|
|
| שורה 5: |
שורה 5: |
|
| |
|
| ==תולדות חיים== | | ==תולדות חיים== |
|
| |
| נולד ב[[רוסיה]] לאביו ר' יעקב קליינמן, יליד [[ורשה]] שהגיע לרוסיה בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] יחד עם אמו ועם אחותו הצעירה, איטה, ולאמו מרת רבקה, ילידת [[מינסק]] שב[[רוסיה הלבנה]]. | | נולד ב[[רוסיה]] לאביו ר' יעקב קליינמן, יליד [[ורשה]] שהגיע לרוסיה בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] יחד עם אמו ועם אחותו הצעירה, איטה, ולאמו מרת רבקה, ילידת [[מינסק]] שב[[רוסיה הלבנה]]. |
|
| |
|
| ר' זלמן היה אדם בעל מידות ועניו מאוד. את הכרותו עם [[חסידי חב"ד]], עשה בהיותו ברוסיה. ר' זלמן היה נכנס לעיתים תכופות לביתו של [[הגאון מרוגוצ'וב]] שהתבטא עליו, לפי עדותו של הרב [[נחום שמריהו ששונקין]], ש"יעקב יודע ללמוד היטב"{{הבהרה|מה הקשר בין ר' יעקב לר' זלמן?}}. הרב ששונקין הוסיף ואמר כי "הגאון מרוגוצ'וב לא חילק שבחים מהר כל-כך. אך אם הוא אמר על מישהו שהוא יודע ללמוד, סימן שזה היה כך"{{מקור}}.
| | בילדותו התגורר ב[[לנינגרד]]. בקיץ [[תש"א]], כאשר היה בגיל שמונה, פרצה חזית נוספת במלחמת העולם השנייה מול רוסיה הסובייטית. בלית ברירה, לאור המצב נאלצו ר' יעקב קליינמן ורעייתו להוציא מהבית את בתם רחל, ולמסור אותה לבית יתומים נוכרי ב[[סיביר]]באזור העיר צ'ילאבינסק. כעבור פחות משנה הופרדו השניים בהוראת הממונים. |
| | |
| בילדותו התגורר ב[[לנינגרד]]. בקיץ [[תש"א]], כאשר היה בגיל שמונה, פרצה חזית נוספת במלחמת העולם השנייה מול רוסיה הסובייטית. | |
| | |
| באחד הימים פרסמו השלטונות הודעת חירום על פינוי כל ילדי לנינגרד למקום רחוק ובטוח, וזאת כדי להצילם, וגם כדי שהוריהם יוכלו להתמסר במנוחת הדעת לעבודות הגנה על העיר.
| |
| | |
| בלית ברירה, לאור המצב נאלצו ר' יעקב קליינמן ורעייתו להוציא מהבית את בתם רחל, ולמסור אותה לידיים נוכריות. | |
| | |
| לאחר שהמצור על לנינגרד הלך והתהדק, לאור דרישת המששלה על הוצאת אזרחים שאינם לומדים בבתי ספר ממשלתיים, נאלצו ר' זלמן ואחותו פאניא לעזוב את עירם, שהוריהם בלית ברירה נותרו בביתם.
| |
| לאחר נסיעה ממושכת של מספר ימים הגיעו ר' זלמן ואחותו ל[[סיביר]] באזור העיר צ'ילאבינסק. כעבור פחות משנה הופרדו השניים בהוראת הממונים.
| |
| | |
| ביומן שכתב זלמן לאחר מכן, הוא מתאר חבורות ילדים שולטות ורודות בילדים צעירים וחסרי ישע. הוא מספר על ילד אחד,
| |
| | |
| ===לאחר המלחמה===
| |
| | |
| כאשר הסתיימה המלחמה, בית הילדים עמד לחזור ללנינגרד. הילדים שהוריהם נספו, הוצאו מרשימת החוזרים. הם היו מועמדים להעברה לבית היתומים המקומי. כאשר נודע למדריכה אשר קירבה את ר' זלמן אליה, שהוא הוצא מרשימת החוזרים, ארגנה את כל המסמכים הפורמליים לאימוצו כבנה. היא [[אהבה]] אותו מאוה ודאגה לו כבן, דאגה לתזונתו ולכל צרכיו.
| |
| | |
| לימים סיפרה אחותו רחל זמיר{{מקור}}: "במשך כל שנות המלחמה היינו נפרדים. לא ראינו זה את זה כחמש שנים, אך היינו מתכתבים בינינו. והנה אני מקבלת מכתב מזלמן, ובו הוא כותב שאומץ על ידי המדריכה. הוא מודיע בשמה, שעלינו לנתק כל קשר בינינו לעולמים. וברוח זו כתב גם לאחותי...".
