שינויים

הדבר האחרון שלמד, בהיותו יושב אהל ותורתו אומנותו, הוא שחיטה ובדיקה. זאת סיים בתחלת שנת [[תרנ"ב]]. זמן קצר לפני זה עלה ל[[ארץ הקודש]] הרב [[דובער אפרת]], שנתקבל אחר כך לרבה של [[חברון]]. וראשית פעולתו היתה הייתה לבחון את הרב שלמה יהודה ליב ולתת לו הודעה וקבלה.

גאונותו הגדולה היתה הייתה לשם דבר, והוא התכתב עם רבנים וגאונים בנושאים הלכתיים מורכבים. בין הרבנים עמם התכתב היה הגאון הצדיק בעל "לב העברי" (הרב אברהם לייב פרידמן מורשה), ובחברון הרבה לדון בהלכה עם גיסו הרב מענדל נאה ועם הרבנים הספרדיים.

בתקופה בה ישב על כסא הרבנות, החלו התנועות הלאומיות להפיץ את דעותיהם בקרב בית ישראל ויסדו אגודות וסניפים בכל מקום שבו היתה הייתה להם אחיזה. גם על [[חברון]] לא פסח גל זה. אגודת 'צעירי חברון' ניסתה לצוד ברשתה צעירים מבני העיר ולפתוח מוסד חינוך שלא ברוח מסורת ישראל. הרב אליעזרוב שחזה את הסכנה, התריע בריש גלי נגד מזימותיהם. אלה האחרונים השיבו נגדו מלחמה ובעיתונם 'השקפה' בעריכת מר אליעזר בן-יהודה שיצא בירושלים, ביזוהו ותקפוהו ללא הרף, אך הרב אליעזרוב לא חת מפניהם.

[[אדמו"ר הרש"ב]] עודד את הרב אליעזרוב לעמוד על המשמר, והוא נחל הצלחה במאבקיו. עמידתו האיתנה יחד עם הרבנים הספרדיים, הצליחה להדוף את הניסיון וכל תקופת כהונתו לא היתה הייתה פרצה בחומת החינוך הטהור בחברון.

בתום המלחמה שהה הרב הבלין, מנהל וראש ישיבת 'תורת אמת' ב[[רוסיה]] ואיש לא ידע אם ומתי ישוב לארץ הקודש. בחברון כבר לא היתה הייתה קהילה חב"דית, ומפאת כך, כמה מחשובי חסידי חב"ד בירושלים הקשורים לישיבת 'תורת אמת' בחברון, ביקשו להקים את הישיבה בירושלים. הרב [[משה יהודה לייב שפירא]] והרב [[חיים נאה]] (בנו של הרב מענדל) שיגרו מכתבים לחו"ל בכדי לגייס כספים עבור הקמת הישיבה. בהמשך הודיעם אדמו"ר הריי"צ, כי הרב שלמה זלמן הבלין ראש הישיבה, מתעתד לבוא לארץ ולפתוח את הישיבה. התוכניות אפוא בוטלו וכולם המתינו לבואו של הרב הבלין.