב בו חלב טמא{{הערה|שם=ס"א|ס"א.}}. | ||
ואם הגוי היה בתוך הרפת, והיהודי מבחוץ באופן שאי אפשר לראות את מה שקורה בפנים ממקום מושבו של היהודי, אם ידוע שאין שם בהמה טמאה – זה מותר{{הערה|ס"א | ואם הגוי היה בתוך הרפת, והיהודי מבחוץ באופן שאי אפשר לראות את מה שקורה בפנים ממקום מושבו של היהודי, אם ידוע שאין שם בהמה טמאה – זה מותר{{הערה|שם=ס"א}}. אבל הוא צריך להיות במקום, על מנת לוודא שהגוי לא ילך באמצע ויביא (חלב) בהמה טמאה מבחוץ ויערב{{הערה|ט"ז ס"ק ב. ש"ך ס"ק ח.}}. | ||
אבל אם הייתה לו בהמה טמאה בעדרו, והוא חולב לצורך ישראל (כי לצורך עצמו הוא לא חושש לערב (אם זה לא לגבן){{הערה|ש"ך ס"ק ג.}}), אם (א) הוא יודע שליהודי אסור לשתות מהטמא. (ב) היהודי נמצא במקום שכאשר הוא יעמוד הוא יוכל לראות מה קורה ברפת (או שהוא נכנס ויוצא{{הערה|ט"ז ס"ק ג. ש"ך ס"ק ד.}}) – מותר, כיוון שהגוי חושש שיעמוד ויראה אותו{{הערה|ס"א | אבל אם הייתה לו בהמה טמאה בעדרו, והוא חולב לצורך ישראל (כי לצורך עצמו הוא לא חושש לערב (אם זה לא לגבן){{הערה|ש"ך ס"ק ג.}}), אם (א) הוא יודע שליהודי אסור לשתות מהטמא. (ב) היהודי נמצא במקום שכאשר הוא יעמוד הוא יוכל לראות מה קורה ברפת (או שהוא נכנס ויוצא{{הערה|ט"ז ס"ק ג. ש"ך ס"ק ד.}}) – מותר, כיוון שהגוי חושש שיעמוד ויראה אותו{{הערה|שם=ס"א}}. | ||
באם היהודי לא היה בתחילת החליבה (אלא הגיע לאחר התחלתה), באם הגוי חולב רק על מנת לגבן – רבינו תם התיר בדיעבד. אבל אם חולב בשביל לשתות – אסור (וראה לקמן){{הערה|רמ"א בס"ב. ט"ז ס"ק ד. ש"ך ס"ק ו.}}. | באם היהודי לא היה בתחילת החליבה (אלא הגיע לאחר התחלתה), באם הגוי חולב רק על מנת לגבן – רבינו תם התיר בדיעבד. אבל אם חולב בשביל לשתות – אסור (וראה לקמן){{הערה|רמ"א בס"ב. ט"ז ס"ק ד. ש"ך ס"ק ו.}}. | ||
===גבינה=== | ===גבינה=== | ||
חלב שנאסר, גם אם יעשו ממנו גבינה או חמאה – הוא ישאר אסור{{הערה|רמ"א בס"א.}}. אבל אם הגוי חלב בשביל לגבן – מותר ליהודי לגבן מזה (ראה [[גבינת ישראל|כאן]]){{הערה|ש"ך ס"ק יח.}}. | חלב שנאסר, גם אם יעשו ממנו גבינה או חמאה – הוא ישאר אסור{{הערה|שם=רמ"א א|רמ"א בס"א.}}. אבל אם הגוי חלב בשביל לגבן – מותר ליהודי לגבן מזה (ראה [[גבינת ישראל|כאן]]){{הערה|ש"ך ס"ק יח.}}. | ||
==הכלי== | ==הכלי== | ||
לכתחילה צריך שהיהודי יהיה בתחילת החליבה, וגם שיבדוק שבכלי שהגוי חולב אל תוכו אין שאריות של חלב טמא. ונהגו להחמיר: לחלוב בכלי של יהודי ולא בשל גוי, מחשש שיהיו בו שיריים של חלב טמא (שאינן מורגשות{{הערה|ש"ך ס"ק ז.}}). אבל בדיעבד – אין לחוש לזה{{הערה|רמ"א | לכתחילה צריך שהיהודי יהיה בתחילת החליבה, וגם שיבדוק שבכלי שהגוי חולב אל תוכו אין שאריות של חלב טמא. ונהגו להחמיר: לחלוב בכלי של יהודי ולא בשל גוי, מחשש שיהיו בו שיריים של חלב טמא (שאינן מורגשות{{הערה|ש"ך ס"ק ז.}}). אבל בדיעבד – אין לחוש לזה{{הערה|שם=רמ"א א}}. הט"ז כתב: שדברי הרמ"א (שבדיעבד מותר), הן רק במקום שאין לו דבר טמא, ורק אם עומד בחוץ; אבל בלא זאת – זה אסור{{הערה|שם=ט"ז ב|ט"ז ס"ק ב.}}. | ||
הש"ך מביא: שהפוסקים כתבו שבאם לא בדק את הכלי קודם החליבה – אסור אפילו בדיעבד{{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}. | הש"ך מביא: שהפוסקים כתבו שבאם לא בדק את הכלי קודם החליבה – אסור אפילו בדיעבד{{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}. | ||
==שפחות== | ==שפחות== | ||