| |
|
| |
|
| בשנת [[תש"ה]] הסתיימה מלחמת העולם השנייה, אז התברר כי זוג ההורים, ר' יעקב ורעייתו רבקה שנותרו בלנינגרד, גוועו ברעב הכבד ששרר בעיר באותם ימים. | | בשנת [[תש"ה]] הסתיימה מלחמת העולם השנייה, אז התברר כי זוג ההורים, ר' יעקב ורעייתו רבקה שנותרו בלנינגרד, גוועו ברעב הכבד ששרר בעיר באותם ימים. |
|
| |
|
| אחותו של אביו של רק זלמן, אשר בעלה נאסר, נאלצה בעקבות כך לעזוב את מקום מגוריה עם ילדיה והגיעה לכפר קישרץ, שם הציגה את עצמה כאישה שבעלה נלחם בחזית.
| | לאחר המלחמה הוא אותר ע"י דודתו איטה שהביא אותו לבית חמיה, הרב [[נחום שמריהו ששונקין]] שלימד אותם לראשונה [[תורה]]. |
| במקום זה שהתה עד סוף המלחמה. באחד הימים נודע לה על מקום הימצאו של חמיה, החסיד הרב [[נחום שמריה ששונקין]]. היא מיהרה ליצור עמו קשר, והוא שלח להודיע לה כי הוא נמצא בסמרקנד. היא יצאה אפוא מהכפר הנידח ובדרך ארוכה הגיעה עם שני ילדיה לאסיה התיכונה, לסמרקנד, אל חמיה. באחת הלילות הופיע אחיה, אביו של ר' זלמן, ר' יעקב בחלומה, בדרישה שתעשה מאמץ לילדיו. בתחילה התעלה, אך לאחר שהמשיך להופיע בחלומיתיה, בעזרת חמיה הרב ששונקין, נסעו לאזור בית הילדים בו שהה ר' זלמן והוציאו אותו משם. לאחר מכן הוציאו גם את אחותו, רחל.
| |
| | |
| הרב ששונקין ברגישות ובהבנה חינך את ר' זלמן שהושפע משנות לימודיו בבית הספר הקומוניסטי. הוא נרשם לתלמוד תורה מחתרתי אצל הרב גורביץ', הנחשב למלמד המעולה, בעל גישה מצוינת לילדים, שם למד את הא"ב, קריאה, סיפורי תורה וכתיבה.
| |
|
| |
|
| אט אט החל ר' זלמן לשמור על תורה ומצוות ולעלות במעלות התורה. בר המצווה של ר' זלמן נחגגה בפאר רב, יחסית למושגים בתקופה אז. כל אנ"ש ב[[סמרקנד]] השתתפו במסיבה. ר' זלמן אף חזר על מאמר [[דא"ח]].
| |
|
| |
| ===בריחתו מרוסיה===
| |
| ב'[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הגדולה]]' בשנת [[תש"ז]], יצאה משפחת ששונקין עם 'ילדיהם המאומצים' בני משפחת קליינמן את רוסיה באמצעות פספורטים מזוייפים של אזרחי [[פולין]]. לאחר שהות בעיר לבוב, עלו על הרכבת שהובילה אותם אל העיר קרקוב שבפולין. לאחר מכן עשו דרך נדודים ל[[אוסטריה]], ומשם ל[[גרמניה]] ולאחר מכן לתחנת המעבר האחרונה ב[[פריז]] שב[[צרפת]], שם שהו כשנתיים וחצי. | | ב'[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הגדולה]]' בשנת [[תש"ז]], יצאה משפחת ששונקין עם 'ילדיהם המאומצים' בני משפחת קליינמן את רוסיה באמצעות פספורטים מזוייפים של אזרחי [[פולין]]. לאחר שהות בעיר לבוב, עלו על הרכבת שהובילה אותם אל העיר קרקוב שבפולין. לאחר מכן עשו דרך נדודים ל[[אוסטריה]], ומשם ל[[גרמניה]] ולאחר מכן לתחנת המעבר האחרונה ב[[פריז]] שב[[צרפת]], שם שהו כשנתיים וחצי. |
|
| |
|
| בשהותו בצרפת, ראה זלמן הצעיר את [[הרבי]], שהיה אז חתן טרי של אדמו"ר הרי"צ, לראשונה, ובאחת ההתוועדויות שערך הרבי בעיר, אף הוא השתתף.
