שבעת ימי אבלות: הבדלים בין גרסאות בדף

===פתיחה בדברים===

===נוסח הניחום===

במשך שבעת ימי האבלות אסור לאבלים לעסוק במלאכה{{הערה|אלא אם כן הם מוכרחים עד שלא יהיה להם מה לאכול אם לא יעסקו בכך, שאז מותר להם לעשות בדוחק בצנעה.}} ובמסחר, וכן אסורים בכתיבה{{הערה|למעט מה שהותר לכתוב בחול המועד.}}, ואסורים לצאת מהבית בו יושבים ומקבלים תנחומים{{הערה|איסור היציאה הוא לצורך טיול ולצורך מסחר, אך במקרה הצורך מותר בשביל דברים אחרים.}}.

כמו כן האבלים אסורים בכל דבר שמביא אותם לידי שמחה, ובשל כך אסורים אפילו להחזיק תינוק בידיהם.

ב[[ערב שבת]] מתפללים [[מנחה]] מוקדם ככל האפשר, ולאחר [[תפילת מנחה]] לא אומרים את פרק מט, ומזמן [[מנחה]] קטנה ואילך מותר להתחיל בהכנות לשבת, ומי שנוהג לטבול במקווה - יכול לטבול ב[[ערב שבת]] אף כשהוא אבל.

מנהגי אבלות שבצנעה נותרים גם בשבת, והאבל אסור בלימוד תורה ובתשמיש.

אין נוהגים להקיף את הבית בו ישבו שבעה{{הערה|בסיום השבעה אחר אמו [[הרבנית חנה (אם אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חנה]] הקיף הרבי את הבית, אך בשנת [[תשמ"ח]] בימי האבלות אחר רעייתו [[הרבנית חיה מושקא]] בירר הרבי את מקור המנהג, ומשלא מצא את מקורו לא הקיף את הבית בסיום השבעה.}}, ויש הנוהגים להיכנס לבית של גוי בסיום השבעה{{הערה|קובץ יגדיל תורה חלק א' עמוד כ"א בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]], שביאר את הטעם לכך שהשטן לא שולט בשתי אומות. וכן נהג הרבי בסיום השבעה אחר אמו בשנת תשכ"ה, שניגש לחנות של גוי וקנה מספר פריטים (אך יש הטוענים שהיה זה מכיון שהקימה הייתה בערב יום כיפור כאשר כל החנויות היהודיות סגורות).}}.

==בתורת רבותינו נשיאינו==

==אבלות אצל רבותינו נשיאינו==

{{פסקה חסרה}}

הפעם הראשונה שאמר [[קדיש]] במחיצת אדמו"ר הריי"צ היה בראש השנה, וגם הרבי וגם אדמו"ר הריי"צ הזילו דמעות.

*אביו, הרב [[לוי יצחק שניאורסון]] - [[כ' אב]] [[תש"ד]]

*חותנו, [[אדמו"ר הריי"צ]] - [[י' שבט]] [[תש"י]]

בעיתון 'פנים אל פנים', שהופיע לקראת שבת בראשית תשכ"ה, התפרסמו 13 מודעות תנחומים מטעם גופים ציבוריים ואישים פרטיים, ובהם הנהלת 'היכל שלמה' ירושלים, הרבנות הראשית והמועצה הדתית רחובות. עיריית בני-ברק. הסתדרות הפועלים החקלאיים - המרכז החקלאי. הנהלת המחלקה לעליית-הנוער. ההסתדרות הכללית, ועוד.

*רעייתו, [[הרבנית חיה מושקא]] - [[כ"ב שבט]] [[תשמ"ח]]

{{להשלים}}