אם יש לו בחצרו, או ברפת בהמות (גם אם זה מאחורי הבית{{הערה|ש"ך ס"ק ו.}}), ושולח את שפחתו לחלוב; באם (1) אין בית של גוי באמצע. (2) אין בהמה טמאה באיזור – מותר לתת לה לחלוב אפילו לכתחילה, גם כשאין שם יהודי, מכיוון שזה בבית ישראל{{הערה|רמ"א | אם יש לו בחצרו, או ברפת בהמות (גם אם זה מאחורי הבית{{הערה|ש"ך ס"ק ו.}}), ושולח את שפחתו לחלוב; באם (1) אין בית של גוי באמצע. (2) אין בהמה טמאה באיזור – מותר לתת לה לחלוב אפילו לכתחילה, גם כשאין שם יהודי, מכיוון שזה בבית ישראל{{הערה|שם=רמ"א א}}. | ||
ובאם יש שם בית של גוי באמצע – זה כאילו חולבות בביתו, וצריך ישראל שיראה; ולעניין זה די אפילו בקטן וקטנה (מגיל 9{{הערה|ט"ז ס"ק ה. ש"ך ס"ק יב.}}), כיוון שהיא מפחדת מהם{{הערה|רמ"א | ובאם יש שם בית של גוי באמצע – זה כאילו חולבות בביתו, וצריך ישראל שיראה; ולעניין זה די אפילו בקטן וקטנה (מגיל 9{{הערה|ט"ז ס"ק ה. ש"ך ס"ק יב.}}), כיוון שהיא מפחדת מהם{{הערה|שם=רמ"א א}}. ובדיעבד – מותר{{הערה|ש"ך ס"ק יא.}}. | ||
==הגיע באמצע החליבה== | ==הגיע באמצע החליבה== | ||
אם הגוי חולב ברפת של יהודי{{הערה|ט"ז | אם הגוי חולב ברפת של יהודי{{הערה|שם=ט"ז ב}}, והיהודי בא באמצע החליבה, מכיוון שחלב טמא אינו מצוי – מותר; אבל אם בא לאחר שנסתיימה החליבה – זה אסור גם אם אין דבר טמא באיזור{{הערה|שם=רמ"א א}}. | ||
הש"ך כתב: שאינו מבין את דברי הרמ"א, כיוון שבמקורות הדברים (וכן הוא ב'דרכי משה'), שמותר שהגוי יחלוב בבית ישראל, ובאם הרפת היא מאחורי הבית או שיש בית גוי שמפסיק – אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ומסיים, שאולי נפלה 'טעות הדפוס' בדברי הרמ"א. ומוסיף: שכל זה הוא בנוגע לשימוש בחלב כחלב, אבל אם כוונת החליבה היא לגבן – יש דין אחר (כדלקמן){{הערה|ש"ך ס"ק יג.}}. | הש"ך כתב: שאינו מבין את דברי הרמ"א, כיוון שבמקורות הדברים (וכן הוא ב'דרכי משה'), שמותר שהגוי יחלוב בבית ישראל, ובאם הרפת היא מאחורי הבית או שיש בית גוי שמפסיק – אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ומסיים, שאולי נפלה 'טעות הדפוס' בדברי הרמ"א. ומוסיף: שכל זה הוא בנוגע לשימוש בחלב כחלב, אבל אם כוונת החליבה היא לגבן – יש דין אחר (כדלקמן){{הערה|ש"ך ס"ק יג.}}. | ||
==כלים== | ==כלים== | ||
חלב עכו"ם אוסר את הכלים שהוא בושל בהם (וכן באם נכבש (24 שעות) בהם{{הערה|ט"ז ס"ק ז.}}), גם אם אין רוב בתבשיל נגד הכלי{{הערה|ש"ך ס"ק טו.}}, אפילו שאיסורו הוא רק משום הספק – שמא עירב בו (מכיוון שנגעו בו משום איסור דאורייתא{{הערה|ש"ך ס"ק יד.}}), והוא הדין לגבי גבינה. אך לא לגבי חמאה – שבה אפילו במקום שנהגו איסור, ברוב היתר{{הערה|ט"ז ס"ק ח.}} אין איסור לא בכלים ולא בתערובתה{{הערה|רמ"א | חלב עכו"ם אוסר את הכלים שהוא בושל בהם (וכן באם נכבש (24 שעות) בהם{{הערה|ט"ז ס"ק ז.}}), גם אם אין רוב בתבשיל נגד הכלי{{הערה|ש"ך ס"ק טו.}}, אפילו שאיסורו הוא רק משום הספק – שמא עירב בו (מכיוון שנגעו בו משום איסור דאורייתא{{הערה|ש"ך ס"ק יד.}}), והוא הדין לגבי גבינה. אך לא לגבי חמאה – שבה אפילו במקום שנהגו איסור, ברוב היתר{{הערה|ט"ז ס"ק ח.}} אין איסור לא בכלים ולא בתערובתה{{הערה|שם=רמ"א א}}. | ||
הרמ"א סובר: שבחלב וגבינה רוב לא עוזר, אלא רק ב-60, כי כשחכמים גזרו, הם גזרו משום איסור תורה, ולכן הם גזרו כעין של תורה – שהאיסור בטל רק ב-60 (כמו ב'כחל' ו'שומן הגיד'){{הערה|ש"ך ס"ק יז.}}. | הרמ"א סובר: שבחלב וגבינה רוב לא עוזר, אלא רק ב-60, כי כשחכמים גזרו, הם גזרו משום איסור תורה, ולכן הם גזרו כעין של תורה – שהאיסור בטל רק ב-60 (כמו ב'כחל' ו'שומן הגיד'){{הערה|ש"ך ס"ק יז.}}. | ||