| | לאחר שהייה בת שנתיים ב[[צרפת]], הם עלו ל[[ארץ ישראל]] באמצעות אניית "ארצה".לאחר תקופת התאקלמות, נכנס זלמן ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' בפרדס ב[[לוד]].אהבתו של ר' זלמן לגבי מלאכת הציור, גרמו לעזיבתו את הישיבה ולעבור לגור ב[[כפר חב"ד]]. שם הוא החל להתמסר למלאכת הציור. |
| | |
| ===בארץ הקודש===
| |
| לאחר שהייה בת שנתיים ב[[צרפת]], זכו בני המשפחה לעלות ל[[ארץ ישראל]] באמצעות אניית "ארצה", אניה קטנה, שטולטלה בסערת ה[[ים]]. רבים מהנוסעים חלו במחלת ים, ובתוכם הרבנית ששונקין ונכדתה הקטנה רחל. | |
| | |
| לאחר תקופת התאקלמות, נכנס זלמן ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' בפרדס ב[[לוד]]., וכשרונותיו הטבעיים בציור, התגברו אצלו באותו גיל במלוא עצמתם. חבריו לישיבה מספרים כי לעיתים קרובות היו מוצאים אותו יושב בין עצי הפרדס המקיף את הישיבה, ומכחול בידו, והוא מצייר בלהט רב. | |
| | |
| [[קובץ:זלמן קליינמן במלאכתו.jpg|שמאל|ממוזער|300px|זלמן קליינמן במלאכתו]] | | [[קובץ:זלמן קליינמן במלאכתו.jpg|שמאל|ממוזער|300px|זלמן קליינמן במלאכתו]] |
|
| |
| [[קובץ:נגלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עצמי של ר' זלמן, כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה']] | | [[קובץ:נגלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עצמי של ר' זלמן, כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה']] |
| אהבתו העזה של ר' זלממן לגבי מלאכת הציור, גרמו לעזיבתו את הישיבה ולעבור לגור ב[[כפר חב"ד]]. כאן החל להתמסר לציור. מקום מגורים לא היה לו, אך הוא השתדל להסתיר זאת מהאנשים ששאלוהו. הוא הסתפק במה שיש לו ולא רצה כלל ליהנות משל אחרים.
| |
|
| |
| ר' זלמן המשיך לחיות כך עד שבוקר אחד הבחין בו הרב [[אלימלך פרמן]], אלמן מזקני חב"ד, שנהג להשכים קום. בוקר אחד, כשהגיע לבית הכנסת, ראה אותו ישן על הספסל כתמיד, כשידו משמשת כרית, ומעילו - שמיכה. הוא פנה אל זלמן בהצעה לבוא לישון על מיטה מתקפלת בדירתו. תחילה סירב, אך הרב פרמן הפציר בו, ולבסוף עבר לישון אצלו. ברבות הימים הצליח להשיג חדר משלו.
| |
|
| |
| בינתיים כבר ידעו הכל, שזלמן מצייר. פעם אחת בא מר [[שניאור זלמן שז"ר]], ראש [[הסוכנות היהודית]] דאז, לבקר ב[[כפר חב"ד]]. ר' [[פנחס אלטהויז]], הממונה על הכפר בפקודת הרבי, הביא אותו גם ל"חדר" של זלמן והראה לו את ציוריו. מר שז"ר התפעל מאוד, ובו במקום קבע לו מילגה ללימוד ציור. זלמן פנה לכמה בתי-ספר לציור והראה להם את יצירותיו, אך בכולם נענה שרמתו עולה בהרבה על רמת הלימודים באותו מוסד.
| |
|
| |
| באותה הזדמנות ראה שז"ר ציור חסידי הממחיש [[התוועדות חסידית]] מלאת חיות ורגש. שז"ר הביע את פליאתו על כך שזה לא ההתוועדויות שהוא מכיר (כידוע שז"ר היה משתתף בקביעות בהתוועדויות [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] שהתקיימו בכפר חב"ד). ר' זלמן קליינמן לא התבלבל והשיב בפשטות חסידית אופיינית: "כשאתה נמצא, זו ה[[התוועדות חסידית|התוועדות]] ה'רשמית'; מה שאתה רואה כאן, זה ההתוועדות אחרי שאתה הולך..."
| |
|
| |
|
| ==תקופת הצבא== | | ==תקופת הצבא== |