תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ו': הבדלים בין גרסאות בדף

'''אך''' הנה מודעת זאת דמדת יעקב היא מדת רחמנות ועבודת ה' במדת רחמנות היא הבאה מהתעוררות רחמים רבים בלב האדם על ניצוץ אלקות שבנפשו הרחוקה מאור פני ה' כאשר הולך בחשך הבלי עולם והתעוררות רחמנות זו היא באה מהתבונה ו[[הדעת]] בגדולת ה' איך שאפילו העולמות העליונים למעלה מעלה עד אין קץ כלא ממש חשיבי קמיה כי כל שפעם וחיותם אינו רק מזיו והארה מאות אחד משמו יתברך כמאמר ב[[יו"ד]] נברא עולם הבא כו'. והנה בזיו והארה זו שהוא התפשטות החיות משמו יתברך להחיות עליונים ותחתונים הוא שיש הבדל והפרש בין עליונים לתחתונים שעולם הזה נברא בה' וכו' וכן כל שינויי הפרטים שבכל עולם ועולם הוא לפי שינויי צירופי האותיות וכן שינויי הזמנים בעבר הוה ועתיד ושינויי כל הקורות בחילופי הזמנים הכל משינויי צירופי ה[[אותיות]] שהן הן המשכת החיות ממדותיו ית"ש (כמו שאיתא ב[[שער היחוד וה[[אמונה]] - פרק י"א|לק"א ח"ב פי"א]]) אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך כתיב אני ה' לא שניתי בין בבחינת שינויי ההשתלשלות מרום המעלות עד למטה מטה שכמו שהוא יתברך מצוי בעליונים כך הוא ממש בשוה בתחתונים (וכמו שכתבתי ב[[ליקוטי אמרים - פרק נ"א|לק"א ח"א פנ"א]]) ובין בבחינת שינויי ה[[זמן]] שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד לפני ששת ימי בראשית כך הוא עתה אחר הבריאה והיינו משום שהכל כאין ואפס ממש לגבי מהותו ועצמותו וכמו אות אחד מדבורו של אדם או אפילו ממחשבתו לגבי כללות מהות הנפש השכלית ועצמותה על דרך משל לשכך את האזן, ובאמת אין ערוך אליך כתיב, וכמו שכתבתי במקום אחר (ב[[שער היחוד וה[[אמונה]] - פרק ט'|לק"א ח"ב פ"ט]]) עיין שם. וזהו שאומרים המלך המרומם לבדו מאז, פירוש כמו שמאז קודם הבריאה היה הוא לבדו הוא, כך עתה הוא מרומם כו', ומתנשא מימות עולם פירוש, שהוא רם ונשא למעלה מעלה מבחינת זמן הנקרא בשם ימות עולם, והיינו לפי שחיות כל ימות עולם הוא רק מבחינת המלך כו' וכמו שכתבתי במקום אחר. ואי לזאת הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החשוך והאפל [[משכא דחויא]] העלול לקבל [[טומאה]] ולהתגאל בכל ה[[תאווה|תאוות]] רחמנא ליצלן, לולי ש[[הקב"ה]] מגן לו ונותן לו עוז ותעצומות ללחום עם הגוף ותאותיו ולנצחן, וזהו שאומרים אדון עוזנו כו' מגן ישענו כו'.