רמב"ם: הבדלים בין גרסאות בדף

משפחתו של [[הרמב"ם]] נקראה 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב"ם עד רבי [[יהודה הנשיא]], חותם ה[[משנה]], המתייחס לזרעו של [[דוד המלך]]{{הערה|1=על פי עדותו של בנו מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24645&st=&pgnum=133 סדר הדורות]}}.

בין [[הרמב"ם]] לר' עובדיה דיין קורדובה 7 דורות:  

ב[[ערבית]] הוא מוכר כמוסא בן מימון ('''موسى بن ميمون'''), או בשמו הערבי המלא: '''ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي''', אבו עמראן{{הערה|אבו עמראן (עמרם) הוא כינוי ערבי ל"[[משה]]".}} מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (בתרגום לעברית:איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את [[הרמב"ם]] '''Maimonides''' (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ב[[יוונית]]: '''Μωησής Μαϊμονίδης''' (מואיסיס מאימונידיס).

את חינוכו והשכלתו רכש [[הרמב"ם]] מאביו רבי [[מיימון הדיין]], שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק‏‏{{הערה|1=‏‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏}} של רבי מימון - [[ר"י מיגאש|רבי יוסף אבן מיגאש]], אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". [[הרמב"ם]] ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - [[רי"ף|רבי יצחק אלפסי]], הרי"ף.  

בשנת ד'תתק"ח (1148), כשהיה [[הרמב"ם]] בן שלוש עשרה, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.

לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר [[פס]] שב[[מרוקו]], בפאס ככל הנראה כתב [[הרמב"ם]] את איגרת השמד, העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד. אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים.

בשנת 1165 הפליגו [[הרמב"ם]] ומשפחתו מסבתה (מרוקו הספרדית של היום), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של [[הרמב"ם]] כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה.

את ביקורו בארץ מתאר [[הרמב"ם]] כך:

בליל אחד ב[[שבת]] בארבעה ימים ל[[חודש אייר]] נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי ל[[אייר]] שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו [[צדקה]] כפי כוחם... בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה... וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה... ושני ימים אלו... נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה... וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.

בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של הווזיר אל-אלפאצ'ל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלפאצ'ל בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל קיתי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון", ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה.

הרמב"ם נפטר בפוּסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים ב[[כ' בטבת]] ד'תתקס"ה (13 בדצמבר 1204) בגיל 69. בנו רבי אברהם מילא את מקומו בהנהגת יהודי מצרים. הוא וצאצאיו כיהנו כנגידים ועמדו בראש זרם דתי-חסידי, המוכר במחקר בשם חסידי מצרים. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת של הרמב"ם "אל נא תקברוני במצרים", הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם, אף שהדבר מנוגד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות" (וראה לעיל בכותרת "העלייה לארץ ישראל" את עדות הרמב"ם על עצמו כפי שמובאת בספר חרדים).

חיבורו משנה תורה נחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו שהיה אי פעם הן בקרב הראשונים, והן בקרב גדולי האחרונים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם רבי [[יוסף רוזין]] הגאון מרוגוצ'וב, [[רבי חיים מבריסק]], רבי שמחה מאיר מדווינסק (האור שמח), רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] מבריסק ועוד, חיברו את חידושיהם לפי סדר חיבורו הגדול של [[הרמב"ם]] "משנה תורה".

== בקיאותו בחכמת [[הקבלה]] ==

[[אדמו"ר האמצעי]] אמר, [[הרמב"ם]] השיג עד עולם היצירה, ומשם השיג את האור של [[עולם הבריאה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15657&st=&pgnum=22[[ספר השיחות]] תש"ג ע' 41].}}.

[[אדמו"ר מהר"ש]] אמר לבנו [[אדמו"ר הרש"ב]] באחד מהשיעורים שלמד עמו

ב[[מורה נבוכים]], שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו [[הבעל שם טוב]], שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת אפילו ברמז כמו [[רש"י]], הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני [[קבלה]] אפילו ברמז.{{הערה|1= [[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ]] ה'ש"ת [לה"ק] עמוד מז.}}. וכן הרה"ק מקאמרנא כותב ב"נתיב מצוותיך"{{הערה|נתיב התורה שביל א' מהדו' הרב שלום סאפרין ע' קל"ז}} כותב כי למרות ש[[הרמב"ן]] לא זכה לראות את ספר הזוהר{{הערה|מה שאין כן לפי מה שאומר [[האר"י]] הקדוש שהרמב"ם לא זכה לחכמת הזוהר ו[[הרמב"ן]] כן זכה}} הרי ש"הרמב"ם נראה מדבריו בכמה הלכות וענינים שראה אותו בוודאי".

