דב אלראי: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד ב[[י"ט אדר]] [[תש"ז]] ב[[צרפת]]. הוריו שניצלו בנס מה[[שואה]] האיומה, שהו באותם ימים בצרפת. בהיותו עולל רך עלתה המשפחה ל[[ארץ הקודש]] והשתקעה ב[[חיפה]].  

כשהתבגר למד בישיבת התיכונית קריית שמואל בחיפה, שם היו כמה תלמידים שהתקרבו לחב"ד, והוא ביניהם. לאחר תהליך של התקרבות, ביקש לבקר בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. הציץ ו'נפגע', ור' דב עבר ללמוד בכפר חב"ד והפך ל'[[תמים]]' מן השורה.

לקראת [[חודש ניסן]] [[תשכ"ח]] נסע ל'[[קבוצה]]', שם המשיך ללמוד בשקידה ובהתמדה. ב-[[‏770]] הוא נחשב לבחור חסידי, הוא שמר על הסדרים בקפידה. מעולם לא עשה דבר מהותי בחייו מבלי לשאול את [[הרבי]]. [[התוועדות חסידית|בהתוועדויות]] היה ר' דב יושב וכותב את תוכן הסיפורים שסיפרו.

בהגיעו לפרקו [[נישואין|נשא]] את מרת טובה, בת ר' {{קס|דוד|ברוומן}} וצביה ברוומן. את מקום מגוריו קבע ב[[כפר חב"ד]].

זמן מה לאחר החתונה החל את שליחותו החינוכית בבית ספר חב"ד במושב ברוש שבדרום הארץ. המושב היה מרוחק ממרכז הארץ וכמעט שאי אפשר היה להשיג בו מוצרי [[מזון]] בכשרות מהודרת. אבל ר' דב, רעייתו, ועוד משפחות שבאו ללמד במקום, לא נרתעו, והמשיכו ללמד מתוך תחושת שליחות עמוקה.  

לאחר שסיים את תקופת השליחות, חזר להתגורר בכפר חב"ד בה המשיך בעבודת ההוראה בה ראה משימת קודש. במשך השנים לימד במוסדות החינוך השונים בכפר חב"ד וב[[לוד]].  

ר' דב מסר את עצמו לעבודת החינוך, והשקיע רבות בהכנת השיעורים ובחינוך התלמידים, כן השקיע רבות מכספו וקנה פרסים יקרי ערך לתלמידיו על מנת לגרום להם ללמוד יותר ולאהוב את הלימוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביום [[כ"ז באדר]] [[תשס"ג]] לקה ר' דב בשבץ מוחי. הוא הובהל ל[[בית רפואה|בית הרפואה]] במצב קשה, וביום ה' ב[[ניסן]] [[תשס"ג]] השיב נשמתו לבוראה והוא בן 56 שנים בלבד. בהלווייתו השתתפו רבים מתושבי כפר חב"ד, מכריו וידידיו מכל רחבי הארץ.