|
|
| שורה 22: |
שורה 22: |
| בשנת [[תשי"ד]] הוא התגייס ל[[צה"ל|צבא]], במשך תקופת הטירונות התפרסם כשרונו בציור. הרב הראשי לצבא, הרב גורן, העביר אותו לרבנות הצבאית, והטיל עליו לקשט בתי-כנסת במחנות צבא שונים ולאייר את השבועון "מחניים". | | בשנת [[תשי"ד]] הוא התגייס ל[[צה"ל|צבא]], במשך תקופת הטירונות התפרסם כשרונו בציור. הרב הראשי לצבא, הרב גורן, העביר אותו לרבנות הצבאית, והטיל עליו לקשט בתי-כנסת במחנות צבא שונים ולאייר את השבועון "מחניים". |
|
| |
|
| ==חתונתו==
| | בסיום שירותו הצבאי ביקש מהרבי רשות לנסוע ל[[ארצות הברית]] כדי ללמוד ציור. הרבי ענה לושאם רצונך ללמוד ציור, המקום הוא ב[[פריז]] שב[[צרפת]]. |
|
| |
|
| בסיום שירותו הצבאי ביקש מהרבי רשות לנסוע ל[[ארצות הברית]] כדי ללמוד ציור. הרבי ענה לו: אם רצונך ללמוד ציור, המקום הוא [[פריז]], [[צרפת]].
| | הוא אכן נסע לשם וביקר בתערוכות ובמוזיאונים. שם פגש את בת זוגו, רוזה נייהויז, השניים נשאו בשעה טובה ולאחר נישואיהם הגיעו בני הזוג ל[[קראון הייטס]] ארצות הברית. הוא היה מקורב לצייר [[הנדל ליברמן]], ואת הקריירה שלו בציור הוא החל באיור העיתון [[אלגעמיינער זשורנאל]]. |
| | |
| הוא אכן נסע לשם וביקר בתערוכות ובמוזיאונים. שם פגש את בת זוגו, רוזה נייהויז, בת לשושלת רבנים מצאצאי הב"ח. רעייתו של זלמן היא הבת היחידה בשושלת הזאת. השניים נשאו בשעה טובה ולאחר נישואיהם הגיעו בני הזוג לארצות הברית. | |
| | |
| במשך כל השנים, היה ביתם של משפחת קליינמן פתוח לרווחה לפני אורחים בכלל, ולפני [[בעל תשובה|בעלי תשובה]] בפרט. אורחים, שהגיעו לרבי וחיפשו את דרכם ליהדות, מצאו בביתם פינה חמה ותשובות רבות לשאלותיהם. שעות רבות נהג להקדיש לשיחות עם אורחיו, ורבים חבים לו הרבה על שחזרו בתשובה.
| |
| | |
| החיים של בני הזוג לא היו קלים. לשניהם לא היו הורים והם היו מחוסרי תמיכה. תחילה עבד זלמן בעבודות מזדמנות, אך הכנסותיו היו זעומות ביותר. לאחר שנולדו הילדים, החל להרוויח בקשיים רבים, גם מציור אילוסטרציות בהוצאות ספרים. עם הזמן החל לעבוד בעיתון "אלגעמיינער ז'ורנרל" כעורך אמנותי וקריקטוריסט. לאט-לאט זכה להכרה כצייר, ושמו הלך לפניו. במשך הזמן נערכו תערוכות מיצירותיו בברוקלין-מוזיאום, בקנדה, בפילדלפיה ועוד.
| |
| | |
| אך בעיקר זכה להערכה ולהערצה בעולם היהודי, בין חסידים. ציוריו היו המחשה מופלאה של נושאים יהודיים וחסידיים.
| |
| | |
| משזכה להכרה כצייר, השתפר מצבו הכלכלי, אך הוא המשיך באורח חיים צנוע כבעבר. חלק גדול מהכסף, שהרוויח, חילק לצדקה, בעיקר בדרך של "מתן בסתר".
| |
| | |
| ביצירותיו ביטא את רגשותיו החסידיים. ציוריו מלאים נושאים יהודיים וחסידיים, כמו דבקות בתפילה, התוועדויות, תפילת יום הכיפורים, קידוש לבנה, ריקודי שמחה חסידיים, הכנסת ספר התורה. נוסף על אלה, התמחה גם בציור נופים, פורטרטים ובאיור ספרים.
| |
| | |
| ממבט ראשון במבחר ציוריו, עולה לכאורה כי ר' זלמן אהב לצייר רגעי דבקות ותפילה, אולם לא כן הדבר. ר' זלמן ידע גם לשלב מוטיבים של שמחה ואפילו הומור חסידי כמו הציור המפורסם ה'[[קולע]]', או המשוגע, וכן השיכור ש"מוחזר" לביתו על ידי אחיו החסידים.
| |
| | |
| ר' זלמן היה תמיד מתבונן סביבו ומצייר. כשהיה בכפר חב"ד, ציוריו שיקפו את ההווי החסידי של הכפר בימים ההם, על בתיו הישנים, הצריפונים, השלוליות והבוץ שמלאו את הכפר. כשהיה בקראון-הייטס הטיב לבטא את האווירה שמסביב - בתים בסגנון אמריקאי, שלג, ואפילו מכוניות אמריקאיות החונות ב'דאבל פררקינג'...
| |
| | |
| ר' זלמן גם לא הגדיר את עצמו בתקופה אחת. ציוריו מבטאים קשת רחבה של זמנים וארועים, החל מציורים תנ"כיים כמו בריחת [[לוט]] מסדום הבוערת, [[ברית בין הבתרים]], [[קריעת ים סוף]], [[דוד המלך]], שמשון הגיבור ויפתח הגלעדי, ועד לימי המגיד הדורש בשוק וימי ה[[שואה]]. ר' זלמן גם הטיב לבטא בציוריו את סיפור ההגדה של פסח, במבחר ציורים מרשימים.
| |
| | |
| ליצירותיו השפעה עמוקה על הצופים. הן מעוררות כיסופים וגעגועים ליהדות גם בלבבות יהודים הרחוקים עדיין מיהדות. תמונותיו פזורות באלפי בתים בעולם ובמוסדות שונים, הן בבתיהם של שומרי תורה ומצוות והן בבתים אחרים. נוסף על כך איוריו ממלאים היום ספרים רבים, שהופצו ונמכרו ברבבות עותקים.
| |
|
| |
|
| ==פטירתו== | | ==פטירתו== |