עם זאת בשער הגלגולים{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14180&hilite=e1ed3313-0f85-4ffe-8a21-8d99978b3940&st=%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F&pgnum=112 הקדמה ל"ו דף מ"ה ע"ב]}} כותב [[האריז"ל]] כי [[הרמב"ם]] לא זכה לידע את חכמת הזוהר, ומסביר את הטעם לכך על פי [[הקבלה]] ולעומת זאת [[הרמב"ן]] זכה אך בסוף ימיו.

== תאריך לידתו של [[הרמב"ם]] ==

הרמב"ם נולד ב[[י"ד ניסן]] בשנת ד'תתצ"ה.  

הרבי עורר שכל אחד שיש לו השפעה אצל אומות העולם שיעורר לעשות אסיפות כאלו ל[[נישואין|נשא]] את [[הרמב"ם]] וזכרו, וממילא יזכרו גם את היותו יהודי, ואת ספריו, ומילא יזכירו גם את ספריו, ואת מורשתו כגומל חסד לאכל אחד ואחת מכל באי עולם, ועל ידי פרסום שמו תעורר גם מצוות [[צדקה]] וממילא תתעורר גם שלילת ה[[גזל]] שזה אחד מ[[שבע מצוות בני נח]], על ידי שיתעורר על ידי ענין החסד ושלילת הרעב אצל השני שלא יגזול ממנו את מה שיש לו, וגם תתעורר הכרת טובה להרמב"ם.{{הערה|1=שיחת הרבי י"א [[ניסן]] [[תשמ"ה]] על 850 ללידת [[הרמב"ם]] [http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1410 חב"ד אינפו]}}

== יום ההילולא של [[הרמב"ם]] ==

'''[[כ' טבת]]''' הוא יום פטירתו של ה[[רמב"ם]].

ב[[אחרון של פסח]] [[תשד"מ]] תיקן הרבי שלושה מסלולים ללימוד וסיום הרמב"ם: מסלול של שלושה פרקים ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל אחד עשר חודשים), של פרק אחד ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל שנתיים ועשרה חודשים), ואת מסלול ספר המצוות (המיועד בעיקר לנשים וילדים), שהנושאים הנלמדים בו מקבלים לנושא בו מדובר במסלול שלושת הפרקים. אחת ממעלותיו של לימוד הרמב"ם, הוא משום שבלימוד הרמב"ם עד לסיומו מקיימים את שני החלקים של [[מצווה|מצוות]] [[לימוד התורה|לימוד התורה]]: '''ידיעת התורה''' ו'''לימוד התורה''', משום שהרמב"ם מקיף את כל מצוות וחלקי התורה.{{תקנות הרבי}}

במשך השנים הצטברו טענות ושאלות רבות בנוגע לציור המקובל לרמב"ם – שנפוץ ראשונה בשנת {{מונחון|תק"ד|תק"ד|או שמא תק"ה}} בשם תחריט עתיק, וביניהם כמה פרטים הנוגדים את ה[[הלכה]]:

::*הרמב"ם לבוש בציורים המקוריים בבגדי גויים – אותם אסר בעצמו{{הערה|1='''"לא ילבש במלבוש המיוחד להן"''', [[הלכה|הלכות]] [[עבודה זרה|עבודת כוכבים ומזלות]], [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=1&hilchos=4&perek=11&halocha=1&hilite= פרק י"א הלכה א'].}}

::*בציור נראות [[פיאות הראש|פאותיו]] גלוחות בתער – דבר שנאסר על ידו בספרו{{הערה|1='''"אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי כוכבים שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם"''' [[הלכה|הלכות]] [[עבודה זרה|עבודת כוכבים ומזלות]], [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=1&hilchos=4&perek=12&hilite= פרק י"ב, הלכה א']}}